אברהם דחף את הצלחת הריקה למרכז השלחן התרווח על משענת הכסא, נאנח בסיפוק.
"רוצה קינוח?”
חיוך נדיר הופיע על פניו כאשר הנהן. המלצרית הופיעה יש מאין מושיטה לו את תפריט הקינוחים ומורחת סימן שאלה על פניה.
אברהם פנה אליה בלי שפתח את התפריט "אני אקח את מה שתמיד נהגתי לקחת, מוס שוקולד עם כוסית יין אדום.”
המלצרית לקחה את התפריט ופנתה לדרכה.
השתררה שתיקה מתוחה כאשר שיחזרתי את סיפורו המוזר של אברהם במוחי.
אברהם היה מהנדס צעיר ומבטיח שעבד בדואר. הכרתי אותו במסיבת הקידום שלו לדרגת מנהל אזור. בחור חביב חייכני וחכם שכולם נבאו לו גדולות. רבקה, הרכלנית של המשרד שעמדה לצידי עם כוס הפלסטיק מלאה עד חציה עם יין נתזים זול ששתינו במקום שמפניה, לא הפסיקה לספק לי פרטים על הבחור. להפתעתי לא היה לה דבר שלילי לספר עליו מלבד הקשרים שקשר עם אלונה מזכירת המחוז. רבקה לא חיבבה את אלונה בעליל. כאשר רבקה הצביעה עבורי על אלונה, הבנתי למה. אלונה הייתה בחורה מהממת ביופיה. “מקנאת?” שאלתי. “אצלה היופי בא על חשבון השכל.” ענתה לי בקול שטוח.
כמה שבועות לאחר המסיבה עזבתי את הדואר ועברתי לעבוד בחברה גדולה בתל-אביב.
לא ראיתי את אברהם עד שנתקלתי בו היום ברחוב ומתוך סקרנות הזמנתי אותו לארוחה.
אברהם גולל בפני את סיפורו.
"אתה זוכר את המסיבה לכבוד התמנותי למנהל המחוז?” שאל עם דוק זיכרון בעיניו.
הנהנתי.
"זו הייתה ההתחלה של סופי.” קבע בצער והתחיל בסיפורו:
"למחרת המסיבה נכנסתי למשרד החדש ועברתי על תוכנית הראורגניזציה שתכננתי מראש. עבדתי עד מאוחר ואלונה מזכירת המחוז נשארה גם היא. כשהחלטתי לסיים את יום העבודה הזמנתי את אלונה לארוחת ערב לחגוג באופן פרטי את הקידום שזכיתי בו. חבבתי מאד את אלונה. מי יכול היה לא לחבב בחורה כל כך יפה.” הרים את עיניו המושפלות אלי והקמטים סביב פיו הועמקו בחיוך זיכרון נעים, מעצימים את הניגוד לעיניו הנוגות ולספיחי זקן מוזנח בן כמה ימים.
"כבר חודשים מספר לפני המינוי יצאנו כמעט באופן קבוע. הארוחה הייתה טעימה אלונה הייתה מהממת בשמלה השחורה הקצרה ללא כתפיות. היינו שיכורים מאושר כך שבאופן טבעי המשכנו לביתי ובלינו את כל הלילה ביחד.”
שוב השתתק אוסף בזכרונו את הזכרונות המתוקים, ואחר כך מתנער, פניו מרצינים:
"זו הייתה סיומה של תקופה מאושרת בחיי. כבר למחרת כאשר שוב נשארתי מאוחר במשרד, אלונה דפקה בדלת ונכנסה אלי והודיעה לי בהתרגשות שהיא מנתקת את כל הקשר איתי והיחסים ביניינו יהיו רק יחסי 'עובד מעביד'. התפלאתי מאיפה היא מצאה את הבטוי 'עובד מעביד' זה לא התאים לה, ושאלתי אותה מה קרה. היא סיפרה לי שרבקה התיישבה לידה בארוחת הצהריים יחד עם אישה שמנה מארגון 'נשים למען נשים'. נדהמתי לגלות שהם איימו עליה שלא תעיז לקשור קשרים איתי כי אז תואשם בסיוע לעבירה פלילית - הטרדה מינית של מעביד לעובד שבמרותו....” כאן הוא פנה אלי בקול מריר "היית מאמין? אני יכול להתרועע איתה כל עוד אני לא מנהל שלה, אך למנהלים אין זכות לרומנטיקה!”
"אז מה? כל עוד היא מסכימה 'להתרועע' כמו שהגדרת זאת, אין בעיה.” אמרתי בתמימות.
אברהם נחר בבוז: "זה מה שאמרתי לה, אך היא פחדה מהאיומים של אותה פמיניסטית שונאת גברים.”
"אז נפרדתם. זה קורה" ניסיתי לנחמו.
"זה לא נגמר רק בפרידה.” הוא אמר בשקט כזה שבקושי שמעתי אותו.
"לא? מה עוד יכול היה להיות?”
"הם הרסו אותי...” האיש היה קרוב לדמעות.
חיכיתי שימשיך. ידעתי שהדרך הטובה ביותר לשמוע את כל הסיפור היא לחכות בשקט.
לאחר כמה דקות הוא המשיך: “כן, הגברות הקיצוניות מאגודת 'נשים למען נשים' הרסו אותי. תחילה הן אילצו את אלונה להגיש נגדי תלונה על הטרדה מינית. הוזמנתי לשימוע אצל המנכ"ל ואחר כך לעימות עם אלונה המגובה בתרצה, זו השמנה מארגון 'נשים למען נשים'. לא עזרו לי כל הטענות שלא הטרדתי אותה. שהיא הלכה איתי מרצונה ושבעצם היינו זוג עוד לפני שהייתי מנהל שלה. פוטרתי מהדואר ללא פיצויים.”
"אז למה לא ניסית להתקבל לעבודה אחרת?”
"ניסיתי. אף אחד לא רוצה לקבל מטריד נשים לחברה שלו. חייתי מדמי אבטלה ומעזרה של קרובים עד שהגיע המכה הסופית.”
"מכה סופית?”
"כן. אלונה הגישה נגדי תביעה על אונס. אונס! אתה שומע? אני אנס? היא חשקה בי לא פחות מאשר אני חשקתי בה! היא סימנה לי את כל הסמנים שהיא רוצה אותי, איך היא יכולה לטעון שאנסתי אותה!” ניכר בו שהוא חי מחדש את ההשפלה שמאשימים אותו באונס. “איך גבר יכול לדעת שאישה לא תתבע אותו על אונס? האם הוא חייב לקבל אישור נוטוריוני בכתב שהיא מסכימה ליחסים איתו?”
שתקתי. איך באמת? זה יכול לקרות לכל אחד.
"הכניסו אותי לכלא למשך 5 שנים ומאז אני חי ברחוב.” הוסיף בשקט מלקק את הכפית עם מוס השוקולד ולוגם לגימה קטנה מהיין.
No comments:
Post a Comment