חוקי תרבות

משה הרים ידיו מהמקלדת של המחשב, וחשב:

'מה צריך כדי לחולל שנוי תרבותי? שנוי כזה כמו שאני רוצה.

שנוי שבחלקו נוגד את הנטיה הטבעית של אנשים לשמר את אורח החיים שהם רגלים אליו.

מהם 'הכלים' המאפשרים שנוי מכוון של אורח חיים, של כללי תרבות.

כללי תרבות סופג אדם מהסביבה, בעיקר מסביבתו הקרובה.

כדי שיהיה שנוי תרבותי בעם חייבת 'מסה קריטית' של האוכלוסיה להתנהג לפי הערכים החדשים כדי ליצור את אותה סביבה קרובה. נשאלת השאלה איך מחנכים מספיק אנשים כך שכללי התרבות החדשים יגברו על כללי התרבות הנהוגים בעם?'

לרגע תקף אותו היאוש. אין סיכוי רב לשנות תרבות.

יד חמה שהונחה על צווארו עוררה אותו מהרהוריו. אלישבע נשקה לראשו המורכן "למה אתה כל כך עצוב?” משה הסתובב ושטח את מחשבותיו לפניה.

אלישבע ישבה על הספה שהייתה הפריט הגדול ביותר בחדר העבודה הפוריטני שלו.

"בכל זאת נעשים שנויים תרבותיים כל הזמן." משה הביט בה מחכה.

"שנויים בהתנהגות, אנשים היום מתנהגים בפחות רשמיות מאשר בעבר, שנויים בצורת הדיבור ובשפה נעשים ממש לעינינו. אתה לא יכול להכחיש שתהליך שנויי תרבותי גדול קיים במישור המשפחתי. תא המשפחתי כמונו, של איש ואישה שלהם ילדים הוא רק אחת מהאפשרויות. השכנות ממול חיות ומגדלות ילדים ללא גבר, וקיימים סוגים רבים נוספים של התא המשפחתי.”

משה המשיך להביט בה בשתיקה. אלישבע הרגילה לדבר בשם שניהם המשיכה "מה שאתה שואל את עצמך הוא איך לגרום לשנויים תרבותיים כפי שאני רוצה?”

משה הנהן לאט.

"תחשוב מה גרם לשנויים האלו. בזמן שאכין ארוחת ערב." קמה והלכה למטבח.

יש גורמים רבים לשנויי תרבות.

בראש ובראשונה חיכוך בין-תרבותי, שבעבר היה בעיקר תוצאה של כיבושים, מאוחר יותר גם כתוצאה של מסחר בין התרבויות והיום טכנולוגית התקשורת.

במפגש כזה בין תרבויות, יש השפעה הדדית אך תמיד תרבות אחת משפיעה יותר מהשניה.

מתוך הרגל הקליד משה "חיכוך בין תרבויות" סעיף ראשון תחת ראש פרק הנושא את השם "הגורמים לשנוי תרבותי".

חינוך הוא גורם חשוב העולה במחשבה כאשר רוצים להנחיל תרבות. השפעת החינוך דורשת זמן ארוך.  זמן הדרוש להכשיר מורים שיחנכו את הדור הצעיר. לאחר שפותרים את השאלה מי יכשיר אותם? ועוד זמן שהילדים שחונכו יתבגרו, ואותם המעטים מביניהם שאכן הטמיעו את השנויים בתרבות יפיצו את כללי התרבות החדשים.

שטיפת מוח תקשורתית היא כלי ברור לשנוי תרבותי. זה הוכח במקרים רבים.

מחשבה נוספת צצה בראשו, האם ארצה להשתמש בכלים הנוגדים את כללי התרבות שהוא אמור להטמיע?

הפחדה על ידי גורם עליון – אלוהים, או חוק? כלי אפקטיבי לשנוי תרבותי, אך גם בו חייבים להשתמש   במשורה.

טכנולוגיה.  טכנולוגיות מסוימות משפיעות על אורח החיים ומכאן על התרבות. טכנולוגית התקשורת היא דוגמה בולטת, אך גם אמצעי התחבורה (שהביאו בין השאר גם לחיכוך בין תרבותי גדול יותר), ואין לשכוח את המצאת הדפוס שאיפשר גישה לספרים ולידע לחוג אנשים גדול ומגוון.

האם ההשפעה של הטכנולוגיה מוכוונת? נדמה שאם היא מוכוונת היום הרי שרק לכיוון נוחיות, והכנסה כספית – לא משהו שאפשר להשתמש בו לשנוי תרבותי המכוון לוותר על רדיפה אחר נוחיות וכסף לטובת הרמוניה בחיים הקהילתיים.

אנשים משפיעים. אכן, יש אנשים שבזכות אישיותם גרמו לשנוי חברתי. רובם גרמו לשנוי לרעה, אך מי האיש שיעשה זאת? והאם אין זאת שוב מעין שטיפת מוח מוסרית?

אנשים מונעים בעיקר בדרך רגשית – תשאלו כל מי שעובד בפרסומות. תשאלו כל יחצן תשאלו אפילו פוליטיקאים.

הדרך המוסרית היחידה היא שכנוע בעזרת טיעונים הגיוניים שכאמור חזקים פחות מטיעונים רגשיים.

מתברר שאין דרך טובה לשנות תרבות אלא אם עוברים על כללי התרבות שרוצים להטמיע ומשתמשים בכל אותם 'כלים' מסוכנים. אפשר רק לדרוש שיעשו זאת במידתיות ראויה.”

הוריד את ידיו למקלדת וסיכם את מחשבותיו לתוך המחשב. קם וצעד הנה וחזור בחדרו כהרגלו, חושב. חזר להתיישב והקליד את דרך הפעולה.

מהמטבח נשמעה הזמנה של אלישבע לאוכל.

אלישבע מזגה לספל את התה החריף שאהבה "איך אתה מתקדם עם הגדרת כללי התרבות?”

משה מצא שארוחות הערב המשותפות האלו היו אחד הזמנים האינטימיים ביותר שלהם, הוא נשען אחורה מבית בעיניה הטובות אומר בלעג עצמי "עכשיו, שסכמתי לעצמי כמה דרכים להטמעת השנוי התרבותי, נשאר לי רק לנסח את כללי התרבות עצמם.”

"זה לא כל כך נורא, אתה חשבת כבר שנים רבות על התרבות היפה בעיניך, צריך רק לנסח את הכללים.”

כדאי שתלך אל ג'קוב כדי שיעזור לך בכך.

כך מצא עצמו משה יושב מול הפוליטיקאי הזקן כמעט יום יום לאחר הדיונים בפרלמנט.

ימים רבים עבד משה על ניסוח כללי התרבות. יחד עם ג'קוב הגדיר דרכי פעולה אפשריות להטמעת התרבות. הפוליטיקאי הזקן היה סקפטי לגבי סיכויי ההצלחה, אך גרס שאדם חייב לנסות לממש את מטרותיו גם אם הסיכוי לכך קטן.

"איך אגדיר את התרבות היפה בעיני?” שאל בערב הראשון.

"תחילה עליך לנסח את המטרות. לאחר מכן את הכללים הבסיסיים. ולבסוף דרך פעולה להטמעת התרבות.”

לאחר כל דיון כזה היה יושב בחדרו עד השעות המאוחרות של הלילה ועובד על הניסוח.

ובכן איך יגדיר את המטרה? ידיו הקלידו מעצמן:

"המטרה העיקרית בתרבות היא איזון בין הפרט לחברה. רק כך אפשר להבטיח מכסימום של חירות לפרט יחד עם קידום החברה כולה. הפרט ייהנה הן מחירותו היחסית (על חלקה הוא חייב לוותר כדי לחיות בחברה.) והן מהיתרונות הנובעים מהכוח המשולב של החברה.”

הלאה, מהם הכללים הבסיסיים?

מהם הכללים הבסיסיים של התרבות היהודית? זה קל עשרת הדברות המגדירות כללי התנהגות של אדם לחברו ושל אדם לכלל. מה הוסיפה התרבות הנוצרית הטהורה? אולי את החמלה, הסובלנות, ואי האלימות. כללים שנעלמו כאשר הדת התבססה, וחזרו בחלקם להשתקף בתרבות המערבית הליברלית.

מהם הכללים של התרבות המוסלמית? אולי אפשר לתמצת אותם בדרישה מכל אדם לשרת את אלוהים. לוותר על הנאותיו לשם האידאל.

מה אני הייתי רוצה? חשב משה. כמובן איזון. איזון בין מה שאדם מקבל מהחברה לבין מה שהוא תורם לה. נראה שהכללים של הדת היהודית, אם מתאימים אותם לזמנים המודרניים יכולים להוות את הבסיס לכללי התרבות המאוזנת.

כללי התרבות מטבעם שהם כללים מגבילים החלים על הפרט החי בחברה. יש שתי קבוצות של כללי תרבות:

·         כללים להתנהגות אדם לחברו – כך שאדם לא יפגע באדם אחר בחברה.בקבוצה זו מוצאים כללי נימוס והתחשבות בזולת.

·         בחברות גדולות (כמו מדינה) כוללים גם כללי התנהגות של הפרט לגוף הגדול שנקרא חברה/מדינה. בקבוצה זו מוצאים תרבות של תרומה לחברה.

משה יצא מהנחות אלו ובהתבסס על התרבות היהודית כפי שהוא מבין אותה, הגדיר כללי תרבות המתאימים לתקופתו.

מחשבתו נדדה לזמן ההוא בעברו. הזמן המאושר בישראל הפורחת. קם ולקח את רשימותיו הישנות, חומר שאסף עבור סיפרו הראשון.

היהודים היו קבוצה בעלת הישגים ידועים. הם מהווים 0.2% מאוכלוסיית העולם, אך 54% מאלופי השחמט, 27% מזוכי פרס הנובל בפיסיקה, ו-31% מזוכי פרס הנובל ברפואה. בארה"ב, הם מהווים 2% מהאוכלוסיה, אך 21% מחברי אגודות הסטודנטים של האוניברסיטאות הבכירות (Ivy League), 26% מזוכי פרס קנדי, 37% מהבמאים זוכי האוסקר, 38% מרשימת הפילנתרופים המובילים של מגזין "ביזנסוויק", ו-51% מזוכי פרס פוליצר לספרות לא בדיונית. בספרו, "תור הזהב של הישגי היהודים", סטיבן פיז מציין כמה מההסברים שאנשים מעניקים להישגים יוצאי דופן אלו. האמונה היהודית מעודדת קדמה ואחריות אישית. היא מבוססת למידה, ולא טקסיות. מרבית היהודים נאלצו לוותר על עיסוקים חקלאיים בימי הביניים, ולמדו להסתמך על מקצועות המחשבה. הם היגרו לעתים קרובות - עם כל השאפתנות הכרוכה בכך. הם התקהלו במרכזים עולמיים, ונהנו ממתח יצירתי המובנה במקומות שכאלו. אף הסבר יחיד לא יכול לתרץ את הישגי היהודים. תל אביב הייתה אחת מבירות היזמות של העולם. בישראל יש יותר חברות סטארט-אפ לנפש מאשר בכל מדינה אחרת בעולם - ובהרבה. היא גם הובילה את העולם בהוצאות על מחקר ופיתוח אזרחי לנפש. היא הייתה מדורגת שנייה לאחר ארה"ב במונחי מספר החברות הרשמות בנאסד"ק. ישראל, עם אוכלוסיה של 7 מיליון אנשים, מושכה את אותו היקף הון סיכון כמו צרפת וגרמניה גם יחד. כפי שדן סנור וסול זינגר כותבים בספרם "אומת הסטארט-אפ: סיפור הנס הכלכלי של ישראל", ישראל נהנית כיום מחממת יזמות קלאסית, מקום בו חובבי ההייטק עובדים קרוב זה לזו וניזונים זה מרעיונותיו של זה. ההצלחה הטכנולוגית של ישראל היא פרי החלום הציוני: המדינה לא נוסדה כדי שכמה מתנחלים יוכלו לשבת בקרב כמה אלפי פלסטינאים בחברון. היא נוסדה כדי שליהודים יהיה מקום בטוח להתקבץ בו וליצור דברים עבור העולם. לשינוי בזהות הישראלית ישנן השלכות ארוכות טווח. נתניהו נוטה להשקפה אופטימית: ישראל תהיה להונג קונג של המזרח התיכון והיתרונות הכלכליים יזלגו גם לעולם הערבי. למעשה, יש עדויות זעירות התומכות בהשקפה זו, בגדה המערבית ובירדן. אך יותר סביר כי הזינוק הכלכלי של ישראל רק יגדיל את הפער בינה לבין שכנותיה. כל המדינות באזור מדברות על עידוד יזמות. כמה מדינות עשירות בנפט משקיעות מיליארדי דולרים בהקמת מרכזים מדעיים. אך מקומות כמו עמק הסיליקון בקליפורניה ותל אביב בישראל נוצרים מכמה כוחות תרבותיים שדרכיהן מצטלבות, ולא על ידי השקעת כספים. המדינות השכנות אינן נהנות ממסורת של החלפת רעיונות חופשית ויצירתיות טכנולוגית. למשל, בין השנים 1980-2000, מצרים רשמו 77 פטנטים בארה"ב. סעודים רשמו 171 פטנטים. ישראלים, לעומת זאת, רשמו 7,652 פטנטים. בעשור קודר במיוחד, ישראל הייתה לסיפור הצלחה מדהים.

הרשימות האלו הזכירו לו מחדש את הכאב של השמדת מדינת ישראל והכאב האישי שלו. בטנו כואבת כפי שלא כאבה זה זמן רב.

הוא סגר את המחשב בהחלטיות ויצא מחדרו. אלישבע שראתה באיזה מצב רוח הוא לקחה בשתיקה את ידו ויחד צעדו בגן הציבורי הגדול על גדות הנהר. הלילה היה בהיר וקריר אך ידה החמה של אלישבע הזרימה חום נעים לגופו.

לאחר ימים רבים של עבודה מאומצת השלים את ניסוח כללי התרבות והתחיל לחשוב על דרכי הפעולה. כאן הייתה לג'קוב הזדמנות לתרום מתוך ניסיונו העשיר.

"בבחינת דרך הפעולה יש ללמוד מהדרך בה הלכו תרבויות בעבר.

התרבויות בעבר היו קשורות כמעט תמיד בדת שהיוותה גורם מאחד לבני הדת הזו ובעת ובעונה אחת חומה מגינה בפני דתות אחרות.

המסקנה היא שאסור לפגוע בדת, יש אנשים שעדיין לא בשלים לנהוג לפי כללי תרבות ללא אמונה, לשם ליכוד העם, מאמינים וחילונים, חשוב שתהיה מסגרת של מנהגים הנטועים במסורת.

עם זאת חייבים לעדכן את פולחני הדת, כך שגם אנשים המגדירים עצמם כחילונים יוכלו לחיות עם פולחנים אלו. גם היום רוב העם מוכן לפולחנים מסוימים הנקראים מסורת. לשם כך חייבים מנהיג דתי נאור בעל סמכות. עצם שרידות המסורת בסביבה של כפר גלובלי השוטף את המוח בפולחנים משלו, מראה שיש לאנשים כפרטים אינטואיציה נכונה של מה צריך.

הקודם                                                                                                  הבא