ציורים - ציור הוא תמונת הנשמה

-->
הציורים שלי:

ציורים מקוריים

דמויות

קו וכתם

איורים לספרים ולסיפורים שלי

ציורים בעקבות ציירים ידועים
ציורים לגלריה

 

מי יודע נפש אמן?

ארור היחצן שהפריד בין ציור לצורה

בין יצירה לקישוט, בין חרוז לשירה

בין אומן לכישרון, בין אמנות להנאה

בין דמגוג ריקני לסופר בעל השראה

ואין להבדיל בין המפורסם למצוין

בין האמן הרגשן, לחסר כישרון חטטן

ואין להבדיל בין יצירת אמנות

לחפצים של יום יום שקונים בחנות

מי המציא את המקובל, האפנתי, העדכני,

הדוחק את כל היפה, המרגש, האלוהי?

נבל המציג כאמנות חפצים רגילים ובדים מקושקשים

ומאחז עיני הבורים המהנהנים בחשיבות... והולכים.

ארורה אותה ברית בלתי קדושה

בה חברו יחצן יהיר, מבקר אידיוט,

אספן רודף בצע ואוצר תערוכות

לאמן חסר יכולת למעשה יצירה

תראו מי קובע ערכה של יצירה?

יחצן נבל הבונה תדמית בדרך בדוקה

ואספן עשיר הקונה מצייר לאחר מותו

כדי שלא יוסיף לצייר עוד ציור כמותו.

ומלאה הארץ בגיבובי יצירות

שהוציאו החשק לראות וליהנות

והוציאו גם שם רע לאמן כשרוני

שאותנו יכול לרגש - אמן אמתי

מהי אמנות

משחר ההיסטוריה אמנות הייתה דרך להעביר מסרים.

בציורי המערות הצייר ניסה לכוון את הציידים אל החיה הניצודה ואולי גם לתכנן טקטיקת צייד, בדומה למה שעושה הדבורה המרקדת לפני חברותיה כדי לידע אותן איפה הצוף המתוק, ואולי רק הביע את שמחתו וגאוותו על הצייד המוצלח.

הפסלים והארכיטקטורה של המקדשים בקשו להעביר יראה בפני האלים בעולם העתיק.

היוונים נטו לספר סיפורי מיתוס בציורים ובפסלים וכן גם להעביר תחושות של יופי והנאות העולם הזה. באותה תקופה זמרי עם נודדים שימרו סיפורים הסטורים ומיתוסים שנקלטו ונזכרו טוב יותר בשירה.

הכנסייה הקתולית סיפרה בתמונות ופסלים את סיפורי הדת לעמי הארצות שלא ידעו קרוא. הכנסיות נבנו בארכיטקטורה שתפקידה להכניס יראה בלב אדם ולהדגיש את קטנותו מול האלוהים והכמרים, נציגיו עלי אדמות.

ציירים מתקופת הרנסנס ועד שטכניקות הצילום היו נפוצות, ציירו דמויות לפי הזמנת המצויר.

ציירים רבים שהבולטים שבהם הם האיפרסיוניסטים, ציירו כדי להשרות אווירה.

רק בתקופה האחרונה אמנות נעשיתה חסרת משמעות.

אמנים ללא כישרון אשר אינם מסוגלים להעביר קו במקום הנכון וצבע בגוון הנכון, ומשאירים ליד המקרה (וליד הרועדת שלהם) להניח את הציור על הבד. ציור שנעשה כך, ביד המקרה, יכול להיות יפה (לפחות אפשר לשכנע את הצופה שהוא יפה), אך אינו יכול להחשב לאמנות והצייר לאמן. הרי אין לומר על טיפות המים החורצות בסלע ויוצרות פסל שהן אמנים. אם היצירה אינה משקפת את מה שהאמן התכוון להעביר אם בגלל חוסר כישרונו ואם בגלל שלא רצה להגיד דבר מלכתחילה, איזה זכות יש לאמן לחתום עליה כיצירתו גם אם הוא חולל אותה?

יכולתו של האמן לשלוט באמנותו (כלומר הכישרון שלו), והרצון שלו להעביר מסר לצופים ביצירתו, הם תנאים הכרחיים אך לא מספיקים להגדרת יצירת אמנות.

לאחר שתנאים אלו מתקיימים, אפשר לדון על ההלימה של מה שהוא התכוון להעביר למה שהצופים השונים מבינים. בדרך כלל הלימה כזו אפשרית רק אם לאמן ולצופים יש תשתית תרבותית משותפת.

יש הטוענים שאין בהכרח קשר בין מעשה היצירה של האמן לבין מה שהצופה רואה ביצירה. טענה כזו מאפשרת להגדיר כמעשה אמנות כל דבר ושומטת את הקרקע מתחת לעצם הגדרת האמנות. ציפור עפה בשמים -- מעשה אמנות. אסלה מודבקת על קיר – מעשה אמנות. בהגדרה כזו של מעשה האמנות, אין צורך באמן, כי הוא לא תורם דבר משמעותי ואולי גם אינו קיים בכלל. ואפילו אין צורך בצופה המבין את מעשה היצירה כאמנות. דרושה רק מערכת שיווק של יחצנים שימכרו בצורה שיקרית לקהל את מעשה היצירה כאמנות. לדעתי אמנות חייבת להיות בעלת משמעות מכוונת על ידי האמן.

המשמעות יכולה להיות סיפורית או רגשית, או כל משמעות אחרת בתנאי שתהיה מכוונת ושצופים שונים ימצאו בה אותו דבר שהאמן רצה להעביר.

שני האלמנטים האלו, מגדירים מעשה אמנות -- משמעות ויכולת האמן להביע אותה.

קישור לסיפרו המצוין של ארנון הר-לב "השתקפות התרבות באמנות" 
הספר מציג בצורה משעשעת ומרתקת את הקשר התרבותי של כל הזרמים באמנות מימי קדם עד לימנו אלו.
הספר מעשיר את עולמו של כל אדם, אך עבור מי שמתעניין באמנות חובה לקרוא וללמוד.