אוסטרליה

נאמר לו שיראיינו אותו מספר עיתונאים, אך הוא לא היה מוכן לזאת.

אולם ה VIP בו עמדה להתקיים מסיבת העיתונאים, רוקן מהכורסאות הנוחות השולחנות הקטנים וכל דברי המתיקה ומכונות הקפה שהוצבו שם להנעים את השהות הקצרה של אנשים חשובים לפני הטיסה. המארחים פתחו קיר אקורדיון לצרף אולם סמוך לשטח שיועד למסיבת העיתונאים. זה לא הספיק, התברר שהאולם היה מלא מפה לפה.

שאלות רבות נזרקו אליו ללא סדר מכל העברים.

לאחר שהקשיב מספר דקות, הרים את ידו והיסה אותם.

בשקט שהשתרר אמר "רוב השאלות הן על מה אפשר ללמוד מההיסטוריה של מדינת ישראל מנקודת מבטי. מבטו של היסטוריון פילוסופי. אני שמח לראות שאתם מודאגים להשלכות של קריסת מדינת ישראל על ארצכם."

כאן עשה הפסקה קצרה ובחיוך נבוך אמר "מהיום כבר ארצנו."

המהום קל מהקהל וחיוכים רבים והוא המשיך: "הנושא הזה עמוק ומצריך דיון ארוך. זו הסיבה שכתבתי את הספר שהכניס אותי לכל כך הרבה צרות, אך אשתדל לתמצת את הלקח העיקרי. במחקר שערכתי בעזרת אנשי מדע המתמחים באבולוציה תרבותית." כאן הפסיק לרגע נזכר בליאורה בדקירת כאב. “הבנתי שלא כל בני האדם חושבים באותה צורה, למרות מה שאנשים רבים בתרבות המערבית נוטים להאמין.

אם הדמוקרטיה המערבית, רוצה להגן על עצמה, הצעד הראשון הוא להבין שקשה מאד לשכנע אנשים שחושבים אחרת, גם לא עם פיתויים של חופש ורווחה כלכלית.

למרות הסיסמאות הליברליות, לא כל בני האדם שווים, לא לכולם אותם ערכים. אין אנו יכולים להקיש מדרך ההתנהגות שלנו לדרך התנהגות אנשים החיים בתרבות שונה.”

למרות עייפותו הרבה מהטיסה הארוכה, המשיך והרצה את דעתו בקולו השקט.

הקהל היה מרותק. העיתונאים, צלמים וסתם אנשים שנקלעו למקום, עמדו בשקט באולם הצפוף והאזינו לקול הבריטון הרך, המציג את הסיבה העיקרית, לדעתו של משה, לקריסתה של מדינת ישראל ומה אפשר ללמוד מכך.

"לדעתי מדינת ישראל קרסה בשל סיבות דומות לקריסה הצפויה של כל המערב - המגמות המסוכנות שאליהם נסחפת התרבות המערבית." המשיך, סוקר בעיניו את כל הקהל.

"התרבות המערבית התפתחה לאחר שבמשך שנים רבות של חשכת ימי הביניים דוכא חופש הפרט בצורה קיצונית. כמו כל תגובה על לחץ חברתי קיצוני, כך גם התגובה על דיכוי הפרט הביאה לתגובה קיצונית לכיוון השני. בשנים הראשונות השכילה התרבות המערבית לכונן מדינות דמוקרטיות השומרות על זכויות יסוד לאזרחיהן. אך לקראת סוף המאה העשרים ותחילת המאה העשרים ואחת, אנו חוזים בהתפוררות המדינה כגוף המאחד אנשים בעלי תרבות זהה, בגלל ההקצנה בדרישות של זכויות האזרח, תוך הפרת האיזון הרצוי בין זכויות האזרח לבין חובותיו למדינה.

במדינה מערבית דמוקרטית מגדירים בחוקים את האיזון בין הזכויות לתרומות של האזרח. פחות מידי תרומות, והמדינה אינה יכולה לתפקד ואולי אף לא להתקיים. פחות מידי זכויות - קשה לאזרח לחיות. כמו בכל עסקה, כך בעסקה בין האזרח הבודד למדינה, חייבים למצוא את האיזון בין מה שהאזרח צריך לשלם לבין מה שהוא מקבל. חייבים לזכור שאין כאן רק עסקה בין אזרח בודד לגוף ערטילאי שנקרא 'מדינה'. החוקים חייבים לדאוג גם שזכויות האזרח הבודד לא יפגעו בזכויות אזרחים אחרים, שכולם ביחד מהווים את 'המדינה'. דוברי השמאל מדברים על 'זכויות הפרט', 'זכויות הנאשם', 'איכות חיים של הפרט', אך לא על מה שהפרט חייב למדינה, שהיא כאמור בעצם סכום כל הפרטים האחרים, וגם לא על ההשלכות של הגנת יתר על הנאשמים תוך פגיעה בכלל (שהרי חוקים, שמעצם טבעם מגבילים את הפרט, נוצרו כדי להסדיר את החיים המשותפים במדינה.) ואפילו ממעטים לדבר על פגיעה בקרבן. על פני השטח נראה שהשמאל מוכן לפשרות יותר מהימין, אך האם זה באמת המצב? אולי השמאל מוכן לוותר רק על מה שפחות חשוב לו? האם השמאל היה מוכן לוותר על ? לצאת מהבית שלו נניח לשטח ליד שדרות ושם לגור בקרונות מגורים? לפי הגיונו של השמאל בישראל, פתרון כזה הגיוני. בדרך זו הרצועה תתרחב מאל-עריש עד נתניה, ומיליון הפלשתינים יגורו בתל-אביב רבתי בבתים טובים ולא ירצו עוד מלחמה. כמובן שלא! השמאל התל אביבי מוכן לוותר על ירושלים. כלומר על בתים של אחרים. בייחוד אחרים שהם לא חשים הזדהות איתם, כמו החרדים והמתנחלים (שלפעמים נקשרים בתודעה כגוף אחד) שהשניאו עצמם לא מעט בהתנהגותם, אך בעיקר היו מטרה לשנאה בגלל השמצות פרועות של פוליטיקאים מהשמאל ובייחוד השמצות מהכיוון של התקשורת. (מתוך הספר "היום בו אמריקה הפכה מוסלמית.”)

ערכים השומרים על קיומו של עם, כמו אהבת מולדת וסולידריות חברתית, ואפילו טקסים וסמלים לאומיים, נזנחו לטובת דרישה מהמדינה לשפר את תנאי האזרח גם אם הוא לא תורם את חלקו למדינה.

מה שהתחיל בשמירה על זכויות הנאשם, הקצין להגנה מוגזמת על זכויות פושעים ובכך פגיעה בקהילה כולה.

מה שהתחיל בהגנה על זכויות מיעוטים, הקצין להעדפת המיעוט תוך פגיעה ברוב. התקשורת הסתתרה מאחורי 'זכות האזרח לדעת' לפרסומים סנסציוניים תוך פגיעה באינטרסים של המדינה.

האיזון, החיוני להתפתחות מדינה, בין דרישות האזרח לחיים טובים יותר, לבין התרומה שלו למדינה הופר."

כאן עשה משה הפסקה קצרה, שאחריה הרים מעט את קולו: "כל זה הביא להתפוררות המרקם המאחד את המדינה."

עכשיו השתתק בהה במנורות המעוצבות שעל התקרה, מארגן את מחשבותיו והמשיך: "במקביל התחיל תהליך שגרם לכך שהמסגרת של מדינות ועמים, פינתה מקומה למסגרת 'הכפר הגלובלי'. מדינות גדולות התפרקו למדינות קטנות יותר, בהן הקהילה הייתה מלוכדת יותר באופן זמני, עד לפרוק שלהם לטובת 'הכפר הגלובלי'. "

שוב הפסקה והצבעה על העיתונאים והצלמים, נציגי התקשורת שמלאו את האולם:

"הכוח הבלתי מבוקר של התקשורת לשטוף את מוח האנשים, יחד עם הריצה לרייטינג תוך זלזול התקשורת באינטרסים של המדינה, האדיר את המגמה של אי הזדהות האזרח עם המדינה."

שוב עשה הפסקה שלאחריה סיכם בקול עייף: "מגמות אלו שלטו בצורתן הקיצונית בישראל.

ההתמקדות בפרט הביאה לנכונות למשכן את העתיד ולוותר על בטחון על ידי עסקות שחרור רוצחים שפוטים רבים, תוך נתינת 'רוח גבית' לארגוני הטרור שמטרתם חיסול המדינה. כל זאת בטענה של 'לתת הכל כדי לשחרר חייל שנשלח להגן על המדינה'. ההתמקדות בפרט תוך זלזול בכלל, הביאה לשנוי ערכים בכיוון של חוסר מוכנות להקרבה ולסיכון חיים של הפרט להגנה על המדינה, ומכאן לבריחה הגדולה של יהודים מישראל תחת האיומים של 'האומה', או בשמה הרשמי 'נסיכויות האומא' שהוקמה כזכור ביוזמת מנהיגי אירן ואיימה לחסל את ישראל בנשק גרעיני. בריחה שחיזקה מאד את המיעוט של אזרחי ישראל הערבים, שהפך כמעט לרוב, ערב הטבח הגדול."

העיתונאים כתבו במרץ. הצלמים התמקדו בשפתיו של משה המדבר.

"זו הסיבה שהתרבות המוסלמית בה אין ערך לחיי האדם הבודד, והוא נדרש להקריבם למען הכלל, מנצחת.” עכשיו סיכם מרים את קולו להדגשה: “עלינו ללמוד, אם חפצי חיים אנו, שאסור להפר את האיזון בין מה שהפרט מקבל מהמדינה לבין מה שהוא חייב לתרום לה."

העיתונאים עזבו את עפרונותיהם, הצלמים הניחו את מצלמותיהם וכולם מחאו כף בהתלהבות.

לבסוף משה מצא מנוחה בבית מלון. עייף נשכב על המיטה אך למרות העייפות לא יכל לישון. האדרנלין, שפעם בו במסיבת העיתונאים, גרם לו לשכב ער ולהריץ מחדש במוחו את האירועים של היממה האחרונה.

לפחות הדאגה הכלכלית נחסכה ממנו, נציגת המוציא לאור האוסטרלי פגשה אותו לפני מסיבת העיתונאים ונתנה לו מקדמה יפה על חשבון הפצת ספרו באוסטרליה.

אך אם הוא חשב שהסכנה לחייו חלפה, העמיד אותו איש השירות החשאי של אוסטרליה על טעותו בכך, שמיד אחרי מסיבת העיתונאים המאולתרת, הגניב אותו בדלת האחורית החוצה והבהיר לו שעליו 'לרדת למחתרת'.

מתברר שהייתה תכנית לחסל אותו עוד במטוס, אלא שהיא שובשה על ידי השירות החשאי של אוסטרליה. לא ברור מי רודף אחרי משה, אך יש לשער שמשמרות המהפכה של 'איחוד נסיכויות האומה' קשורים לכך.

כבר לילה. משה שוכב באפיסת כוחות, בחדר במלון,  תוהה.

למה נעשה המצורע של העולם?

עייף ומרוקן נפשית שכב במיטה.

לפתע נזכר באלישבע, נציגת המוציא לאור שפגש בשדה התעופה וחייך בהנאה. הוא חשב

'אני רק בן 35 ואני יכול  להתחיל חיים חדשים'.

במחשבה נעימה זו נרדם.