נשיאת ארצות הברית

ניקי בום נבחרה להיות נשיאת ארצות הברית בסופו של דבר.

היא תכנס לספר השיאים של כנשיאה הצעירה ביותר בארצות הברית.

לניקי מלאו 21 שנים בשבוע שליפני הבחירות והעיתונים האלקטרוניים כבר ברכו אותה ליום הולדתה, והגישו לה כמתנה את ארצות הברית.

בטנו כואבת והאוכל שאכל לפני דקות מספר מאיים לפרוץ בזרם מפיו. הוא מהדק את פיו בחוזקה ויודע שעליו להישאר במחבואו בשקט אם הוא רוצה לחיות. אהוד חברו, כבר איבד את חייו כאשר חש להציל את אמו שנדקרה למוות. דמו פורץ מגרונו השסוע. איזה סיכוי היה לאהוד, נער בן 15, מסונוור מזעם, מתנפל בידיים ריקות מול הערבי הגדול החמוש בסכין מעוקלת ורצחנית? הדמות עטוית הגלימה מחזיקה בסכין המגואל בדם ותוך קריאות חוזרות ונשנות , "אללה אכבר" מניף אותה שוב ושב על הגויה החמה של הילד. כורת אברים. מתעלל. גם אם אהוד היה שורד בדרך נס,  לא היה לו סיכוי מול ההמון המוסת הזורם מהמסגד הקרוב, השוטף עכשיו בגל רצח את היישוב הקטן בו גרה משפחתו של אהוד.

הוא התעורר בחטף, תודה לאל זה היה רק סיוט. בחוץ הלילה עדיין שלט, אך הוא ידע ממקרים קודמים שאין לו שום סיכוי להירדם שנית. קם פתח את מכסה המחשב הנייד והתחיל לכתוב.

בירכתי מוחו נשאלה השאלה, האם זה הסוף של אירופה הליברלית או התחלת הסוף של ארצות הברית?

על הסכנה לאירופה כתב בספרו .

אחרי נפילת מדינת ישראל 'שטוהרה' באכזריות מיהודים ומלא מוסלמים אחרים, שלטה האימפריה המוסלמית בכל המזרח התיכון לפי חוקי השריעה. האימאם מאירן כבש את כל הארצות הערביות, בתככים, בהסתת הערבים היושבים בהם ובאיומי הנשק הגרעיני שברשותו, והקים את 'אומת' האיסלאם – שקרא לה 'איחוד הנסיכויות האומה'. עכשיו התפנה לכבוש את אירופה ולצרף אותה לאימפריה. אירופה בהגדרתו היא 'דאר אל-חרב دار الحرب', (בתרגום מילולי: בית המלחמה - האזור הגיאוגרפי הנמצא מחוץ לשליטת המוסלמים). על פי התפישה המוסלמית, כל שטח שמחוץ לשליטת אומת האיסלאם חייב להכבש ולהפוך ל 'דאר אל-אסלאם', - בית האיסלאם. אירופה מוחלשת מאד בגלל המיעוט המוסלמי הגדול בתוכה, שמפיל את חיתתו על הרוב (עדיין) הליברלי הרופס, באמצעי טרור. אם ארצות הברית לא תתעשת ותעזור בכל כוחה להציל את אירופה – גורלה נגזר. (מתוך הספר "היום בו אמריקה הפכה מוסלמית.”)

זה היה בדיוק הקטע שהפרופסור התנגד לו בספר שפרסם משה - "היום בו אמריקה הפכה מוסלמית.”

"כאן משה, אתה מכניס את ראשך בלוע הארי."

הפרופסור ידע מה שהוא אומר.

"האם לא טענת תמיד ש 'הנייר סובל הכל'? אין טעם לעשות פשרות בנושא זה," טען כנגדו. "כי אני כותב את הספר בדיוק כדי להעביר את המסר הזה."

הפרופסור מלמל משהו על שהנייר אולי סובל, אך משה יסבול יותר.

כמה שהוא צדק.

המירוץ לנשיאות ניפתח בפני ניקי בעקבות תיקון חדש לחוקה שקיבל את הכנוי 'תיקון ניקי'. התיקון הוריד את הגיל המינימלי לנשיאות המדינה מ 35 שנה ל 21, בנימוק שמי שגילו מתאים להיות חייל ולמות עבור המדינה, טוב גם להיות נשיאה. לא שניקי חשבה אי פעם להתגייס לצבא.

למרות שלא הייתה הפתעה, הסקרים צפו את בחירתה של ניקי, משה היה מאוכזב.

הייתה לו תקוה שהעם יתעשת ולא יבחר בניקי לתפקיד הרם הדורש חכמה וניסיון.

נשיאות המדינה הדמוקרטית המובילה של התרבות המערבית בשעה קשה זו, דורשת נשיא שיכול לעמוד למול האתגר של האימפריה המוסלמית העומדת לנגוס נגיסה אחרונה במה שנותר מהמערב.

אך מי יכול היה לעמוד מול שטיפת מוח אדירה מצד כל אמצעי התקשורת? צונמי אדיר פרץ ממסכי הטלוויזיה, וגלי הטיפשות הטביעו כל שביב של השכל הישר.

גם לאחר הבחירה הם לא הרפו.

הסיסמא: 'רוח צעירה' הפכה לטורנדו ההורסת כל התנגדות של טיעונים המבוססים על ההיגיון.

התקשורת האלקטרונית השתמשה כרגיל בכל יכולתה להשפיע רגשית, ומכרה את ניקי כמוצר הטוב ביותר.

לטעמם של מובילי התקשורת, כל אחד חייב לעשות הכל כדי 'שהמוצר' שלהם יככב בתור נשיא ארה"ב. מי שהעז להתנגד, הוקע כימני קיצוני הזוי.

העקשנים שעמדו על זכותם להביע דעה שונה, נשפטו על ידי שופטים המצייתים לקולות הליברליזם החדש, והוכנסו לכלא בעוון 'הסתה'. ממש 'מקרתיזם' הפוך.

גם את משה שטף גל הצונמי התקשורתי.

מה לא הטיחו בפניו? תוך ציטוט קטעים, שהוצאו מהקשרם מספרו, כפי שהפרופסור חזה.

אמרו עליו שהוא פשיסט רודף מלחמות.

אמרו שהוא שמרן שונא נשים, מעכיר שמחה, השונא מוזיקה עכשווית.

אמרו שהוא גזען.

רמזו, בנימה שזורה בלא מעט אנטישמיות, שהוא יהודי מתוסכל בגלל מה שקרה למדינת ישראל.

אפילו אמרו שהוא זקן ממורמר, והוא בקושי בן 34.

מוזר שככל שהזמן עובר ותוחלת החיים מתארכת, באופן פרדוקסלי אנשים מקבלים את התואר 'זקן' בגיל צעיר יותר.

עשו ממנו סמל לכל מה שהם מתנגדים לו. הזכירו לאזרחי ארצות הברית שבחרו בניקי הצעירה, כדי למגר אנשים כמוהו. כאילו שהוא עמד לבחירה מול ניקי ולא המועמד הרפובליקני.

ניקי – הילדה המוחצנת. הזמרת הפרובוקטיבית אהובת הקהל הפכה להיות נשיאת ארצות הברית.

תקופה שחורה.

משה קיבל מכתבי נאצה רבים, ואפילו איומים על חייו בטלפון, אך מה הם איומים לעומת הסיוטים מהם סבל עכשיו כל לילה?

"אללה אכבר" "אללה אכבר" הדמות שולפת סכין קצבים גדול ומתקדמת בריצה מלאת זעקות. הילד נושך שפתיים מנסה לעצור את הבכי הפורץ מבפנים, הלב דופק בפראות והילד מפחד שהוא ישמע את הלמותו הרמה. כמו במחזה של אייסכלוס, העתיד התקרב בצעד מאיים. המקהלה מזהירה אך אין שומע. פתאום עיניו סונוורו מוחו התפוצץ מכאב. אל מוחו זרם שטף שנאה חשוכה, על מצע של בערות. 'להרוג לשסף את הכופרים באללה לכרות איבריהם ולפזרם שלא יזכו להיכנס לשערי שמיים כמונו המאמינים.' ואז חשכה מבורכת. משה התעלף.

משה התחיל לחשוב על הגירה מהארץ הזו שאינה מניחה לו.

בריחה מארץ בעלת תרבות ללא צדק.

הוא תהה אם עליו לברוח לאוסטרליה, הארץ המערבית השפויה היחידה שנותרה.

התברר שזה לא פשוט.

ארצות הברית של ניקי ניתקה את קשריה עם אוסטרליה בגלל שהיא: 'ארץ גזענית לא ליברלית, שאינה נותנת אשרת כניסה למוסלמים.'

הקודם                                          הבא