הסכנות למשינה

לקיום מדינת ישראל סכנות רבות:

• סכנה אחת היא סכנת האויבים מבחוץ. סכנה זו קטנה יחסית כל עוד הצבא יישאר חזק מספיק ויופעל כנגד האויבים. החלק השני של המשפט אינו מובן מאליו, שלטון יכול להימנע מהפעלת הצבא, או להפעיל אותו חלקית בלבד בשל סיבות רבות כמו, חוסר נחישות, אידאולוגיה של 'שלום בכל מחיר', אקלים בין לאומי, התנגדות עממית, או סתם חלמאות. אין ערך לצבא שאינו מופעל. צבא המופעל חלקית חלש יחסית לאותו חלק בו הוא מופעל. לכן הסכנה הקיומית ממדינות ערב תלויה בחוסנה הפנימי של המדינה.
• סכנה של השמדת המדינה על ידי נשק בלתי קונבנציונלי תלויה אף יותר בנחישות ההנהגה לנקוט באמצעי מנע מתאימים, ולכן תלויה יותר בחוסנה הפנימי של המדינה והמנהיגות. שלטון שמאל בעל ערכי מוסר כלל אנושיים, עם דגש על זכויות הפרט הגוברות על החובות למדינה, וסלידה מלאומיות – 'פטריוטיזם הוא מפלטו של הנבל' - מושפע יותר מאיך אנו נראים בעיני העיתונות העולמית והמקומית ועלול להימנע מלנקוט בצעדים בלתי פופולריים כמו הפעלת צבא.
• הסכנה של מלחמת טרור כפי שהיא מופעלת נגד המדינה היום, שולית מבחינת נזקיה הישירים. בשיא הטרור נהרגו פחות אזרחים מטרור מאשר מתאונות דרכים. החיים שובשו אך לא בצורה שאינה מאפשרת לתפקד. עיקר נזקה היה בהאצת התהליך של אי הזדהות אזרחי ישראל עם המדינה של רוב אזרחי ישראל הערבים וחלק הולך וגדל של האוכלוסייה היהודית מצידה השמאלי של המפה הפוליטית. עם זאת אין לזלזל גם באפשרות של סכנה קיומית ממשית למדינה מודרנית כמו ישראל ממלחמת טרור בעצימות גדולה יותר, בייחוד כאשר התהליך של התגייסות אזרחי ישראל הערבים למלחמת טרור נגד המדינה ילך ויגבר. מטרות טרור במדינה מודרנית בה ערך חיי האזרח הוא ערך עליון, הן רבות ועקיפת המגננות קלה. לדוגמה, אין טעם בגדר ההפרדה הן מהסיבה שהטרור יכול להיות מופעל על ידי אזרחי ישראל הנמצאים בתוך המדינה, והן מתוך כך שיכולת העקיפה של הגדר קלה והטרוריסטים הראו תחכום הנדרש לכך בעבר. טרור הודבר בעבר יותר מפעם אחת, רק על ידי מתקפה ואי כניעה.
• הסכנה הגדולה ביותר לקיום המדינה היא המגמה של אי הזדהות. אין מדינה ללא אזרחים המוכנים למות למענה. היום שני גושים, הערבים והחרדים שמהווים 40 אחוז מאזרחי המדינה מצהירים בגלוי את אי הזדהותם עם המדינה. ואחוז בלתי ברור אך משמעותי והולך וגדל של אזרחי ישראל האחרים אינם מזדהים מספיק עם המדינה. המגמה בולטת בשמאל ההזוי הקיצוני אך המחאהת לשמאל הקרוב יותר למרכז המפה הפוליטית. מגמה זו מקבלת עידוד מתקשורת בעלת ערכים המעמידים את טובת הפרט מעל לכל, דבר המערער את האיזון הדרוש לקיום מדינה בין זכויות הפרט לחובות שלו לכלל. איזון שבתנאי המדינה היום חייב לנטות דווקא לכיוון חובות הפרט למדינה שבמצור. הוסף למצב זה את השחיתות שהיא תוצר נלווה לתרבות המעמידה את הפרסום והעושר בראש ותפגע גם בהזדהות שאר האזרחים למדינה וממשלה כאלו.
• זו תמונת המצב היום ואם מגמות אלו יימשכו קיום המדינה, וקיומנו כפרטים במדינה, אינו מובטח.

האם יש אפשרות לשנות מגמות אלו? יתכן.

הממשל האמריקאי של בוש הבן שינה מגמות כאלו באמריקה בעקבות טראומת 11.9 האם אנו מחכים לטראומה דומה?