המפלגה

משה וג'קוב היו צמד מוזר, משה עם זקנו העבות וג'קוב קרחתו נוצצת ללא הכובע האוסטרלי רחב השוליים שהיה סמלו המסחרי.

הפוליטיקאי הזקן והמנוסה עם משה הצעיר המבריק השלימו אחד את השני והרגישו בנח.

"מה דעתך על הדת?" הפתיע אותי ג'קוב.

"אני לא חושב שיש אלוהים. בוודאי לא אלוהים מגוחך כמו שהדתיים מאמינים, אלוהים התלוי בפולחני האנשים, ועוקב אחר כל אדם לראות אם הוא עובד אותו בכל פרטי הפולחן.

לעומת זאת אני חושב שיש צורך לאנשים כפרטים וכקהילה בטקסים. טקסים המאחדים אותם בקהילה ונותנים לכל פרט בקהילה נחמה ותמיכה.

גם אנשים חילוניים שאינם מאמינים באלוהים מוצאים לעצמם מיני טקסים ואפילו אמונות כי זה צורך הטבוע בנו.

דוגמאות לכך לא חסרות.

מעניין לציין את התפתחות היהדות נצרות ואיסלם על ידי יוצריהן (הנביאים שלהן):

הדת היהודית שימשה למשה דרך לאחד את העם וליחד אותו מכל האומות שמסביב. בנוסף חוקי התורה הציבו קוד התנהגות מוסרית ובריאה. משה כמנהיג הבין את נפש האדם כפרט וכאומה. אפשר להגיד שהוא יצר תרבות דתית שהתבססה על ההיסטוריה של העם. למרות שהיו קשיים מרובים לעם ישראל להטמיע את כללי הדת, בסופו של דבר היא התקיימה שנים רבות.

ישו היה בעצם יהודי אדוק שניסה רק לטהר את הדת וכוהניה שהסתאבו ולעדכנה לזמנים מודרניים יותר על ידי הכנסת מוסר סוציאליסטי וסלחני. את הנצרות המציאו 'השליחים' ובראשם פטרוס. הנצרות התבססה על היהדות הפכה להיות דת עולמית, בעצם גירסה של היהדות.

למוחמד הייתה משימה דומה למשימה של משה לאחד את שבטי ערב לעם. גם הוא מנהיג כמשה הבין נפש אדם ואומה ולקח את הדתות שקדמו לו, היהדות והנצרות, והתאים אותן לצרכיו. עיקרי התרבות הדתית שקבע משה השתמרו לכן עד היום. 

אם נתרגם את הרעיונות האלו לימינו אנו נמצא שאם אנו רוצים להגדיר תרבות שתאפשר לעם לשגשג אסור לפגוע בדת שהיא גורם עיקרי המאחד ומלכד את העם.

עם זאת חייבים לעדכן את פולחני הדת, כך שגם אנשים המגדירים עצמם כחילונים יוכלו לחיות עם פולחנים אלו, גם היום רוב האנשים מוכנים לקיים פולחנים מסוימים הנקראים מסורת. לשם כך חייבים מנהיג דתי נאור בעל סמכות.

עצם שרידות המסורת בסביבה של כפר גלובלי השוטף את המוח בפולחנים משלו מראה שיש לאנשים כפרטים ולציבור אינטואיציה נכונה של מה צריך.

אך יש גם מגמה חזקה של הדתיים הקיצוניים שהולכים ומקצינים, בעיקר בגלל חולשת המנהיגים הדתיים שעושים לעצמם עבודה קלה על ידי החמרות ואיסורים – תמיד בטוח יותר להחמיר ולא לקחת אחריות ולהקל. הדת הופכת להיות יותר ויותר עבודת אלילים בניגוד לרוח הדתות המונותאיסטיות ובעיקר היהדות. מגמה זו מרחיקה את רוב החילונים מהדת כפי שמתבטאת אצל הקיצונים.”

ג'קוב הנהן ולהפתעתו של משה הניח לנושא.

"מה דעתך על הטלוויזיה?" שינה ג'קוב את הנושא. משה לא הבין מה החקירה הזו אך ענה מפעט כבודו של ג'קוב הזקן וגם בגלל שלמד כי יש סיבה לכל מעשה שלו.

"נושא המדיה התקשורתית ובעיקר נושא הטלוויזיה בארצות דמוקרטיות, חשוב ומאיים.

השפעתה חורגת מקביעת הטעם התרבותי, והרגלי הצריכה של האזרח הקטן.

המדיה התקשורתית מספקת בנוסף לבידור 'ותרבות' גם כמעט באופן בלעדי את הידע העובדתי על מה שקורה בעולם ובארצנו יחד עם פרשנות והערכות אירועים ואישים שבחדשות. החלק הזה של המדיה התקשורתית הוא המסוכן יותר.

ביסוד המשטר הדמוקרטי קיים שלטון העם, המבוסס על החלטה חופשית של כל אזרח ואזרח.

מדיה תקשורתית שמשפיעה על ההחלטות של האזרחים בצורה תת הכרתית, תוך שימוש בטכניקות של שטיפת מח, חותרת תחת יסודות הדמוקרטיה.

השפעתה הרסנית במיוחד בגלל נטייתה הטבעית לפורר את אחדות העם ולהחליש את הזדהות האזרח עם המדינה. “

עכשיו ג'קוב היה מוכן להסביר את פשר השאלות.

"קראתי בעיון שוב את ספרך המוצלח. אלי צודקת. אני חושב שאתה מתאים להיות ציר של מפלגת התרבות בפרלמנט." הטיל את הפצצה.

'אני? אבל אני אפילו לא חבר פרלמנט, ובכלל אני לא חושב שאני מתאים לפוליטיקה.' חשב משה אך שמר על שתיקה.

ג'קוב ראה את השאלות העולות על קצה לשונו של משה והקדים לומר "טוב זה יקח זמן. אך אתה חייב לקבל מושב בפרלמנט. בדיוק התפנה מושב ואני המלצתי עליך. למעשה אני חושב שיבוא יום ואתה תנהיג את המפלגה."

משה הביט בו חוכך בדעתו מה לומר. ג'קוב הבין את שתיקתו כסירוב.

"טוב לא מיד אך כדאי שתתחיל היום כי אני כבר עייף מפוליטיקה, ואני חושב שחיוני למדינה שאתה תנהיג אותה עם הרעיונות שלך." עכשיו מצא משה את לשונו "טוב זה היה כבר יותר מידי, גם להנהיג את המפלגה וגם להנהיג את המדינה, כאשר אני בכלל לא במפלגה ומפלגת התרבות היא המפלגה השלישית בגודלה בלבד? ”

תרבות המערב תרבות המערב מאופיינת על ידי תפיסה תרבותית של השמאל הליברלי. השמאל הליברלי מעמיד את טובת הפרט במרכז ומזלזל בכלל –  בכך הוא מעודד אנשים לקבל כמה שיותר, ולתרום כמה שפחות ומפר את הכלל הראשון של ההגדרה שלי לתרבות. אדם שמצליח 'לתחמן', נחשב לגיבור תרבות. לעומתו אדם המתנהג בצורה תרבותית, נחשב 'לפרייר' או לפחות 'לחנון' נלעג. הפשיעה (בייחוד שחיתות הצווארון הלבן) היא אחד התסמינים למצב זה. השמאל הליברלי מעדיף רווח מידי מפוקפק שעלול לפגוע מאד בתועלת העתידית של כולם ובזאת מפר את הכלל השני של תרבות. 'אכול ושתה כי מחר תמות' הוא תסמין בולט בתרבות המערבית השטופה בהנאות הרגע. הידוען העכשוי התורן הוא גיבור התרבות, המככב באמצעי התקשורת ואצל צרכני התרבות הזו הצופים בהם.  המדען החכם המשקיע היום כדי להעשיר את עתיד האנושות, לא נחשב יותר מאזכור בשתי שורות בדף אחורי. התרבות המערבית, ובמיוחד מימושה בישראל, מדרדרת לחוסר אמון הדדי. לא פלא הוא שתרבות זו נשענת יותר ויותר על 'עליונות החוק' כדי להטליא את תוצאות חוסר האמון ההדדי הנובע מחוסר תרבות. כמו שאין אפשרות לקיים חברה על חודי הכידונים, אין אפשרות לקיים חברה על קוצי החוקים. סופה של חברה כזו לקרוס. מתוך "החומה"

"אני מזמין אותך להצטרף למפלגה. המפלגה תשמש לך כלי לממש את רעיונותיך."

"אני? אני לא פוליטיקאי."

"לא, אתה לא פוליטיקאי. אתה הרבה יותר מפוליטיקאי, אתה מנהיג בעל חזון."

כאשר ראה שמשה עדיין מתנגד בטענה שאינו ראוי. אמר בקול רך: " לפי ניסיוני אנשים מוכנים לשקול שינוי רק אם יש להם כבוד למציע. אם אדם שהם לא מעריכים מציע רעיון, הם יחפשו נימוקים לסתור את הרעיון במקום לשקול את ערכו. זה טבע האדם."

מסתכל ישר בעיני משה, הוסיף: "אולי אתה לא מודע לכך, אך אתה אדם מאד מכובד כאן באוסטרליה."

משה תהה אם את התובנה הזו ג'קוב קרא במשל החומה או שהייתה זו באמת תובנה מתוך ניסיונו, אך מיד נזכר במה שאלישבע אמרה לו, האיש מזדהה עם מה שקרא ולכן יתכן וניסיונו מתאים להבחנות שקרא.

ג'קוב הוציא זוג משקפיים מתוך כיס פנימי בחליפתו, הרכיב אותם, פתח את האוגדן שהביא במקום המסומן וציטט: "כדי להשפיע ולשנות, עליך לעבור את החומה. אם העם שבתוך חומת התרבות רוכש לך כבוד ומעמדך מספיק גבוה, תוכל להציץ מעבר לחומה ולדבר את העם. ככל שיראו אותך קרוב לתרבות החומה, יקל עליך להעביר רגל ולהיכנס מעבר לחומה ולהשפיע. בלחץ משבר חומת התרבות מונמכת. לכן קל יותר להשפיע בשעת משבר."

סגר את האוגדן הוריד את המשקפיים, מחזיק אותם ביד אחת, אמר בחיוך: " אין לי את הזיכרון של אלישבע ולכן אני חייב להסתמך על הנייר." ואז ברצינות. "אין ספק שאנו במשבר. לך ותוכיח את דבריך.”

משה שתק, שוקל את ההצעה, ואז הכתה בו ההכרה שכבר הוא מוכיח את מה שג'קוב אמר, הוא שוקל ברצינות את ההצעה שהיה דוחה על הסף אילו באה מפיו של אחר, אך היא באה מאדם שהוא מעריך ומכבד.

דקות אחדות לגמו השניים בשקט שקועים בהרהורים.

אלישבע דחפה אותו להסכים להצעה להצטרף למפלגה.

בסופו של דבר משה, שנושא שנוי התרבות בער בעצמותיו, הסכים  שהשתתפות בפוליטיקה היא הדרך היעילה ביותר להשפיע.

בימים הבאים לקח אותו ג'קוב תחת חסותו, והדריך אותו בנפתולי הפוליטיקה.

עד מהרה הכירו הכל במפלגה את משה ככוכב עולה, בעל כריזמה, כושר נאום ובעיקר עקרונות מוצקים המתאימים למפלגת התרבות.

השלב הבא שהגיע לאחר שנתיים בלבד שהיה במפלגה, היה בחירתו לציר בפרלמנט מטעם המפלגה. עכשיו היו שניהם הולכים ביחד לאחר הישיבה ביום חמישי לקפה 'של ג'קוב '. אלישבע הצטרפה לעתים נדירות בגלל העיסוקים הרבים שלה, כאם לשני בניו המחזיקה בנוסף במשרה האחראית בהנהלת ההוצאה לאור, ומנחה של תכנית טלוויזיה פופולרית.

לאחר שנתיים נוספות התקדם מהספסלים האחוריים לקדמת המפלגה. אין ספק משה היה כוכב עולה בפוליטיקה.

ביום חמישי אחד, ישובים במקומם הרגיל בבית הקפה, אלישבע הצטרפה אליהם, קורנת כתמיד, לבושה השמלה לבנה עם עיטורים צהובים, שהבליטה את שיזפונה הבריא, ובידה שקית קניות.

ג'קוב התכופף בקושי והרים את תיקו הישן מהרצפה, פתח אותו והוציא חבילה עטופה בסרט אדום.

"חשבת ששכחתי את יום הולדתך?” מלמל כאשר הושיט את החבילה למשה.

משה מחייך הודה לו, שם לב למבט של קושרי קשר בין אלישבע לבינו.

משה הביט בשניהם בשאלה, אך ג'קוב הביט חזרה ללא תגובה, ואלישבע אמרה בחוסר סבלנות: "אל תביט בי, קרא את המסמך!”

משה קרא.

התברר שהמסמך הוא החלטה של המפלגה להעמיד בראשה את משה במקום ג'קוב שפורש מהחיים הפוליטיים. החלטה שהתקבלה פה אחד, למעט פיו של משה שלא ידע מההחלטה.

משה חייב עכשיו להנהיג את המפלגה בבחירות הקרובות.

ג'קוב מלמל כדרכו, שהוא כבר זקן, וכל הגוף הבוחר במפלגה הסכים שרק למשה סיכוי להביס את מנהיג המפלגה הסוציאלית בבחירות.

"מזל טוב והצלחה" אמר ג'קוב בחיוך.

"מזל טוב והצלחה!" חזרה אחריו אלישבע והטביעה נשיקה מצלצלת למשה, היא מסרה לו את השקית "וזו המתנה שלי, אני בטוחה שתצטרך אותה."

בשקית היה פטיש של יושב ראש ועליו חרוטה הקדשה של אלישבע האוהבת.