עכשיו הוא היטיב להבין ללבו של משה רבנו. העם שלו היה חופשי ופתוח לרעיונות יחסית לעם העבדים שמשה רבנו הוציא ממצרים, אך כמו אז כן גם עתה, הייתה התנגדות גדולה לשנוי תרבותי.
תחילה הכל הלך למישרין.
הצעד הראשון שלו היה 'לטפס על ראש חומת התרבות הקיימת', כדי שדבריו יוכלו להישמע ברוח אוהדת.
את הצעד הזה מימש בשנתו הראשונה בתפקיד כאשר עקר את השחיתות השלטונית, הביא הרגשה של ביטחון אישי, ובעיקר שיפר את הכלכלה הכושלת.
צעדים אלו הביאו לפופולריות עצומה שממרום גובהה הרשה לעצמו להציג את עיקרי הרפורמה התרבותית שלו.
משה הציג את חזון התרבות בנאום לאומה שנשא במלאת שנה לשלטונו.
בנאום זה הציג את הרפורמות התרבותיות שהכין ותווה את תכניתו לממשן.
תחילה הציג את הרפורמה בחינוך. רפורמה שהפכה למטרה החביבה ביותר להשמצות.
החינוך לפי השקפתו לא נעצר בתחום בתי הספר ומטרתו לא הייתה לחנך רק את הצעירים אלא את כל האזרחים.
הוא יזם גופים התנדבותיים של אזרחים שיעלו את רמת הכבוד ההדדי בין האזרחים.
הוא הוציא תקנות שמאלצות את השדרנים להשתמש בלשון נקיה. הוא הקים טלוויזיה ממלכתי חינוכית ללא פרסומות שצברה עד מהרה פופולריות עצומה.
אבן הנגף הראשונה הייתה אנשי הדת שסירבו לעדכן את הפולחנים.
המעצמות הגדולות 'נסיכויות האומא' וארצות הברית שידרו רגשות עלבון גדול לתרבות שלהם. סין כרגיל הייתה על הגדר.
היחסים עם העולם הגדול היו בשפל חסר תקדים. הכלכלה נפגעה בגלל ניתוק היחסי המסחריים עם כל העולם למעט סין.
אחר כך באו ההתקפות של כלי התקשורת המסחריים שהאשימו אותו בחוסר דמוקרטיה וסתימת פיות ובהקשר זה ציטטו את המאמרים נוטפי השנאה של הימים השחורים ההם בארצות הברית.
מאוחר מידי הבין שזו הייתה טעות. שנוי תרבותי חייב להיעשות בהיחבא, ובהדרגה.
הוא ידע שאדם בוגר שקבע את פילוסופית החיים שלו, לא יראה בעין יפה שנוי בדרך שהוא רואה את החיים.
הסקרים הראו שנוי גדול בתמיכה בו.
הבחירות מצאו את משה ומפלגת התרבות בנקודת שפל של תמיכת האזרחים.
בבחירות ניצחה המפלגה הסוציאליסטית בהפרש גדול.
משה התפטר.
אלק מנהיג המפלגה הסוציאליסטית חתם על ברית דו צדדית עם ארצות הברית והיו גם דיבורים על הסכם שלום עם נסיכויות האומא.
הגבלות הגירת מוסלמים לאוסטרליה בוטלו כמו גם כל הרפורמות שעשה משה.
הסדר הישן חזר אל כנו.
No comments:
Post a Comment