סוף דבר

אד עלה מין המדבר.

אליעזר הוריד את חולצתו הספוגה בזיעה וקשר אותה למותניו, התיישב על סלע לנוח, הוציא את מכשיר GPS מחגורתו בודק את הכיוון והמרחק ולגם כמה לגימות ממיכל המים התלוי לצווארו. לאחר כמה רגעים קם, כיתף את תרמילו, והמשיך לטפס על הר סיני. המערה כבר לא רחוקה. לאחר שעה מאומצת נוספת שמע את מכשיר  ה GPS אומר "הגעת ליעד". הוא הביט מסביב. רק סלעים מנומרים בשיחי סנה קוצניים. האם יתכן ודוד טעה בציון המיקום שנתן לאביו? 'לא יתכן' חשב, דוד לא יטעה בדבר חשוב כל כך, אך יתכן ואבנים כיסו את פתח המערה. הוא הביט סביבו בתסכול. לאחר רגע החליט לבדוק היטב את הקרקע. הוא הניח את תרמילו כאמצעי ציון מיקום, וסבב במעגלים הולכים וגדלים סורק במבטו את הקרקע.

הוא לא הרחיק יותר מ10 מטר כאשר גילה בור מוסתר על ידי שיח סנה גדול.

המערה.

חזר לקחת את תרמילו ונדחק לבור שהתרחב למערה קרירה. הוציא את תיק העור העתיק מתרמילו והניח אותו על קיר המרוחק של המערה, "לדורות הבאים!" חזר על דברי אביו בלחש.

התיישב ופתח את מסוף הקצה שהביא. אביו נראה על מרקע, חבל על צווארו והוא מדבר.