האיש שטיפס על החומה

חומה בצורה סביבה, אין יוצא ואין בא.

הכל נצבע בשכבה אחידה, מצל אותה חומה.

ולא נבדל איש מאיש, לא אישה מאישה.

כולם בגוש אחד מבאיש, רוחש עיסה דביקה.

רק איש אחד ניתק, מתוך אותו הגוש.

על החומה טיפס ברח, נמלט מתוך יאוש.

על-ראש חומה ישב עצוב... תסכול עמוק מרגיש.

אל עיסת הגוש הביט... ולא ראה שם איש.

הרים מבט אל מרחבים, אליו זרמו מראות.

לא ראה אדם מעולם, תמונות כל-כך יפות.

"בואו לכאן!" אל הגוש, קרא בקול אדיר,

"האויר צלול הנוף מדהים, האור כה בהיר.”

באי נוחות אז-זז הגוש, נוהם בקול אפל:

"איש כזה הוא מסוכן, אותו צריך לחסל.

אין סליחה למי שעלה, כמו אותו איש.

וכך יושב על החומה, רובץ כמו עכביש.

רד אלינו אל העם, תהיה כמו כולם!

אותנו אל תרגיז משם, בשקר על עולם.

עולם שיפה ובהיר וצלול, ממה שכאן קיים.

רד מיד מראש חומה, אלינו אל העם!

אנחנו לעולם לא נסכים, שיהיה בינינו חריג.

שחושב באופן שונה מכולם, את כולם משיג.

אנשים כאלו צריכים לתפוש, ולסתום להם ת'פה.

שלא ישפיעו על אחרים, זה לא טוב ולא יפה.”

אך אותו תמהוני עקשן, ישב על החומה.

מתחמם בשמש החמה, שותה את אורה.

נהנה משמים תכולים בהירים, מאזין לשירת ציפורים.

מוחו מתרחב באלפי מחשבות, להיטיב חיי אנשים.

אז שלחו אליו גדודי שוטרים, אל מרומי החומה.

להחזירו אל כל האחרים, למנוע את הבושה.

כי אדם שיושב על-חומה, נחשב ממש משוגע.

חייבים להכניסו לבית אסורים, לעם ישמש כדוגמה.

התאמצו השוטרים לטפס בחומה, אך כשלו מהרה.

רק שניים מהם הגיעו, לאיש בראש החומה.

רק שניים מכל השוטרים, עמדו במשימה הקשה.

הגיעו, וישבו מאד עייפים, להסדיר את הנשימה.

הביטו סביב בכבדות מתנשמים, מייפי הנוף משתאים.

במרחק ראו מבצר מוסלמים, עם הרבה מסגדים.

במבצר הבחינו בתכונה רבה, של חיילי צבא,

מבריקים נשקם ערוכים לפקודה, מוכנים למלחמה.

"הי, אתם השוטרים למעלה, מה אתם עושים?”

כך קראו להם מלמטה, קולות מתוך צללים.

והשנים ענו: “חיילים מוסלמים, אותנו מיד תוקפים."

והגוש ענה בקול אחיד: "גם אתם הוזים."

טור ארוך של חיילים, למול עיני שוטרים.

שואט בעוז לעבר החומה, מניפים רמחים ארוכים.

"אללא אכבר, אללא אכבר!" בקול גדול שואגים.

השוטרים צועקים: “הקשיבו אחים! הנה הם מתקיפים!”

הגוש השחור רובץ בנחת, קורא דברי פרשנים:

- "אחים, האיסלאם דת של שלום, זאת אנו יודעים."

- “הציצו החוצה וראו העובדות, במקום לקרוא עיתונים.”

אך גוש הצללים אינו מאמין: " אלו רק דיבורים.”

האיש בחומה מביט בצללים, מצרף את קולו:

"אתם בסכנה, עורו אנשים! הנה האויב וחילו.

האם זאת אתם לא רואים? בשער ישנם חיילים.”

אך הגוש עומד בשלו: “אתם קיצונים הזויים!”

מפקד הצבא דופק בשער: "פתחו יהודים רחמנים.”

מהגוש נתקו כמה צללים, ופתחו לרווחה שערים.

פנימה זרמו חיילים מוסלמים, בצעקות מניפים גרזנים.

שוחטים גברים, נשים וילדים, ללא שום רחמים.

פנו השוטרים על החומה, אל אותו האיש

“מה נעשה תן עצה, לאן פעמנו נחיש?

מהגוש נותרה ערמת פגרים, וכמה בתים הרוסים"

"מחדש את ארצנו נקים, וחומה בצורה נרים.

חומה על בסיס איתן, של דברי נביאים,

מסורת של תרבות טובה, ופתיחות לדברים חדשים.

ונגביה החומה להגן מזדים, ועל החומה שומרים.

שיביטו רחוק להזהיר מסכנה, ונחיה הרבה שנים.”

סוף דבר

אד עלה מין המדבר.

אליעזר הוריד את חולצתו הספוגה בזיעה וקשר אותה למותניו, התיישב על סלע לנוח, הוציא את מכשיר GPS מחגורתו בודק את הכיוון והמרחק ולגם כמה לגימות ממיכל המים התלוי לצווארו. לאחר כמה רגעים קם, כיתף את תרמילו, והמשיך לטפס על הר סיני. המערה כבר לא רחוקה. לאחר שעה מאומצת נוספת שמע את מכשיר  ה GPS אומר "הגעת ליעד". הוא הביט מסביב. רק סלעים מנומרים בשיחי סנה קוצניים. האם יתכן ודוד טעה בציון המיקום שנתן לאביו? 'לא יתכן' חשב, דוד לא יטעה בדבר חשוב כל כך, אך יתכן ואבנים כיסו את פתח המערה. הוא הביט סביבו בתסכול. לאחר רגע החליט לבדוק היטב את הקרקע. הוא הניח את תרמילו כאמצעי ציון מיקום, וסבב במעגלים הולכים וגדלים סורק במבטו את הקרקע.

הוא לא הרחיק יותר מ10 מטר כאשר גילה בור מוסתר על ידי שיח סנה גדול.

המערה.

חזר לקחת את תרמילו ונדחק לבור שהתרחב למערה קרירה. הוציא את תיק העור העתיק מתרמילו והניח אותו על קיר המרוחק של המערה, "לדורות הבאים!" חזר על דברי אביו בלחש.

התיישב ופתח את מסוף הקצה שהביא. אביו נראה על מרקע, חבל על צווארו והוא מדבר.

בית הסוהר

ג'ו יוזם פגישת פסגה עם מנהיג נסיכויות האומא, לדון בשיתוף פעולה לכיבוש אוסטרליה.

האימאם דרש לבטל את חוקת ארצות הברית עכשיו שהיא מוסלמית ולהצטרף לנסיכויות האומא. לאחר דיונים רבים מונה ג'ו לסולטאן הגדול של אמריקה שהצטרפה לנסיכויות האומא.

"יש לי רק דרישה נוספת אחת" אמר התככן הבלתי נלאה. האימאם שישב על הכיסא הרם רכן אליו "דבר אני במצב רוח טוב לאחר הסכמתך להצטרף אלינו."

ג'ו הציג לו את המזימה של הסגרת משה.

משה לא האמין שזה קורה לו.

החליף הגדול של נסיכויות האומא דרש מראש הממשלה החדש, את הסגרתו של משה, אויב המוסלמים, למשפט כאחד התנאים לחידוש היחסים הדיפלומטיים עם אוסטרליה.

אפילו התקשורת, שלא אהבה את משה, התנגדה לצעד חמור כזה. בלחץ דעת הקהל סירב ראש הממשלה לדרישה.

התפנית הייתה כאשר ממשלת ארצות הברית המוסלמית, כפי שנקראה ארצות הברית של אמריקה עכשיו, דרשה גם היא את הסגרתו של משה בתואנה שהוא 'הפר צו בית משפט  מאחר שברח מארצו וקיבל אזרחות זרה בלי לוותר על אזרחותו האמריקאית' או משהוא כזה מנוסח בשפה משפטית שאף אחד לא הבין. ג'ו הסולטאן הגדול, טס במיוחד לאוסטרליה והצליח לשכנע, משתמש בכל הטריקים הידועים לו היטב, את ראש הממשלה להסגיר את משה.

משה הועלה על מטוס 'חיל האוויר 1' של ג'ו והוטס ישירות לירושלים שם הוסגר לידי האימאם הגדול.

משם הועבר לידי הסולטאן הגדול השליט של אירופה מטעם האימאם הגדול, שמושבו באשביליה היא סיביליה שבספרד.

אלק, ראש ממשלת אוסטרליה שמונה עכשיו לסולטאן אוסטרליה הגיש מחאה לאימאם הגדול על הפרת ההבטחה של ג'ו שמשה יוחזר לארצות הברית ויעמוד שם למשפט הוגן.

המחאה של ראש ממשלת אוסטרליה לא כובדה בתשובה.

משה מצא עצמו בכלא כאשר מעל ראשו מרחף גזר דין מוות.

בתי סוהר הם מקומות מדכאים בכל העולם, אך בית הסוהר הזה באשביליה היה המדכא מכולם.

אשביליה שנקראה בימי שלטון הנוצרים, סיביליה, הייתה בירת המוסלמים במאה השמינית. הסולטאן ששלט באירופה בשם נסיכויות האומא, בחר בה כעיר בירה. לכלא הזה הובא משה.

הכלא העתיק היה במרתפי המבנה ששימש כקתדרלה הגדולה כאשר הנוצרים שלטו בספרד.

המוסלמים הפכו את הקתדרלה למסגד מפואר  אך השאירו את בית הכלא במתכונתו המחרידה.

הנער הובל במסדרונות הרחבים רצופי השיש עד גרם מדרגות סגור בשער ברזל חלוד. האימאם שליווה אותו רמז לשומר לפתוח את השער. שניהם ירדו במדרגות צרות כאשר האימאם מחזיק בידו לפיד בוער שקיבל מהשומר.

ככל שירדו האוויר נעשה טחוב יותר הקירות מסותתים בצורה גסה יותר.

כאשר הגיעו לישורת האחרונה, עמוק בתוך הקרקע, נגלתה לפניהם מערכת תאי כלא מאוכלסים בצפיפות. אליעזר הביט באומץ באסירים מנסה לזהות את אביו.

האימאם המזוקן גרר אותו בכוח הלאה לכיוון שער ברזל נוסף המוביל למערכת מדרגות נוספת, צרה מהראשונה עוד יותר. השומר פתח את השער כשהוא קד בפני האימאם, וזה ללא התחשבות דחף את אליעזר לפניו במדרגות הלוליינות.

שוב הגיעו לפרוזדור שהכיל רק שלושה תאים שבאחד מהם מכשירי עינויים ששרדו מימי האינקוויזיציה. בתא המרכזי הצר היה רק אסיר בודד – משה אביו. האימאם שחרר את ידו של אליעזר ועמד מתבונן מאחור.

קשה היה לנער הצעיר בן השלוש עשרה, לראות את אביו שאותו העריץ, עומד מאחורי הסורגים, לבוש באדום של הנידונים למות. התא היה חשוף חשוך וריק, למעט דלי שעמד בפינה. משה עמד ידיו על הסורגים ממצמץ בעיניו באור שלא הורגל אליו.

אליעזר ראה את דמותו של אביו מטושטשת מבעד לעיניו מלאות הדמעות.

הוא ניגב את דמעותיו, מתאפק באומץ, כדי לראות את אביו בבהירות. המחנק בגרונו לא אפשר לו להוציא מילה מפיו.

לאחר שתיקה ארוכה גמגם את שאלתו האם נדחתה הבקשה לחנינה.

משה סיפר בדיבורו הרגיל "אתמול ביקר אצלי הסולטאן הגדול עצמו, שליט אירופה, להציע לי לקבל את 'דתו של אלוהים' כלומר להתאסלם ואז הוא אמר ישקול אם לחנון אותי.”

"ומה אתה ענית לו?”

"ברור שהשבתי בחיוב. אתה צריך להגיע חזרה לאוסטרליה, ואני מתכנן נאום לאומה שיתאפשר רק אם אשחק את המשחק שלו. הסולטאן רוצה להשתמש בי כד לשכנע את אנשי המחתרות האירופיות שאין להם סיכוי להצליח אם גם המתנגד הגדול ביותר עבר למחנה המוסלמים.”

אליעזר הביט בו מבולבל, מצד אחד שמח שאביו יחיה, אך בכל זאת התאכזב מהקלות בה ויתר האב שהעריץ על יושרו ועל עקרונותיו, אך רגע לאחר מכן הבין.

משה עבר לדבר עברית מביט אל התקרה כדי שהשומר שעמד מאחורי אליעזר יחשוב שהוא מתפלל,  "אלי הקטן בני הבכור, שים לב לדברי, והעבר אותם לבניך אחריך.”

אליעזר עיניו מלאות דמעות המאיימות לפרוץ, הושיט ידו, מנסה לגעת באביו.

"בחדר העבודה שלי בבתינו, מאחורי הספרים בעברית ששמרתי מילדותי, ישנה כספת. הכספת נפתחת אם אומרים את הברכה העתיקה של השלמה עם אבדה 'אדוני נתן, אדוני לקח, יהי שם אדוני מבורך'.

בכספת תמצא תיק עור עתיק המכיל את כללי התרבות שניסחתי, לצד כללי תרבות דומים שניסח משה רבנו לפני אלפי שנים, ואבותינו האחרים אחריו.

הנה בקשתי האחרונה.” משה נשם עמוקות, מנסה להתרכז חוקק בזיכרונו את דמות בנו האהוב, הדומה כל כך לאביו בחזותו.

ניפרד דרכו מכל משפחתו. 

"קבור את תיק העור העתיק במערה בהר סיני, כפי שעשו קודמי, כדי שימצא על ידי אחד מהצאצאים שלנו בעתיד, קבור אותו כדי שיהיה שמור 'לדורות הבאים'.”

משה עשה הפסקה קטנה, חזר והביט בבנו כמנסה לקבע בזיכרונו של הנער את הדברים. הוא ידע שזיכרונו של אליעזר מושלם, ושבנו יוכל לחזור על הדברים מילה במילה גם אם ידבר במהירות הרגילה אך בכל זאת דיבר לאט ובהטעמה: "אני צופה שחליפות נסיכויות האומא הנראית היום בלתי מנוצחת, תתנוון כמו כל האימפריות בהיסטוריה שתרבותן לא הייתה מאוזנת. יבוא משבר. המשבר יהיה גדול, ככל שהזמן יארך, וככל שדיכוי רוח האדם יהיה גדול יותר.

כאשר יגיע המשבר הגדול, ימצא האדם שיביא את בשורת התרבות האחרת.

תקוותי היא שאותו אדם יהיה מצאצאנו והוא יטמיע תרבות שכלליה מנוסחים בדפים העמידים שבתיק העור. התרבות שאני נכשלתי בהטמעתה.”

היום בו אמריקה הפכה מוסלמית

שוב היו ישובים בבית הקפה האהוב על ג'קוב באותו שלחן פינתי שנשמר במיוחד עבורו.

בחוץ השתוללה סופת גשמים. הרוח שרקה והעיפה את המטריות של העוברים ושבים המעטים שמהרו לדרכם, אך בבית הקפה היה חם ונעים. 

"לא חשבתי שהתחזית שלי תתממש כל כך מהר.“ העיר משה.

"עכשיו אתה גם חזאי?” צחקקה אלישבע מצביעה החוצה.

ג'קןב לא חייך. “אכן זה סופה של התרבות המערבית.”

הכותרות בעיתונים צעקו את הידיעה המרעישה שהייתה שיחת היום בפי כל.

הפרשנים בעיתונים הסבירו את רקע המעשה:

אחוזי התמיכה בנשיאת ארה"ב שהייתה בסוף הקדנציה שלה, צללו אל מתחת ל 20 אחוז נמוך יותר מכל נשיא אחר בעבר.

ניקי נשיאת ארצות הברית, נכנסה לדיכאון ואפילו ניסתה להתאבד. היא הפסיקה את כל הופעותיה בקהל.

התקשורת שהתרגלה להופעותיה לפחות  פעמיים בשבוע, ירקה ארס על הנשיאה שהייתה כה חביבה עליה בעבר. היו שמועות שג'ו עובד על תכנית מהפכנית.

ואז ניקי הופיעה בטלוויזיה הממלכתית. הטלוויזיה שהיא הקימה עוד בשנתה הראשונה והודיעה על התאסלמותה.

היא הכריזה על עצמה כמהדי, המשיח המוסלמי שהגיע להציל את העולם.

הדמוקרטיה מבוטלת וחוקי השריעה יופעלו במקום החוקה האמריקאית.

התחוללה מלחמת אזרחים, שדוכאה בעזרת כוחות אסלאמיים חיצוניים שהגיעו מנסיכות האסלאם.

אמריקה חדלה מלהתקיים.

ג'קוב הנהן "עכשיו באמת נותרנו לבד.”

מפלה פוליטית

עכשיו הוא היטיב להבין ללבו של משה רבנו. העם שלו היה חופשי ופתוח לרעיונות יחסית לעם העבדים שמשה רבנו הוציא ממצרים, אך כמו אז כן גם עתה, הייתה התנגדות גדולה לשנוי תרבותי.

תחילה הכל הלך למישרין.

הצעד הראשון שלו היה 'לטפס על ראש חומת התרבות הקיימת', כדי שדבריו יוכלו להישמע ברוח אוהדת.

את הצעד הזה מימש בשנתו הראשונה בתפקיד כאשר עקר את השחיתות השלטונית, הביא הרגשה של ביטחון אישי, ובעיקר שיפר את הכלכלה הכושלת.

צעדים אלו הביאו לפופולריות עצומה שממרום גובהה הרשה לעצמו להציג את עיקרי הרפורמה התרבותית שלו.

 משה הציג את חזון התרבות בנאום לאומה שנשא במלאת שנה לשלטונו.

בנאום זה הציג את הרפורמות התרבותיות שהכין ותווה את תכניתו לממשן.

תחילה הציג את הרפורמה בחינוך. רפורמה שהפכה למטרה החביבה ביותר להשמצות.

החינוך לפי השקפתו לא נעצר בתחום בתי הספר ומטרתו לא הייתה לחנך רק את הצעירים אלא את כל האזרחים.

הוא יזם גופים התנדבותיים של אזרחים שיעלו את רמת הכבוד ההדדי בין האזרחים.

הוא הוציא תקנות שמאלצות את השדרנים להשתמש בלשון נקיה. הוא הקים טלוויזיה ממלכתי חינוכית ללא פרסומות שצברה עד מהרה פופולריות עצומה.

אבן הנגף הראשונה הייתה אנשי הדת שסירבו לעדכן את הפולחנים.

המעצמות הגדולות 'נסיכויות האומא' וארצות הברית שידרו רגשות עלבון גדול לתרבות שלהם. סין כרגיל הייתה על הגדר.

היחסים עם העולם הגדול היו בשפל חסר תקדים. הכלכלה נפגעה בגלל ניתוק היחסי המסחריים עם כל העולם למעט סין.

אחר כך באו ההתקפות של כלי התקשורת המסחריים שהאשימו אותו בחוסר דמוקרטיה וסתימת פיות ובהקשר זה ציטטו את המאמרים נוטפי השנאה של הימים השחורים ההם בארצות הברית.

מאוחר מידי הבין שזו הייתה טעות. שנוי תרבותי חייב להיעשות בהיחבא, ובהדרגה.

הוא ידע שאדם בוגר שקבע את פילוסופית החיים שלו, לא יראה בעין יפה שנוי בדרך שהוא רואה את החיים.

הסקרים הראו שנוי גדול בתמיכה בו.

הבחירות מצאו את משה ומפלגת התרבות בנקודת שפל של תמיכת האזרחים.

בבחירות ניצחה המפלגה הסוציאליסטית בהפרש גדול.

משה התפטר.

אלק מנהיג המפלגה הסוציאליסטית חתם על ברית דו צדדית עם ארצות הברית והיו גם דיבורים על הסכם שלום עם נסיכויות האומא.

הגבלות הגירת מוסלמים לאוסטרליה בוטלו כמו גם כל הרפורמות שעשה משה.

הסדר הישן חזר אל כנו.

הפורום מארח את מנהיג האופוזיציה

לאדם שהגיע מאוסטרליה כמו אלק ביידן מנהיג האופוזיציה, נראה בית הנשיאה כדיסנילנד מרוכז בבניין אחד. הבית הלבן בו שוכנו כל הנשיאים לפניה היה 'זקן' ולא התאים לתדמית החדשה של אמריקה הצעירה. לכן, בהשקעה של 100 מליון דולר נבנה בניין גדול במדינת מרילנד על גדות הפוטומק, שקיבל עד מהרה את הכנוי 'הבניין הורוד' ברמז לנשיאה.

הבניין לא היה וורוד כלל ועיקר, למעשה אי אפשר לתת לו מאפיין צבע כיוון שכל קירותיו היו מכוסים בכתובות וציורים אלקטרוניים מנצנצים ומשתנים כל הזמן. באולמות המבואה המפוארים נשמעו קולות משחקי מחשב מתוחכמים ובמעליות נשמעו השירים של ניקי ללא הפסק.

משרדו של ג'ו, לעומת זאת היה משרד ששידר עסקים.

המשרד שכן בקומה 100 הקומה העליונה, באותה קומה ששכן 'חדר הצעצועים' הידוע של הנשיאה, אך ממש בקצה השני.

ג'ו קם ממקומו והושיט את שתי ידיו בברכה, ולמבוכתו של אלק אימץ אותו אל ביטנו השמנה  ונשק על שתי לחייו כמנהג הערבים.

"עלינו ללמוד את מינהגי הכנסת האורחים היפים של הערבים.” הסביר בחיוך למראה הבעת הפנים של אלק. “בסופו של דבר, הם האימפריה החזקה בעולם.” הוסיף כרמז לכיוון השיחה.

אלק הנהן בנימוס אנגלי, והתיישב בכורסת העור הלבנה מול מארחו.

ג'ו לא בזבז דקה נוספת על שיחת נימוסין והתחיל בנושא שלשמו נפגשו.

"בעוד מספר חדשים תעמוד בפני מלחמת בחירות קשה וגורלית.” אמר, מניח על השולחן הן שלפניהם ערימת מסמכים. “אתה יודע שאנו כאן בארצות הברית, מרגישים קירבה למפלגה הסוציאלית - המפלגה שלך. הוכחנו את רגשות החמים שלנו למפלגה האחות באוסטרליה, על ידי תמיכה כספית ותודעתית, ישירות ובצורה עקיפה דרך ארגוני זכויות האדם בשמות שונים, שכולם ממומנים דרך ארגון הגג 'אוסטרליה החופשית'. “ הפסקה קצרה מביט אל אלק בעיניים הקטנות שלו בעודו רוכן על ערימת המסמכים. “ממשל ארצות הברית נחוש לעזור לך לנצח בבחירות.”

אלק מתגבר על רגש הסלידה שחש מהיצור השמן הקטן והתככן, משנן לעצמו בראשו שהוא חייב לקבל את העזרה הנדיבה שמגישים לו ואסור לו לדחות אותה בגלל רגשות אישיים, שאל בפנים חתומות, איך הממשל יכול לעזור בבחירות דמוקרטיות כאשר סקרים מראים עדיפות רבה ליריב?

ג'ו חייך את החיוך השמנוני שלבש לכבוד כל מי שרצה להקסים "הרצתי לניצחון ילדה מזמרת כאן בארצות הברית. למה שלא אוכל להריץ אותך, אדם חכם ופוליטיקאי משובח.. “ וכאן קירב עוד יותר את פניו אל אלק "ולפי אמונתי בדיוק מה שדרוש לאוסטרליה היום.”

בעל כורחו הרגיש אלק מוחמא. “עדיין אני שואל, איך תעשה זאת?”

ג'ו סימן לאלק שיחכה, קם ובצעד מדדה של סוס יאור על קרקע בוצית, הלך לשולחן הגדול שניצב במרכז המשרד, לחץ על אחד הכפתורים בלוח עמוס מתגים וצגים שהזכיר את מתקן השילוח של נאסא, ופקד 'הביאי את מייק.'

נדמה שמייק חיכה ממש מחוץ לדלת כי הוא נכנס מיד ואחריו נכנסה המזכירה עם מגש עמו תקרובת.

מייק לחץ את ידו של אלק ברשמיות, וזה שמח שמייק לא חזר על קבלת הפנים הערבית שהציג ג'ו.

"בודאי שאני מכיר את כבוד סגן הנשיאה. לכבוד הוא לי.” ענה לניסיון ההכרה של ג'ו ביניהם.

הגבר הצעיר, 'כבוד סגן הנשיאה' חייך בלבביות. “בא לא נהייה כל כך רשמיים. כאן אמריקה, ובני האדם שווים אפילו אם אני נושא במשרה רמה.”

"מייק, שהיה המנהל הקריאטיבי במשרדי לפני שניקי בחרה בו כסגנה בבחירות לנשיאות, יודע דבר או שניים בדרך לנצח בבחירות דמוקרטיות."

מייק בחן את אלק המבוגר ממנו בשנים רבות. לאור מה שהוא יודע עליו, הוא לא סולד מטריקים מלוכלכים בבחירות, אך הם עומדים ללמד אותו איך מקצוענים אמיתיים מנצחים בבחירות.

"הנה הבעיה,” אלק כבר הרגיש שהוא נמצא בין בני ברית והוא לא צריך להסתיר דבר. " משה פילוסוף פופולרי מאד בארצי, ומפלגתו – מפלגת התרבות שהייתה המפלגה השלישית בגודלה אחרי הליבור והשמרנים, השיגה רוב בעיקר בגלל משה שסחף את כולם בכריזמה שלו. אני חושש שגם בבחירות אלו הוא ינצח.”

"למרות ששיטת הבחירות אצלכם דומה לשיטה אצלנו, עדיין אין אלו בחירות אישיות.”

"הו, כן למעשה אלו בחירות אישיות, האדם הפשוט לא טורח להתעמק במצע של כל מפלגה...” וג'ו ממלמל "בין כה וכה אף אחד לא מממש את המצע.”

" מה שרואים זה את אישיות המנהיג ואת דעותיו.”

ג'ו רומז למייק להציג את התכנית שלהם לעזור לאלק לנצח.

"תאמין לי, אתה תצא מכאן כראש ממשלת אוסטרליה. הבחירות בכיסך.” טפח ג'ו במחווה חברי על כתפו של אלק.

מייק לקח את המסמך העליון מהערמה. “בסדר, נתחיל לעבוד.”

בשעתיים הבאות הציג מייק את התכנית.

התקשורת האוהדת את המפלגה הסוציאליסטית בעיקר כאשר זו תדגיש את זכויות האזרח ותתבע להקטין את חובתו של האזרח למדינה.

"תטען שיש להוריד מיסים מעל לאזרח הקטן, תציע לבטל גיוס חובה, הצבא חייב להיות מקצועי, תציע חוקים פופולריים גם אם אתה חושב שהם מזיקים, תסמוך על הרוב הקיים היום שלא יאפשר להעביר אותם אך אתה תצטייר כמגן על החלשים ועל זכויות הפרט. חשוב שתקיים דיאלוג שוטף עם עיתונאים בכירים בתקשורת אלו נוטים לליברליזם באופן טבעי אך חייבים לספק להם תחמושת. תדליף להם צעדים שנודעו לך מכח דיווח למנהיג האופוזיציה, ותוודא שכל צעד של הממשלה יראה באור שלילי. הממשלה תחליט על שרות חדש לאזרח, תתלונן על המחיר שהשרות יעלה תגיד שזה בזבוז כספים שהאזרח הקטן יצטרך לכסות בהעלאת מיסים. אל תדאג העיתונאים בתקשורת ישמחו לגבות אותך, בייחוד אם תשתמש במילים בוטות. אם הממשלה תחזור בה מהשקת השרות בעקבות הבקורת, תלגלג על משה שאינו מנהיג והוא מזגזג, הבנת את הפרינציפ? תמצא דופי בכל דבר שהממשלה תעשה. ואל תשכח להשתמש תמיד בצמדי מילים המשחירות את דמותו של משה. כמו משה-השקרן, משה-הזגזגן, משה-הגזען, ואל תשכח להזכיר שהוא משה -היהודי. אל תדאג בסופו של דבר אם חוזרים על כך מספיק פעמים, הכינויים נדבקים. ”

"יפה כל אלו צעדים שגם אני יודע לעשות, אך חוששני שהם לא מספיקים להאפיל על הפופולריות של משה.”

ג'ו ששתק דיבר עתה לראשונה. “מה היחסים שלך עם האיגודים המקצועיים?”

"דומני שיותר מסבירים.”

"הרשיתי לעצמי להזמין את האיש החזק של האיגודים המקצועיים. ברשותך נזמין גם אותו לכינוס הקטן שלנו.” אלק משך בכתפיו, זו ההצגה של ג'ו.

ג'ו שוב דידה בהליכתו המשונה אל מרכז הבקרה בשולחן והזמין את ליאו.”

האיש הגוץ בעל הפנים הסגפניות נכנס דקות מעטות מאוחר יותר.

"אתם תעבדו בצורה הדוקה ביחד.” אמר/פקד ג'ו.

שוב רמז למייק. “הצג את תכנית שתוף הפעולה ביניהם.”

"ליאו יהיה איש הצללים שלך.”

מייק הרחיב בהסבר איך ליאו ישחד את מי שחייבים לשחד בכספים שיקבל מאירגוני זכויות האזרח. יאיים על מי שצריך לאיים, על ידי הפועלים האלימים יותר בחבורתו.

"חשובה ביותר העזרה של ליאו ביום הבחירות עצמו.” אמר והסביר מיד איך יארגנו הסעות מיוחדות מהבית של האנשים שסבורים כי יצביעו למפלגה הנכונה, איך יאיימו על אחרים לא להגיע, ועשרות השיטות להטות את תוצאות הבחירות החל מאיום מרומז בקלפי, וכלה בהחלפת ארגזי קלפי בכאלו שהוכנו מראש.

"אם זה יתגלה אני אהיה בבית הסוהר.” נרתע אלק.

"זה לא יתגלה.” הרגיע אותו ג'ו. “סמוך עלי. אך ליתר בטחון כדאי שתמנה את השוטר ג'ודה פרנדי, מפקד תחנת משטרה שהוכיח את מסירותו לענייננו, למפכ"ל המשטרה כאשר תהיה ראש ממשלה. מבתי המשפט אין לך מה לדאוג כבר היום.”

לבסוף יצאו שני האוסטרלים, ומייק עמד ומזג לעצמו מנה הגונה של וויסקי. “ומה אם אחרי כל המאמץ הוא יבחר ויצפצף עלינו?”

ג'ו חייך את חיוך החתול שאכל את כל השמנת " בשביל זה הקלטתי את כל הישיבה הנחמדה הזו. הוא לא יעז להמרות את פינו.”

ועדת שרים לבחינת חוקי התרבות

מאוחר יותר כאשר הוא מעיין בכללי התרבות המקוריים של משה רבנו הכתובים על יריעת קלף עור, הוא מוצא שדרך המחשבה האינטואיטיבית של המנהיג מהעת העתיקה, תואמת את מחשבותיו הנשענות על הידע האנושי שנאסף מאז.

'אנשים חכמים אינם זקוקים לידע רב כדי להסיק מסקנות הדומות למסקנות שאחרים מגיעים אליהן רק לאחר זמן רב.' משה חשב על דוגמאות רבות שהבולטת ביניהן היא ההמצאות הרבות של ליאונרדו דה וינצי שהקדימו את זמנן.

מעודד מהדמיון בכללי הרבות שמצא ביריעות הקלף העתיקות, לכללי התרבות שהוא, בניתוח מדעי, הגיע אליהן, הוא מנסה להגדיר תכנית פעולה להטמעת כללי התרבות האלו. לשם כך הקים ועדת שרים שהוא עומד בראשה שתעסוק במה שהוא הגדיר 'כעיסוק למען האנושות.' ועדת השרים שתשתמש במומחים מכל התחומים הדרושים, תעסוק בהטמעת כללי התרבות.

משה מבין למה התכוון משה רבנו בנושא השבת ואולי גם החכמים שאמרו 'שיותר משהיהודים שמרו את השבת השבת שמרה עליהם.' הוא חושב לממש את רעיון השבת ראשון. התרבות המערבית בימיה הטובים ממשה את רוח השבת על ידי עיסוק בתחביבים בסוף השבוע החופשי. אך עד מהרה סוף השבוע נוצל רק להנאות בלתי מועילות כמו בהייה בטלוויזיה.

משה מצליח להלהיב את השרים וכולם מתכננים את מדיניות משרדיהם לכיוון התרבות המאוזנת.

כל שר אחראי לקדם את כללי התרבות בתחומי משרדו. שר החינוך יתווה תכנית לחינוך. שר הכלכלה יתווה תכנית לשנוי כללי הכלכלה וכדומה. השרים יעסקו בהתוויית התכניות ביום השבת הוא היום בו הם שובתים ממלאכתם ועוסקים בנושאים לטובת העם והאנושות, בנוסף על המטלות הרגילות של עבודתם בכל ימות השבוע.

אחת לחודש היו מתכנסים כולם בראשותו לסכם ולתאם.

השרים בוועדת השרים לבחינת כללי התרבות העלו השגות לגבי הכללים שמשה הציע והעלו הצעות משלהם. בסופו של הכינוס נקבעה תכנית לגבי החודש הבא.

בתחילה היו כמה הצלחות מבטיחות.

הצלחה הייתה לשר הכלכלה ששינה כללים במנהל כדי למנוע שחיתות הנובעת מהעדר כבוד לרכוש של האחר. מה שעמד מאחורי הציווי 'לא תגנוב'. השר רצה למנוע בזבוז מתוך המחשבה מטבעו האדם יבזבז כסף שאינו שלו.  "אם זה לא שלי, אין לי בעיה לבזבז", התנהגות המביאה לשחיתות.

הדבר נכון בעיקר בכסף ציבורי הנתפש ככסף של אף אחד.

אדם תרבותי שומר על רכוש זולתו כמו על רכושו שלו. גם אם הוא חושב שהאחר לא יינזק מכך, למשל אם הוא עשיר מאד, או שמישהו אחר, אולי המדינה או חברה מסחרית מכסה את הנזק.

לכן מרשים לעצמם אנשים בעלי 'חשבון הוצאות' לבזבז. את ההוצאות משלמת החברה שגם היא מקבלת זאת חזרה כזיכוי מס מהמדינה.

כדי לעקור את הנוהג המזיק הזה הוצאה תקנה - 'חשבון הוצאות' לא מוכר לחישוב המס. כל אדם או גוף מסחרי, ישלם מכיסו עבור כל הוצאותיו, החל מארוחה וכלה בטיסה. התקנה הביאה לחיסכון ניכר וליעילות ששיפרה את הכלכלה, בנוסף לשיפור בתרבות שהפכה פחות ראוותנית ויותר ישרה.

ברוב התחומים לא היו הצלחות.

כישלון גדול היה בניסיון לשנות את ערכי התרבות בחינוך.

משה שהושפע ממשנתו הפילוסופית של רוסו, החליט שהחינוך בגיל הרך יתמקד בכללי התרבות הנוגעים להתנהגות בין אדם לחברו, ורק מאוחר יותר יוטמעו ערכי התרבות המטפלים בהתנהגות האדם למדינה. ניסיון החינוך החדש התנגש ברצון ההורים לחנך את ילדם לפי השקפת עולמם וניכשל.

משה התגמש נוכח ההתנגדות והחליט שעליו לשנות את התרבות הקיימת באופן מדורג ואיטי, אך לא היה לו זמן לכך.

בסוף תקופת כהונתו משה נאלץ לסכם שהוא נכשל אפילו בהטמעה חלקית של כללי התרבות למסה מספקת של אנשים, כמות אנשים שתספיק להנחלת כללי התרבות לאחרים באופן טבעי.

חלק מהכישלון למרבה האירוניה, נבע דווקא בגלל הצלחתו לבודד את השפעת המשבר העולמי באוסטרליה, וללא משבר אין לאנשים צורך דחוף בשנוי תרבותי.

סממני התרבות המערבית, של נהנתנות שובת לב אדם, שטפו את החומה הנמוכה של תרבות שהוא בנה בקושי רב.

תיק העור

הקולות הרמים שבקעו מחדר ההמתנה הוציאו אותו מריכוז. הוא הזיז את כיסאו לאחור וקם לראות מה כל הרעש הזה. המחזה שנגלה אליו היה סוראליסטי.

אדם מבוגר ומקריח, עיניו מבוהלות, אוחז בשתי ידיו תיק עור צמוד לחזהו כאחוז אם את ילדה היחיד. שני אנשי הביטחון גבוהים אוחזים אותו משני צדדיו וגוררים אותו החוצה.

האדם לבוש בחולצה בצבע תכלת. מבעד לכפתורים העליונים הבלתי רכוסים מבצבץ שיער חזהו הלבן. מכנסיים רפויים עם חגורה דקה ונעלים גבוהות הבולעות את הגרביים בצבע חקי שלבש. האיש הזכיר לו טיפוס ארץ ישראלי אופייני שראה בילדותו.

"עצרו! מה קורה כאן?”. אנשי הביטחון עצרו והרימו עיניהם למשה עדיין אוחזים באיש בחוזקה. המזכירה הראשית, אישה מבוגרת בעלת הליכות שקטות בדרך כלל, גמגמה “האיש דרש בתוקף להיפגש אתך מחזיק בידו את מה שנראה לי כפצצה. חשבתי שאיך שהוא, הוא עבר את אנשי הביטחון בכניסה."

"הניחו לו!” פקד משה ופנה לאיש בעברית "מה רצונך?”

האיש ענה לו בעברית: "שמי דוד וכפי שניחשת באתי מישראל. אבי נתן לי לפני מותו את תיק העור הזה וביקש שאתן אותו לך אישית ואספר את סיפורו." משה פנה לאנשי הביטחון ואמר שלא נשקפת לו שום סכנה ורמז לאיש להיכנס למשרדו.

דוד נעמד בפתח, עדיין מחזיק בחרדת קודש בתיק העור הישן, סוקר את המשרד שמשה לא טרח לשנות את עיצובו מאז ראש הממשלה הקודם. עכשיו הביט משה גם הוא על המשרד בעיני דוד, האיש מארץ ישראל.  השולחן הגדול והכבד מעץ כהה וכיסא עור רך שמאחוריו תפסו את חלקו האחורי של החדר הגדול מידי לטעמו. על הקירות הכהים היו תמונות מקוריות כהות של ציירים הולנדים מפורסמים, שמי יודע איך השיג אותן הדייר הקודם של המשרד. בפנה הנגדית היה שולחן סלון קטן עם שתי כורסאות נוחות, ולשם הנחה משה את דוד.

"מה בפיך דוד?” שאל משה חוזר בקושי לשפה שלא השתמש בה מאז היה ילד קטן בארץ ישראל.

“כפי שאתה יודע ישראל נחרבה עוד כאשר הייתי ילד. אבי ברח עם משפחתי יחד עם עוד קומץ ישראלים למדבר יהודה וחי שם מאז.

בבלגן של הטבח הגדול לא מצאו אותם.

כידוע אחרי המלחמה ישראל, נשלטת על ידי הערבים המוסלמים, חזרה לימי הביניים בהתנהלותה, וכך יכלה הקהילה הקטנה של הישראלים לשרוד במדבר יהודה.”

משה הביט בדוד היושב מולו נזכר בימים ההם בישראל.

בטנו כואבת והאוכל שאכל לפני דקות מספר מאיים לפרוץ בזרם מפיו. הוא מהדק את פיו בחוזקה ויודע שעליו להישאר במחבואו בשקט אם הוא רוצה לחיות. אהוד חברו כבר איבד את חייו ודמו פורץ מגרונו השסוע. הדמות עטוית הגלימה מחזיקה בסכין המגואל בדם ותוך קריאות חוזרות ונשנות , "אללה אכבר" מניף אותה שוב ושב על הגויה החמה של הילד כורת אברים מתעלל. לרגע נשמטת הכפייה ופניו נגלים. פנים שלא ישכח לעולם שפם עבות וזקן קצר, פה מעוות ועיניים שחורות בוערות באש הקנאות. ואז מתוך ההלם מהזוועות שראה, גילה בפעם הראשונה את המתת ומעוצמת ההלם התעלף המתת לא ריכך את הזוועות. ליהפך. על המחזה הזוועה של התעללות בגופות המתות של חברו והאמא שלו, התלוותה הצצה לנבכי מוחו של מטורף יוקד בשנאה לכופרים, בטוח שככול שיתאכזר אליהם מובטח לו מקום של כבוד בגן העדן ומתחת לזאת תהום של בורות עצומה. רק דקות רבות לאחר שעזבו התאושש משה ורץ אל ביתו.

דוד קטן הקומה נראה כילד בתוך הכורסה הגדולה. ילד המחזיק את הצעצוע האהוב קרוב לליבו. 'הצעצוע' היה במקרה זה תיק עור ישן ומהוהה.

את תיק העור הזה הושיט דוד למשה שישב מולו על הכורסה השנייה.

למראה המבט השואל התחיל לספר את סיפורו של התיק.

"בתיק עתיק וקדוש זה הכניס משה רבנו את הטיוטה של עשרת הדברות.”

משה ליווה את דוד לדלת, הורה למזכירתו לדאוג לשכן אותו בבית מלון, והבטיח שיפגשו בערב להחליף חוויות.

"אני חייב לחשוב לפחות חצי שעה הבאה תדאגי לשקט.”

חזר בצעדים מהירים אל שוחנו אוסף בדרכו את תיק העור שקבל.

בזהירות רבה פתח אותו ובחן את תוכנו.

בתיק היו שלושה גווילי עור. הוא שקל לבקש את עזרה מארכיאולוג מומחה, אך מייד נזכר באזהרתו של דוד שתכולת התיק היא לעיניו בלבד. בזהירות רבה הוציא את שלושת הגווילים, לקח את הראשון ופתח אותו בדחילו ורחימו. הגוויל היה כתוב בעיברית עתיקה שהוא קרא בקושי רב. היו שם 7 סעיפים. כנראה לא עשרת הדברות של משה רבנו, אולי בגווילים הבאים. הוא פתח את השניים האחרים האחד היה בעל 13 סעיפים והשני היה סעיף אחד בכתב צפוף. הוא חזר לגויל הראשון וקרא בקושי מעתיק את הפענוח שלו לדף משתמש בעיברית החלודה שלו.

אהרון אחי. דבר אל בני ישראל וציוותם את כל אלו, וחיו כעם במולדתם.

רחק מפולחן אדם ואל – ראוי שאיש ישראל חופשי יהיה. שמור על חירותו  האישית ועל חירות המחשבה

לא תרצח - קדש את החיים

היה איש אמת לעצמך ולרעיך  - התנהג ביושר

כבד את האדם באשר הוא אדם -  כבד כל אדם, ויכבדוך אחרים

לא תגנוב – אל תהה ידך באשר לזולתך, וגם לביתך לא יפלוש זר.

לא תנאף - שמור על המוסר כי הנאות הרגע מביאות לייסורים ארוכים.

עשה לך שבת ממלאכתך למענך ולמען הדורות הבאים - הקדש את השבת לעסוק באשר לא מלאכתך, במחשבה ויצירה.

פתח גוויל נוסף ומצא את עשרת הדיברות. הוא ישב שם לרגע מתגבר על התרגשותו.

אהרון אחי. עם עבדים הוא עם ישראל. עבד חופשי עדיין עבד במחשבתו. ראית בעיניך שהעם הזה לא קיבל את שבע הדברים הראשונים. שוב ודבר אל העם הזה וציוותם את אלו הדברים, למען יראו ויעשו כדברי.

לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני

לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ. לא תשתחווה להם ולא תעבדם כי אנוכי ה' אלוהיך אל קנא פוקד עוון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים לשונאי.

לא תשא את שם ה' אלוהיך לשווא, כי לא ינקה יהוה את ישא את שמו לשווא

זכור את יום השבת לקדשו. ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה' אלוהיך.

כבד את אביך ואת אמך, למען יארכון ימיך על האדמה אשר יהוה אלוהיך נותן לך

לא תרצח

לא תנאף

לא תגנוב

לא תענה ברעך עד שקר

לא תחמוד בית רעך; לא תחמוד אשר רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמורו וכל אשר לרעך

עכשיו הבין שמשה רבנו הגה 7 כללים בסיסיים של התרבות, אך כאשר ראה שהעם לא מוכן לקבל כללי תרבות הוא ניסח אותם שנית עם הכללה של עונשים שיבואו עליהם מאלוהים אם לא יצייתו לכללים.

הגווילים הנוספים היו של ישעיהו הנביא. ושל הרמב"ם. ישעיהו הנביא, שחי בתקופת ממלכות יהודה וישראל העצמאיות, התקומם נגד הפיכת הפולחן לעיקר תוך הזנחת כללי התרבות ניסה לסמן היטב את התרבות היהודית שתהווה חומה השומרת את ייחודו של העם המפוזר בתוך עמים בעלי תרבות שונה. שניהם, הוסיפו על הכללים של משה רבנו ושינו אותם כדי להתאימם לבעיות זמנם.

'עכשיו' חשב בלבו 'עכשיו עלי להתאים את כללי התרבות שניסחתי כך שיתאימו לזמננו, ולנסות להנחיל אותם.'

בלבו פקפק אם העולם בשל להאמין בכללי תרבות הנובעת מהראש ולא מהלב?

כשהרים את עיניו מהמחשב בו כתב השחר האיר בחלון.

בחירות לראשות הממשלה

באוסטרליה ראש הממשלה הוא מנהיג המפלגה הגדולה ביותר. האזרח בוחר במפלגה ולא במנהיג.

עם זאת מטבעו, קל יותר לאדם  להתייחס לתכונות מנהיג ודרכו לבחור במפלגה, מאשר לבחון תכונות גוף ארטילאי כמו 'מפלגה'.

זו אותה תכונה הגורמת לתקשורת לשים דגש על סיפורים של האזרח הבודד המעניינים יותר וקלים להתייחסות על ידי כל אדם.

משה המנהיג החדש של מפלגת התרבות לא היה ידוע לקהל הרחב, ולכן מפלגתו פגרה הרבה מאחורי יריבותיה בסקרים.

התקשורת, כמו כל תקשורת נטתה לתמוך בסוציאליסטים 'החברתיים' מול מפלגת התרבות 'הימנית', אך לא יכלו להתעלם מדמות כריזמטית כמשה. משה האלמוני היה 'סיפור' לכן קיבל משה חשיפה גדולה.

לאחר חשיפה ראשונה התברר שהתברך במנה גדושה של כריזמה תקשורתית שגרמה לרשתות התקשורת לחזר אחריו ביתר שאת.

עם החשיפה לציבור אחוזי התמיכה עלו. עד מהרה התברר שהבחירות יהיו בין המפלגה הסוציאליסטית השלטת לבין מפלגת התרבות, השמרנים נותרו מאחור.

משה שהבין מה מניע תקשורת המונים, נתן לה סיפורים עסיסיים, כמו הציטוט של נאום מנהיג האופוזיציה בבחירות האחרונות בישראל של לפני הקריסה: "בבחירות ההן לא שמעו בקולו, האם כאן, כשאנו עומדים מול אותו אויב נלמד את הלקח?"

נאום מנהיג האופוזיציה: "אל תדברו לי על הומניות במכבסת המילים שלכם בתקשורת. להרוג ילד יהודי בן 18 שמגן על חיי אזרחי ישראל גברים נשים וטף, כדי להציל אויב ערבי הרוצה להשמידם לא נראה לכל אדם חושב כדבר הומני, אלא כדבר טיפשי. זה מה שאתם דורשים בשם 'ההומניות' וזה מה שהמנהיגים נאלצים לעשות בעקבות הלחץ שלכם. לכן לא משתמשים בפצצות ומכניסים חיילים רגליים למארבי האויב 'כדי לא לסכן אזרחים חפים מפשע'. לכן מפציצים שטחים ריקים ובתים ריקים של רוצחים שהוזהרו לפנות אותם. במכבסת המילים שלכם, זה בסדר לסכן את ילדינו בצבא המנסים להגן על אזרחינו החפים מפשע. הגיון כזה נלעג בעיני אויבנו הרואים בכך חולשה. אותי 'הגיון' כזה מכעיס מאד, חייב להכעיס כל אדם הגון. בעיני הערבים במזרח התיכון ילדים ונשים הם חיילים לכל דבר. הם שולחים את הנשים שלהם כפצצות להרוג כמה שיותר מאזרחי ישראל החפים מפשע. הם מחנכים את ילדיהם לשנוא אותנו ולשמש 'שהידים' כדי להרוג בנו. הם רוקדים ברחובות כאשר טיל שלהם נופל על גן ילדים, ומהללים את הרוצחים השוחטים נשים וילדים יהודיים. אין 'אזרחים חפים מפשע' במזרח התיכון. אזרחים בוחרים בהמוניהם בראשי ארגונים רצחניים כמנהיגיהם. אזרחים באים בהמוניהם לתת כבוד ללוויות של רוצחים. מנהיג ערבי שמעז לוותר במשא ומתן מודח, במקרה הטוב, או נרצח, על ידי אותם אזרחים 'חפים מפשע'. אמהות מתגאות בבניהן הרוצחים ומחנכות את ילדיהם ללכת בדרכם. הערבים רואים בכל ילד יהודי אויב בן מוות, וששים להרוג כל אישה חסרת מגן. הערבים יקרעו בשנאה אברים של כל יהודי שטעה להגיע למקום הישוב שלהם, באכזריות שלא תמצאו אפילו אצל הקו-קלוס-קלאן. הם גם מתעללים בגופות הנרצחים לאחר מותם. הערכים של הערבים נוגדים את הערכים המקודשים ביותר שלנו בתרבות המערב. הם מנצלים את הדמוקרטיה כדי להביא לחורבנה ולכונן על חורבותיה דיקטטורה של הדת. הם מנצלים את חופש הדיבור כדי להסית את בני עמם לרצוח אותנו. הם דורשים זכויות ומתחמקים מחובותיהם למדינה. שקרים הם דרך לגיטימית בשבילם לקדם את מטרותיהם, והסכם בעיניהם, הוא רק הסכם זמני עד שתהיה להם הזדמנות להפר אותו. אל תאמינו לדובריהם שלמדו לגלגל על לשונם את הערכים שלנו במתק שפתיים. תאמינו למעשיהם המעידים לכל מי שעיניו פקוחות על אופיים האמתי." (מתוך הספר "היום בו אמריקה הפכה מוסלמית.”)

כמובן שרוב הפובליציסטים כתבו בשצף קצף נגד השוואה זו, אך הדברים פורסמו, ואנשים הפנימו את הדברים.

אלישבע אמרה בחיוך שכאן הוכחה חיה לטענת משה שהתקשורת, מעצם המבנה שלה חייבת לפרסם את היוצא דופן, את הפרובוקטיבי, ונאום זה ענה על קריטריונים אלו.

ג'קוב היה מודאג מהפער ביכולת המימון של  המפלגות. בחישוב שערך מצא שהמפלגה הסוציאליסטית הוציאה פי 10 על תעמולת הבחירות ממפלגתו. "מי מממן אותם? ברור שהיקף הכספים שהוציאו לא כוסה על ידי מימון המפלגות החוקי."

הוא העלה השערה שמפלגת השלטון נתמכת על ידי גורמים זרים. בהקשר זה הזכיר את החברות בין ג'ו האיש החזק בארצות הברית לבין יושב ראש מפלגת השלטון.

מחקר מעמיק שערך אישש את החשדות, וג'קוב הגיש בשם המפלגה תלונה לוועדת הבחירות.

התלונה פורסמה יחד עם הכחשה גורפת, הכוללת השמצות התפרסמו בעיתונים, ולא עזרו הרבה למפלגה.

אנשי הפרסום המליצו לא ללחוץ בעניין.

לצד מנהיג המפלגה הסוציאליסטית היו: תמיכה מסיבית של התקשורת, קמפיין בחירות עתיר ממון, ואפילו ניסיונות לסתימת פיות על ידי הערמת קשיים בארגון עצרות עם ואיומים במשפטי דיבה על כל מי שהעז לסנגר על דעות מפלגת התרבות.

אך בתחרות מול כל אלו ניצחה הכריזמה של משה, יחד עם הטיעונים ההגיוניים שלו. ניצחונו הוברר כבר בסיומו של העימות הטלוויזיוני מול מנהיג המפלגה הסוציאליסטית שבגאותו הרבה, לא שמע בקול אנשי הפרסום שלו לבטל את העימות.

מפלגת התרבות גרפה מספיק מנדטים להפוך את משה לראש ממשלה.

ג'קוב ליווה את משה בפעם הראשונה לבית ראש הממשלה.

בית ראש הממשלה היה מוקף חומה גבוהה ומוסתר מאחורי חורשת עצים עבותים.

בשער החומה עמדו חיילי 'משמר ראש הממשלה' שתפקידם היה לשמור על בטחון צמרת המנהיגות של המדינה לאור הניסיונות לפגועים שהיו מנת חלקם של כל מבני הציבור.

כל אדם, וכל מכונית נבדקו היטב לפני שהורשו להיכנס אפילו לרחבה הגדולה שלפני המדרגות הרחבות העולות לבניין.

הולכים בפרוזדורים הקרירים בעלי תקרה גבוהה המזכירה תקרת כנסיה, העיר ג'קוב שעכשיו על משה לנסות לממש את רעיונות התרבות החדשה שלו במקביל למטלות הרגילות של ראש ממשלה.

"אדוני ראש הממשלה" פנה ג'קוב למשה.

משה הביט על חברו הוותיק, נדהם. וזה בחיוך אמר "אינך יכול לשכנע אנשים לשנות דעתם אם אין להם כבוד כלפיך, עליך לעמוד על כבודך אתה ראש הממשלה. יש לי עצה נוספת לפני שאנו נכנסים לבניין ואתה מתחיל את תפקידך הקשה,  חשוב שלמנהיג יהיה את הכוח והשכל להקריב בודדים למען הרבים. מי שלא יכול לעשות זאת אינו מנהיג אמיתי."

עד מהרה למד משה עד כמה קשה התפקיד של מנהיג את הדמוקרטיה היחידה שנותרה לאחר התמוטטות ארצות הברית. אוסטרליה הייתה במצור של העולם שעתה הוא מוסלמי. הקשרים היחידים היו עם הסינים. סין הענק הרדום, שכבר שנים רבות הוא רק הבטחה של כוח עליון, אך משום מה הסינים לא גילו רצון להלחם עם המוסלמים על ההגמוניה. אולי בגלל האוכלוסיה המוסלמית שלהם. עם זאת הם היחידים המעזים לקשור קשרי מסחר עם אוסטרליה.

משה רצה את ג'קוב כשר בממשלתו, אך ג'קוב סרב בתוקף "זו ההצגה שלך, אני כבר זקן למלחמות האלו", במילים אלו הוא פרש מהחיים הפוליטיים, רובץ רוב זמנו בבית הקפה האהוב, משוחח עם חברים.

משה שהתבגר בבחירות, הופך למנהיג בלתי מעורער של המדינה.

לא עוד היסוסים וענווה.

מנהיג הדוחף את כל הסובבים אותו לתרום מכסימום מיכולתם.

לא עוד הילד המנסה להתגבר על המתת, אלא מנהיג חזק המנצל את המתת כדי להנהיג ולא מפחד להשאיר את מוחו פתוח, כי היא חזק לעמוד בפני המוחות שמסביב.

אירופה מוסלמית

"אירופה מוסלמית זעקו כותרות העיתונים!!!”

"היום הופעלו באירופה חוקי השריעה!!!”

'זה היה בלתי נמנע. משה חזה זאת בספרו שכל כך הושמץ.' חשב ג'קוב בהרגשת תבוסה.

"מה החידוש בזה?!" רטן, "החליף של נסיכויות האומא, רק קבע רשמית מה את המצב הקיים כבר זמן רב.”

"האם אירופה יותר מוסלמית או יותר מאוחדת?” אמרה אלישבע שכיסתה על הדיכאון הבלתי  אופייני שנפל עליה בתגובה על החדשות הרעות, באותו חיוך סרקסטי. “לפי עיתוני ארצות הברית היא יותר מאוחדת, כפי שהאירופים רצו תמיד.”

רק בתחנת הטלוויזיה Fox News התחנה היחידה שעדיין מנסה לשדר בארצות הברית באובייקטיביות, מה שגרם לחרם מפרסמים (בלחץ הממשל והטייקונים שעושים עסקים עם איחוד נסיכויות האומא, ציטטו משפטים מתוך ספרו של משה "היום בו אמריקה תהפוך מוסלמית" תוך השוואה למה שקרה באמת.

פרשן התחנה ציטט את הקדמת העורך לספר "יש שני סוגי היסטוריונים. היסטוריון החוקר את העבר כמו ההיסטוריון מרק בלוך, והיסטוריון המתאר את ההווה תוך ניתוחו לאור מאורעות שקרו בעבר כמו יוספוס פלויוס. בספר הזה פגשתי בסוג שלישי: היסטוריון המתאר את העתיד על סמך ניתוח של מאורעות שקרו בעבר ומגמות בהווה. מי שמכיר את הסופר של ספר נפלא זה יודע שכדאי להאזין למה ששיש לו לומר."

אחוזי התמיכה בנשיאה של ארצות הברית צנחו מתחת ל 50 אחוז. רק 30 אחוז עדיין תומכו במדיניות החוץ שלה. בעיקר המוסלמים באמריקה.

העם האמריקאי מתפכח לאט למרות התמיכה הרחבה בתקשורת. אך יש לה עוד שנה של שלטון עד הבחירות הבאות. שנה בה אמריקה עלולה לעבור את נקודת האל חזור לכיוון התפרקות וכניעה ל 'אומא' המוסלמית.

אין להתעלם מ 20 אחוז של המיעוט המוסלמי הקולני בארה"ב. מיעוט ההולך וגדל כל שנה. בסופו של דבר גם ארצות הברית תיפול בידי המוסלמים כמו אירופה.

ג'קוב הסתיר את דיכאונו ברטינות של אדם זקן "אירופה הפכה מוסלמית מוקדם ממה שחזית, האם גם ארצות הברית תהיה מוסלמית בקרוב, כפי שהתרעת?”

משה שתק כדרכו. הייתה לו תקוה שהדברים יתגלגלו לאט יותר. שאירופה תחזיק מעמד שנים רבות נוספות כמו האימפריה העותמאנית שהייתה שנים רבות 'האיש החולה של אירופה'.

לאחר שתיקה ארוכה אמר בשמץ של יאוש "עכשיו שהתרבות האירופית היא התרבות המוסלמית, אין זמן לשנות תרבות.”

ג'קוב לא הצליח למצוא מילות עידוד כפי שנהג תמיד. הדיכאון שהשתלט עליו צבע בשחור את עצם האפשרות של הפרויקט הגדול של שנוי תרבותי.

"האם בכלל יש אפשרות לשנות תרבות? האם אדם יכול לשנות את מהלך האבולוציה החברתית? האין צורך בדורות רבים להטמעת שנוי תרבותי, אם בכלל זה אפשרי?”

הכפירה הזו בעיקר עוררה את רוח הפולמוס של משה. “ זכור את כל אותם שנויי התרבות שנעשו. שנוי בעקבות קמפיין – כמו התרבות האוסרת על קטיפת פרחים בטבע. שנוי בעקבות טכנולוגיה – כמו תרבות הנגישות האישית המתאפשרת בגלל הטלפונים הסלולריים.

שינויים חיוביים ושנויים שליליים אחרים רבים, שהתחוללו בפרק זמן קצר.

כן שנוי אפשרי. אך האם יספיק הזמן הקצר?”

העיתונאים מכנים אותו 'נביא' אך האם לא היה זה ברור לכל מי שעיניו בראשו?

את הדעות בספר משה גיבה במסמכים. סוף כל סוף הספר היה הרחבה של הדוקטורט שלו. כל אחד היה יכול להסיק אותן מסקנות.

עכשיו כשהתברר שמשה חזה נכונה מה שהתרחש הוא הוזמן לראיונות בכל אותן רשתות טלוויזיה על ידי הפרשנים שנהגו לעלוב בו בעבר 'מעורר פניקה ללא ביסוס' .

בראיון ארוך בערוץ 1 של הטלוויזיה האוסטרלית, הציג את שיקוליו למה אירופה, ערש התרבות המערבית, נכבשה על ידי המוסלמים ללא מלחמה. אותם שיקולים שהפרשנים זלזלו בהם ולא טרחו אפילו להציגם.

אולי מוגזם לשאוף לאידאל הנוגד את אופי האדם והיכולת לקיים שלטון, בדיוק כמו אידאל השוויון בתרבויות הסוציאליזם/קומוניזם.

השוויון והשלום נשמעים כמו אידאלים נעלים, אך אם נעמיק לחשוב נמצא ששניהם טובים לטווח הקצר ואינם אידאלים רצויים כי שניהם מביאים לניוון.

טבע האדם דורש אתגרים כדי להתפתח.

איראן: ה-CIA מעריך שישראל תקרוס סוכנות הידיעות האיראנית דיווחה כי ה-CIA הגיש דו"ח מיוחד לבכירים בסנאט בו נטען כי ישראל תתמוטט במהלך 20 השנים הבאות. סוכנויות הידיעות | 13/3/2009 18:23 "הקריסה של ישראל במהלך 20 השנים הבאות היא בלתי נמנעת" – כך מדווחת אחר הצהריים (ו') סוכנות הידיעות האיראנית פארס. על פי הדיווח, סוכנות הביון האמריקאית, סי-איי-אי, הגישה לבכירים בסנאט האמריקאי דו"ח מיוחד בו היא צופה את סופה של ישראל. על פי הדיווח, בדוח המודיעיני נטען כי "לא ברור מה יעלה בגורלה של ישראל, אך ההישרדות שלה תלויה גם ברצון האליטות ושאר האנשים להישאר בה ולהמשיך לחיות בה". עוד דווח כי בדו"ח מצוין שלמעלה משני מליון ישראלים יהגרו לארצות הברית במהלך ה-15 שנים הבאות. בנוסף צוין כי למעלה ממיליון ישראלים יעזבו לשאר מדינות אירופה והמערב. "כמיליון ו-600 אלף ישראלים מתכננים לחזור לבתיהם ברוסיה, בשאר מזרח אירופה ובמדינות מערב", נכתב. (מתוך הספר "היום בו אמריקה הפכה מוסלמית.”)

בתשובה לשאלה האם אין אפשרות לשנות זאת, הציג את אמונתו. “אולי אם נבסס תרבות השומרת על איזון בין חירות הפרט, לבין התארגנות במדינה, תהיה המדינה חזקה מספיק לעמוד בפני לחצים של תרבות מיליטנטית כזו של המוסלמים.”

הפרשנים ששמרו לעצמם תמיד את זכות המילה האחרונה, חזרו ותקפו אותו בלעג מושחז כרגיל "משה ממשיך בזריעת פניקה. אולי הוא חושב שגם אנחנו נהייה מוסלמים בקרוב.”