החומה

המסורת של 'פגישות יום חמישי' התחילה יום אחד כאשר משה קיבל הזמנה להיפגש עם ג'קוב בבית הקפה שלו. "כדי להמשיך את השיחה שנקטעה למורת רוחי." אמר ג'קוב.

עם הזמן 'פגישות יום חמשי' בערב, הפכו לשגרה נעימה, שהיו למשה תחליף 'לפגישות יום שלישי' עם הפרופסור. כמו לפגישות ההן, כך לפגישות שנערכו בכל יום חמישי, לאחר הישיבה האחרונה בפרלמנט, היה משה מופיע באדיקות.

אופי הפגישות עם ג'קוב היה כל כך דומה לפגישות עם הפרופסור, עד שלפעמים כמעט קרא לג'קוב 'פרופסור', אך מבט אחד לאישה התוססת היושבת לצידו, שהשתתפה בשיחות בהתלהבות, הזכיר לו את ההבדל הגדול בינה לבין ליאורה המשועממת, שהלכה אתו לפגישות עם הפרופסור כאילו כפאה שד.

"תרבות היא הרבה יותר מאשר חומה המפרידה בין קהילות," אמר ג'קוב עוד לפני שמשה התיישב, "כך שמשל החומה לא כל כך מתאים. למעשה אם תרבות משמשת רק להפרדה בין עמים, אולי כדאי יותר לחיות ללא תרבות, כך שעמים לא ילחמו אחד בשני."

משה התיישב במתינות בכיסאו הקבוע. "ושלום רב גם לך אדוני הפוליטיקאי, האם לא למדתי ממך שאין להיחפז להסיק מסקנות? כדי להסביר למה משל החומה מתאים, צריך להסביר תחילה למה צריך תרבות, ואולי צריך קודם לכן להסביר למה אנשים נוטים להתאגד בקהילות."

"לי ברור למה אנשים מתאגדים. ההתאגדות בחברות גדולות מאפשרת לפרט הבודד דברים כמו קידום טכנולוגי, שהוא לא היה יכול לבצע לבדו, מה שלא ברור לי למה להתאגד בחברות שונות הנלחמות זו בזו." טענה אלישבע, תוך שהיא מוזגת תה לספל בקילוח אחיד המתאים למטרוניתה מיושבת, בניגוד לאופי המתריס שבדבריה.

"התאגדות בחברות אינה נובעת רק משיקולי כדאיות. 'האדם הוא חיה חברתית', הצורך בחברה קיים בגנים. אבולוציה של שנים רבות גרמה לצורך של אדם בודד לחברה ובנתה מנגנונים מתוחכמים 'המסנכרנים' אנשים לגוף הפועל כישות אחת. בכך עוסק ענף בחקר האבולוציה הנקרא 'אבולוציה חברתית'. אחת ההוכחות שהחברה חיונית לאדם היא שגם אדם עשיר בודד, נתקף בדיכאון שלא מאפשר לו לתפקד כהלכה, כפי שכל פסיכיאטר מתחיל יכול להעיד."

"טוב גם זה." הסכימה "אך למה לא להתאגד בחברה אחת גדולה?"

"אולי האבולוציה הולכת בכיוון הזה. היום הטכנולוגיה מאפשרת תקשורת בין אנשים בכל העולם, אך בעבר לא זה היה המצב. את לא יכולה לצפות מחברות שאינם בקשר לבנות תרבות זהה, כל חברה בנתה תרבות המתאימה לסביבתה. כאשר תרבויות שונות באות במגע, הן בהכרח נלחמות זו בזו על לבם של חבריהן." 

"אז כל מה שצריך הוא לספק לכל אחד מחשב הקשור לאינטרנט, כדי שיהיה שלום עולמי!" עקצה אלישבע בלווי אותו חיוך סרקסטי עקום שלה.

"לא יודע." ענה לה משה ברצינות. "תמיד יש מגמות סותרות ואין לדעת מי תגבר. מול המגמה של הגלובליזציה יש מגמות סותרות של חברות הנלחמות לשמר את תרבותן."

ג'קוב הנהן בהסכמה משתאה שוב לעומק המחשבה של משה.

"לאחר שקבלתי את הסכמתכם שיש צורך ביצירת חברות גדולות, קל להסיק שיש גם צורך בתרבות שתאפשר לחברות הגדולות לתפקד.”

"כל מה שצריך כדי לאפשר לחברה גדולה לתפקד הוא מערכת חוקים ומשפט. מה הקשר לתרבות?” אמר ג'קוב בטון נרגן, מביט במשה מעל למשקפיו.

"אני מגיע לזה.” משה לגם מהתה והמשיך: “כדי לאפשר לבני אדם לחיות בקהילות גדולות כמו מדינה, חייבים האנשים להסכים על כללי התנהגות בסיסיים שיגבילו כל אדם השייך לקהילה מלפגוע באחרים, ויתעלו חלק מפעילותו למען הכלל. לכללים אלו אני קורא תרבות."

"לדעתי", אמר ג'קוב "מה שאתה מתאר אינו תרבות כי אם חוק."

"עוד אגיע להבדל בין תרבות לחוק, אך תן לי להסביר לך איך הדימוי של חומה מתאים."

משה הפסיק מעביר מבטו לאלישבע ומציין את הגבות המורמות שציינו הבעת הפליאה בפניה. גם היא עדיין לא מבינה את ההקשר, ומיד המשיך "כדי שכל האנשים בקהילה יפעלו לפי אותם כללים חייבם להקנות להם תרבות אחידה השומרת על דעות ואורח חיים של כל האנשים בקהילה," וכאן משה מתכופף לכיוון הפוליטיקאי הזקן, אמר, מדגיש כל מילה: "זה התפקיד שלשמו קמה התרבות."

הזדקף חזרה וחזר לקולו המסביר: "ללא הפרדה והגנה בפני תרבויות זרות בעלות כללי התנהגות שונים, אי אפשר לכונן עם. אי אפשר לכונן חברה מגובשת וסולידרית. אי אפשר להגיע לשיתוף פעולה שהוא הבסיס ההכרחי להתקדמות אנושית."

ג'קוב חזר על המנטרה "עדיין אני טוען שמה שאתה מתאר הוא מערכת חוקים ולא תרבות. תאמין לי אני מחוקק כבר למעלה משלושים שנה."

"אנשים תרבותיים מתנהגים לפי קוד התרבות שלהם, גם אם אין להם רווח אישי או אפילו אם הם מפסידים מכך. התנהגות תרבותית אינה נעשית מפני הפחד שיתפסו ויענישו אותו.

למעשה יש צורך בחוקים רק במקום שאין תרבות."

מספרים שבימי קום המדינה לא היה צורך לנעול את דלתות הבית, כי לא היו גנבים. היום לא מסתפקים בנעילת הדלת אלא רוכשים גם מערכות אזעקה משוכללות ועדיין אנשים אינם בטוחים בביתם. מספרים שבעסקות יהלומים מספיק ללחוץ ידיים ולהגיד "מזל וברכה" כדי שהסכם העסקה יצא לפועל. אדם שמשכיר דירה, לעומת זאת, מבקש בטחונות רבים וגם כך עדיין אינו בטוח אם הדייר ישלם. לא היה בעבר צורך לנעול את הדלת, כי זה לא היה תרבותי לגנוב. סוחר יהלומים מכבד את לחיצת היד כי זאת תרבותו. ההגדרה שלי לתרבות לצורך השואה עם מערכת החוק היא: תרבות היא אסטרטגיה של הפרט, הנשענת על חינוך ומסורת, ומביאה לאמון הדדי בקהילה תוך שפור תנאי החיים של כולם. התנהגות תרבותית מאופיינת בעיקר על ידי התגברות על הנטייה הטבעית של כל אדם ל: 1.                   ניסיון להרוויח יותר מהאחרים בכך שהאדם מבקש לקבל כמה שיותר ולתרום כמה שפחות. 2.                   נטייה לרווח מידי אפילו על חשבון העתיד של כולם. כמובן שיש גם כללי תרבות נוספים שלא דנתי בהם כאן. דומני שהכללים האלו מספיקים כדי להראות את ההבדל בין תרבות לבין חוק. מספר גדול מספיק של אנשים, המתנהגים בצורה בלתי תרבותית, עלול להביא  קריסת האמון ההדדי. במקרה זה כולם, כולל אלו המתנהגים באופן בלתי תרבותי, יפסידו. תרבות יכולה לצמוח רק מתוך חינוך רב שנים, המלמד שכדאי לדכא את הנטיה הטבעית הזו. החינוך מאפשר אמון הדדי הדרוש לאדם כדי שיאמין שהתרומה שלו לחברה היום, תביא לו ולכל האחרים, תועלת גדולה יותר מהרווח המידי בהתנהגות אנוכית. חשוב לזכור שקל מאד למוטט אמון הדדי אך קשה לקיימו מחדש. מתוך "החומה"

"עדיין אני חושב שמערכת חוקים תפקידה בדיוק מה שאתה מיעד לתרבות – לבסס כללי התנהגות בחברה. תשאיר לתרבות את התפקידים המסורתיים של תאטרון, קונצרטים וכו',"

"מה בקשר לנימוס?"

"טוב אני מסכים שנימוס הוא תרבות, וגם נימוס שייך לכללי ההתנהגות בחברה."

"איך אתה קובע את דעתך לגבי כל נושא? איך אתה מבדיל בין טוב לרע? האם בכל מקרה אתה קובע שמה שאינו מנוגד לחוק הוא טוב? האם אינך שופט לפי החינוך התרבותי שקבלת. מה שנקרא לעתים מצפון?"

"בסדר, גם כאשר החוק אינו מטפל במקרה הספציפי אני קובע לפי מצפוני ולפי החינוך התרבותי שקבלתי, ומקובל עלי שגם חינוך ומצפון הם צדדים שונים של  תרבות."

"טוב,” המשיך משה ותקף "אתה מסכים כבר שיש לתרבות חלק בהסדרת היחסים בחברה, אם כי אתה עדיין טוען שמערכת החוק עושה את מרבית העבודה.”

ג'קוב הנהן בשתיקה. ומשה ממשיך להסתער "מתי אתם מחליטים לחקוק חוק חדש?”

"כן אני רואה לאן אתה חותר, מחוקקים חוק כאשר אדם או גוף לא התנהגו לפי כללי התרבות.” נאלץ ג'קוב להסכים.

"כן, והחוקים בעצם משקפים את התרבות בחברה ולכן הם בעצם אחד האספקטים של התרבות. בחברה המוסלמית חוקים שונים מבחברה שלנו." נשם נשימה עמוקה והמשיך.

"האם פירוש החוק על ידי השופט אינו מתאים לתרבותו?”

"ברוב המקרים.” אמרה אלישבע בציניות.

"האם הביקורת על חוקים שחוקקו או על הפירוש שנתן השופט אינם מתבססים על תרבות?” המשיך משה ותקף.

"בסדר, בסדר." ג'קוב הרים את ידיו "אני מסכים שהתרבות היא מושג רחב הכולל את מערכת החוק ודברים נוספים, אך נדמה לי שאתה מצמצם את התרבות כאשר אתה ממשיל אותה לחומה המפרידה בין חברות.”

אלישבע עיניה קורנות בהבנה חשה לעזרת משה "החומה מגנה על החברה שבתוכה מפני השפעות תרבויות אחרות, ויחד עם זאת מגבשת את זהות החברה שבתוך החומות.”

משה קם וחיבק את אלישבע.

"אכן כך. בספר אני כמובן מרחיב את הדימוי.”

ג'קוב מהורהר  "כן עכשיו אני מבין את דימוי החומה.”

"גובה החומה שהתרבות מקימה סביב החברה תלוי בהרגשת הכוח של החברה. חברה חזקה כמו החברה המערבית יכולה להרשות לעצמה חומה נמוכה, המתאפיינת בסובלנות לכללי תרבויות אחרות ומאפשרת להם לזלוג מעבר לחומה. כאשר תרבות מרגישה שהיא במתקפה של תרבויות זרות החומה מוגבהת. כך קרה לתרבות היהודית כאשר עם ישראל גלה מארצו. הרבנים מנהיגי העם חששו מפני שטיפת התרבות היהודית במנהגי התרבויות הנהוגות בארצות בהם היהודים היוו מיעוט ועשו 'סייג לתורה' – כלומר גדר גבוהה לתרבות. כך, לדעתי קרה גם בתרבות המוסלמית שהרגישה מאוימת על ידי התרבות המערבית שדרסה את העולם בעזרת הטכנולוגיה של 'הכפר הגלובלי', התגובה זהה. הגבהת החומה - כלומר הקפדה קיצונית על כללי התרבות תוך דחיית סממני התרבות המערבית. במקרה זה, כמו ברוב המקרים בהיסטוריה, התרבות המוסלמית זהה עם הדת שמכתיבה את השקפת העולם ואורח החיים.”

מה בין תרבות לחוק אנשים תרבותיים מתנהגים לפי קוד התרבות שלהם גם אם: ·                     אין להם רווח אישי או אפילו אם הם מפסידים מכך. ·                     אין הם חוששים מעונש. חברה אינה יכולה לתפקד כאשר פרטים רבים בתוכה מתנהגים בצורה בלתי תרבותית. זו הסיבה שהחברה מחוקקת חוקים בכל נושא בו אין לה אמון בכך שהרוב הגדול של החברים בחברה זו יתנהגו בצורה תרבותית. החוקים הם תחליף בלתי מושלם לתרבות: ·                     חוקים אינם יכולים להקיף את כל שטחי החיים וכל המקרים. ·                     הם גם לא תמיד יעילים, כי אנשים בלתי תרבותיים מוצאים דרכים לעקוף חוקים. ·                     במקרים, הלא מעטים, בהם החוקים נוגדים את ההתנהגות התרבותית, הם פוגעים גם באנשים תרבותיים. ישנם דוגמאות רבות בכל שטחי החיים לכך שאם אנשים רבים מתנהגים בצורה בלתי תרבותית, התנהגות זו מביאה נזק לכולם. אדם יכול לחשוב שההתנהגות הבלתי תרבותית שלו אינה משפיעה כמעט על הכלל, אך אם כל אדם יחשוב כך, יהיו רבים שיתנהגו בצורה בלתי תרבותית וכולם יפגעו. דוגמא למאפיין הראשון של התנהגות בלתי תרבותית, היא דוגמת 'נוסע החינם'. יש מקומות בהם קיימת תחבורה ציבורית בה אין בקורת שהנוסעים אכן רכשו כרטיסי נסיעה. נוסעים מעטים יכולים להשתמש בתחבורה ציבורית ללא תשלום בלי לגרום לנזק, אך אם יהיו נוסעים רבים כאלו, חברת האוטובוסים תאלץ להעלות את מחיר כרטיס הנסיעה וגם האנשים התרבותיים המשלמים כרטיס יחויבו בתשלום נוסף. דוגמא למאפיין השני של התנהגות בלתי תרבותית היא דוגמת 'התשלום לשחרור חטופים'. נח לאנשים להיכנע ולשלם מחיר גבוה כדי לשחרר חטוף חף מפשע, הם מרגישים שהם עושים מעשה מוסרי וטוב, עם זאת הם מזלזלים בטובת אנשים אחרים שעלולים להיחטף בעתיד. נקיטת אסטרטגיה של אי כניעה לדרישות חוטפים, לעומת זאת, יכולה להביא להפסקת החטיפות בגלל אי הכדאיות שבהן. למרות שאסטרטגיה זו עלולה להעמיד את החטוף בסכנה, בחשבון הכולל הרווח גדול. מתוך "החומה"

משה הוסיף לפרט את הדימוי של התרבות כחומה: "היסודות הם – המיתוסים, הדת וההיסטוריה המשותפת.

אבני הבניין הם – ההתנהגות התרבותית בין אדם לחברו ובין האדם לקהילה, חוקי 'עשה ולא תעשה' העוברים בחינוך ובחיקוי הדוגמה האישית.

המלט המאחד – הוא שפת הדיבור, הדימויים ועצם החיים ביחד, כמו גם האינטראקציות בעבודה.- חוקי החברה, סמלים כמו הדגל וההמנון. פטריוטיות. בתרבות היהודית הדבק המאחד הוגדר באמרה 'כל ישראל ערבים זה לזה'. בתרבויות אחרות האמרה 'אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד'. הסיפור - 'הנרטיב' של התרבות, מצויר על החומה.

הטיח הנותן גוון אחיד לחומה מסמל את האחידות. הציורים הם – צורת הבידור והאומנויות. בלויי שעות הפנאי.

מעל החומה מעטרים פסלים שהם – המותגים של התרבות. חלקם סמלים מההיסטוריה, חלקם 'פרות קדושות' וחלקם פסלי פלסטיק זמניים המייצגים את גיבורי 'התרבות' של ההווה."

ג'קוב נשען אחורה, מחזיק ביד אחת את ספל התה וביד השנייה עוגייה שאל "מה מטרת הספר?”

" מטרת הספר היא לתאר את התרבות בה אני רוצה לחיות. בספר ניסיתי להשיב על השאלה הגדולה 'איך משנים תרבות'. לכן הספר מנסה לענות על השאלות:

• איך פורצים את החומה ובונים חומה יפה יותר.
• איך מנתצים את הפסלים והפרות הקדושות ובונים פסלים מתאימים יותר.
• איך בכלל מצליחים לעבור את החומה הגבוהה לגעת בליבות האנשים."

לוגם מהספל סיכם "החומה מסמלת את כל ההיבטים של התרבות."

 "מה פסול מצאת בתרבויות אחרות?"

"רוב התרבויות פוסלות את ערכי התרבויות האחרות ודוחפות את העם להלחם בהן ולכנס את כל האנושות לתוך החומות." .

"ומה פסול בכך אם אתה חלק מאותה תרבות, הגיוני שתרצה שכולם יחלקו באמת שלך?" חזר ושאל ג'קוב.

משה, מסתכל בעיניו של ג'קוב ענה במילה אחת "איזון". 

שעות רבות ישבו בבית הקפה מדברים. ג'קוב מצא עצמו נכבש בקיסמו של הגבר הצעיר.

מאז היו נפגשים בקביעות.