שגנובה הייתה המסעדה האהובה על ג'ו. בעל המסעדה, אריק, היה השותף לשעבר של ג'ו בסוכנות היחצנות. לאחר שהתבססו השותף החליט שהוא אוהב יותר לבשל, מכר את חלקו בכמה מליוני דולרים לג'ו וקנה את מסעדת שגנובה. ג'ו ואריק נשארו חברים טובים.
שני החברים השמנים חלקו תאוה משותפת לאוכל. עכשיו הם רוקנו את שארית הברנדי של אחר הארוחה הדשנה וקמו לעשן בדרכם לכיוון חדר הישיבות.
בחדר הפנימי שעמד רק לרשותו של ג'ו התכנס הצוות המצומצם, שבהלצה קראו לעצמם 'פורום שגנובה'.
החדר היה קטן אך מרוחק מאולם המסעדה ומהמטבח ולכן היה שקט ומבודד. בדיוק מה שהיה נחוץ לעדת הקושרים הוותיקים. על הבמה המוגבהת היה שלחן מהוגני שחור גדול וכבד שיכל לארח עד 12 אנשים ברחבות. שולחן דומה לשולחן שמשמש מועצת מנהלים בסרטים. השולחן הגדול עם הכיסאות העור התואמים בעלי משענת תופס את מירב החדר אך דומה שאין לפורום שגנובה כל צורך ביותר מזה. לעולם לא נרשם פרוטוקול או נעשתה הקלטה על מה שנאמר באותן ישיבות סודיות.
לחדר היו שני פתחים, דלת קדמית שהכניסה אליה הייתה דרך המסעדה, ודלת אחורית שהובילה לחצר האחורית של המסעדה. שתי הדלתות היו מצופות בבידוד עור עבה ששמר על השקט, ובעיקר שמר שלא ידלוף החוצה אף שמץ מהדברים שנאמרו בחדר.
לעולם לא הוגש כיבוד, או אפילו מים לפורום בישיבה. לפעמים היה אריק מזמין את הפורום לאחד החדרים הפרטיים במסעדה לארוחה ממיטב המטעמים, במקרה זה היו יוצאים דרך הדלת הקדמית למסדרון שהוביל לשלושת החדרים הפרטיים, אך לעולם לא בחדר הישיבות.
הפורום כלל את, תאומי הסיאם, ג'ו ואריק, שישבו ביחד בראש השולחן.
העובדים הלא כל כך מסורים במשרד היחצנות, הדביקו להם את הכינוי המתאים כל כך 'מקס ומוריץ'. אריק הוציא מכיס מקטורנו שני סיגרים עבים, מסר אחד מהם לג'ו ושניהם התפנו להתעסקות הטקסית של אוהבי הסיגרים. תחילה מעבירים את הסיגר תחת חוטמם, מריחים את הניחוח העשיר של הטבק הקולומביאני, אחר כך התעסקות דקדקנית בקטימת הקצה של הסיגר במכשיר מיוחד שכל אחד שלף מכיסו, ליחלוחו ברוק, ולבסוף ההדלקה של הסיגר והשענות על הכיסא בנוחיות, תוך הפרחת טבעות עשן לתקרה.
בצדדי השולחן ישבו החברים הפחות חשובים. מייקל המנהל הקריאטיבי של המשרד. צעיר יפה התואר, שהוכיח יצירתיות ודמיון ביזום מזימות. תכונה מוערכת זו, יחד עם גילו הצעיר, הביאה את ג'ו להציב אותו לרוץ בבחירות כסגנה של ניקי לנשיאות. למעשה תפקידו החשוב האמיתי היה להשגיח שניקי לא תסטה ממה שמכתיב ג'ו.
עוד בפורום הייתה רות. המזכירה האגדתית של ג'ו ואריק עוד מהזמן שהקימו את היחצנות, בעלת הלשון החדה. הפה הגדול היה עכשיו עסוק במציצת אחד הסיגרים הצרפתיים הדקים והמסריחים שלה בכמעט נבלע בשפתיים העבות שעיטרו את הפה הגדול.
עד מהרה התמלא החדר בעשן הסיגרים ריחני וצורב עיניים. מייקל היחיד בחבורה שלא עישן הסתיר את סלידתו מהעשן בשכל רב.
ארבעה אנשי הפורום הקשוחים והציניים האלו קבעו את המדיניות של הרצת ניקי לנשיאות.
היום הם דנו בהשלכות של הראיון של משה בטלוויזיה.
אריק נטה לזלזל ביכולת של משה להשפיע על הבחירות, אך ג'ו שהכיר את משה טוב יותר היה משוכנע שאם משה יפעיל את הפוטנציאל הגלום בו הוא יכול להוות מכשול בפני כיבוש הנשיאות. “למעשה האיש שלי במטה הבחירות הרפובליקני, סיפר על רעיון להשתמש במשה נגדנו. הבן זונה הזה סיפר להם כנראה שאני רציתי לצרף אותו לצוות שלנו.”
מייקל תמך בג'ו וסיפר שבעקבות המידע הזה הוא שכר אנשים לפרוץ לחדרו של משה ולקחת את סיפרו כדי לעכב את הפרסום עד לאחר הבחירות.
"לא יזיק גם שיפחד קצת." הוסיפה רות ברשעות.
רות סיכמה שיש לעקוב אחר התנהגותו של משה ולעשות צעדים נוספים למנוע ממנו להתערב בבחירות גם אם יבקשו ממנו.
הישיבה התפזרה ואיש איש פנה לדרכו. דרך הדלת האחורית המובילה לחצר, חוץ מאריק שחזר למסעדה. גם למתבונן החשדן ביותר, היה נראה כאילו הוא שהה בשירותים.
תוך כדי הליכה חזרה למכוניתו עלה במוחו של ג'ו רעיון נקמה במשה. הוא דחק אותו בינתיים לירכתי מוחו עד שיבשילו התנאים. הקודם הבא
No comments:
Post a Comment