קוים בכלכלה

יש עיקרון בכלכלה, עיקרון שכדאי לאמץ אותו גם בתחומים אחרים של החיים. העיקרון אומר שאין להתעסק עם העבר. "אדם חייב לבדוק מה הוא יכול לעשות מעכשיו והלאה".

בנושא קריסת המניות, אין יתרון בהערכת הנזק שכבר נעשה בירידת ערך המניות, חשוב להעריך אם המניות יעלו בעתיד בצורה רצינית.

אם זה המצב אולי כדאי להסתכן ולרכוש מניות עכשיו כאשר הן בשפל.

השאלה הבאה שיש לשאול היא איך נממן את הרכישה?

• מטבע יורו שאומנם נחלש אך עדיין הוא גבוה
• מטבע דולר שגם הוא בשפל אך יתכן וירד (או לא יעלה) כמו שקורה תמיד כאשר המניות עולות.
• הלוואה שקלית, בהנחה שהשקל ירד יותר מאחוז הריבית או לפחות שהמניות יעלו יותר מאחוז הריבית.

השאלה הרלוונטית הנוספת שחייבים לבדוק היא מה טווח הזמן הצפוי לעליית המניות?

בהנחה ששוק המניות פועל בעיקר לפי הפסיכולוגיה של המשקיעים (וכאן חייבים לקחת בחשבון שני סוגי משקיעים. המשקיע הקטן, והגופים הגדולים)

ובהנחה שלא קרה שום דבר ממשי לתעשייה של הגופים הגדולים בשלב זה (גם כאן יש להבדיל בין הגופים הגדולים של התעשייה שהם כמו אנייה גדולה השטה ושנוי כיוון אטי, לבין מסחר צריכה ותעשייה קטנה המושפעים מידית).

הכלכלה המערבית נשענת על הקנה הרצוץ של תרבות הצריכה.

כאשר מסיבה כל שהיא אנשים מפחדים מהעתיד ושומרים את כספם במקום לבזבזו על צריכה, הכלכלה קורסת והסיבות יכולות להיות פסיכולוגיות בלבד (ולא ממשיות). אדם יכול להפסיק צריכת מותרות מידית. הסיבות יכולות להיות:

• פחד מכלכלה קורסת – שהוא בעצם הגורם להתממשות הפחד.
• מלחמה – שבעצם כבר עתה מעמיסה על תקציב ארה"ב בעיראק ופקיסטן, ויכולה אף להסלים למלחמת עולם בתרבות המוסלמית. מנהיג חכם מנצל מלחמה גלויה להתגברות על המשבר, אך אם המלחמה היא בעצימות נמוכה כמו היום, ואין הרגשה של דחיפות, אך עדיין יש פחד שהמלחמה תשאב משאבים רבים – הנטייה תהיה לשמור כספים לעת צרה.
• פיטורין מעבודה – דבר הקורה לרבים כאשר הרבה חברות מנצלות משבר כלכלי כדי להתיעל בלי התנגדות גדולה של ארגוני עובדים.
• יכולה להיות גם סיבה הפוכה שמגדילה את הצריכה והיא הפחד מפני התמוססות החיסכון שיביא להוצאת החסכונות לטובת הצריכה.

יש לכן לשקול משבר כלכלי ארוך המזין את עצמו, מול צעדים של הנהגה כלכלית המצליחים לשקם את אמון הצרכנים ולחזור להזין את גלגלי הכלכלה.

הרבה גם תלוי בחברות המותגים ובתקשורת. אם אלו יכנסו לפניקה ובמקום לעודד צריכה הם ינסו לחסוך – הדבר יביא לקריסה גדולה עוד יותר.

ישנה גם השאלה המוסרית של תרבות הצריכה. האם נכון הוא להשתית את הכלכלה על צריכה הולכת וגוברת של מוצרים שאין אנו צריכים באמת?

השאלה המוסרית הזו היא בעצם שאלה תרבותית. האם הצריכה בתרבות המערב נטועה כך שלא יכולה להיות נסיגה ממנה, או שמשבר יביא שנוי הרגלים גם בטווח הארוך. במקרה האחרון המשבר הכלכלי צפוי להיות ארוך.

התשובה לשאלה זו תלויה גם היא בעומק המשבר. משבר עמוק וארוך יכול לשנות הרגלי צריכה.

כמובן, כמו בכל דבר, העניין הוא מינון.

כמה מהצרכנים יתרגלו לצרוך פחות (ובכמה יצרכו פחות).

לכמה מהצרכנים ישוקם האמון והם יחזרו לצרוך.

לכמה מהצרכנים תהיה היכולת לשוב ולצרוך גם אם האמון יחזור. שאלה זו קשורה גם לשאלה כמה מהצרכנים יפוטרו ויאבדו את יכולת ההשתכרות. לאלו שישארו ויקבלו בערך אותה משכורת תהיה גם היכולת להמשיך בתרבות הצריכה.

התנהגות ממשל ארה"ב תחת הנשיא בוש מצביעה על רצון ונחישות לשקם את האמון בכלכלה.

התנהגות שני המועמדים לנשיאות מצביעה אף היא לאותו כיוון אם כי אין לדעת איך הם ינהגו כאשר הם יהיו בשלטון. השלטון היום וגם הטוענים לנשיאות אינם מצביעים על שנוי תרבותי.

החלפת נשיא (בייחוד כאשר הנשיא הקודם לא פופולרי ואשם בעיני הבוחרים בקריסת הכלכלה) מביאה בעצם ההחלפה לתקוה העוזרת להתגבר על המשבר.

הצעדים הקיצוניים (שקבלו גם את ברכת שני הטוענים לנשיאות) שכוונתם לעודד את הצריכה ולשכך את הפניקה, יחד עם חילופי שלטון הם גורמים המביאים להערכה שהמשבר יתמתן לאחר הבחירות בתחילת נובמבר השנה.

המותגים הגדולים שחיים רק בזכות הצריכה ודאי יעשו צעדים להגברתה מחדש.

אם אובמה יבחר הפחד ממלחמה יקטן בשל מדיניות הפיוס שלו (שיכולה להביא למלחמה קשה יותר בעתיד אך בהחלט תוריד את הפחד ממלחמה מידית). שיקול זה יכול להיות באמת שיקול לבחירת אובמה שתביא אולי לקיצור המשבר (אם כי לדעתי מקיין יהיה נחוש יותר בכלכלה אך הפסיכולוגיה חשובה יותר ממעשים בכלכלה)

לאחר שמחליטים אם לקנות מניות עולה השאלה איזה מניות לקנות?

גם כאשר קונים מניות חייבים לבדוק שקונים מניות של חברות שאין סכנה שיקרסו במהלך המשבר הכלכלי.

השיקול של קנית מניות חייב להיות גם לגבי חברות שיפגעו פחות מהמשבר – כלומר כאלו שנשענות פחות על צריכת מותרות ויותר על ייצור מוצרים בסיסיים.

אם אפשר היה לקנות מניות של חברות נשק זה היה שיקול של היתכנות המלחמה ועד כמה ממשלות ישקיעו בכך, אך כנראה זה לא רלוונטי.

איך לבדוק את יכולת החברות לשרוד?

כיסי מזומנים עמוקים כמו למיקרוסופט ולגוגל

מוצרים בני קיימה שאינם תלויי צריכה (ופרסומת לצריכה) כמו סיסקו

אולי לא חברות אלא להשקיע במוצרי מזון בסיסיים כמו אורז. את אלו חייבים לקנות, ואולי אפילו מחיריהם יעלו. אולי זהב שיהווה מפלט לאלו שיסמכו פחות על הבנקים.