דייט עם שוש

יום שישי

כשוש טלפנה הייתי עדיין בעבודה. אני אוהב את השקט המבורך של מפעל ללא עובדים. העפתי עין על השעון, חמש בערב. שוש הציעה להיפגש בבית קפה במרכז העיר 'לספר לי משהו חשוב'. קבענו להיפגש בשבע. סיימתי את מה שעסקתי בו במהירות, אוסף את השרטוטים והנייד ומיהרתי הביתה. תגלחת, מקלחת, מערכת הבגדים הטובה ביותר שלי שאימי קנתה לי לבת מצווה של אחותי לפני שלוש שנים ולא לבשתי אותם מאז. זילפתי כמה טיפות מהאפטר- שייב היוקרתי שקבלתי ליום הולדתי האחרון, (יותר מידי?), מבט לשעון – שש. יש לי עוד חצי שעה, פתחתי את הנייד גלשתי באינטרנט, שום דבר מעניין, כל חמש דקות הצצתי לשעון, הזמן הממזר עמד מלכת. לבסוף נכנעתי ויצאתי, מוקדם מידי, למרכז העיר. לא נורא אם אני אחכה לה חצי שעה. היה לי זמן והלילה היה כל כך צלול ויפה כך שהלכתי ברגל. אני לא יודע מדוע התרגשתי מהפגישה עם שוש. סך הכול היא רוצה לספר לי משהו מסודות לשכת מנהל האגף. היא בוודאי רואה בי רק 'חבר לעבודה' לא יותר. בכל זאת גם כאשר נשמתי את אוויר הלילה הקריר הרגשתי בתוכי חמימות נעימה. נכנסתי לבית הקפה מחפש שולחן פנוי ועיני נתקלו בשוש.

שוש כבר ישבה, פניה לכיוון דלת בית הקפה ונראתה כמו הפיה הכחולה בספר הילדים שהקראתי לאחיינית שלי. הרגשתי צביטה בלב, מיהרתי לעברה. שוש קמה ברגע שראתה אותי, הושטתי את ידי לשלום, אך היא התעלמה ממנה, התקרבה לחיבוק ונשיקה על הלחי. זה היה לי מוזר. אינטימיות כזו אינה מקובלת במשפחתי. היא לחשה לי "כך ידידים אומרים שלום." שיערה הרך ליטף את פני, הרחתי את ריחה הנעים ממאן להתנתק. "נו! לא תחזיר לי נשיקה כמקובל?" רפרפתי עם שפתי על לחיה והתנתקתי במבוכה. היא מדדה אותי בעיניה הגדולות ואמרה "טוב, זה יספיק לפעם ראשונה." והתיישבה. המשך הערב עבר כמו חלום. שוש סיפרה לי על הישיבות החשאיות של חיים עם איש העסקים השמן המהודר ושומר ראשו, והתרתה בי שחיים מעורב באיזה שהוא תרגיל לא כשר הנוגע לפרויקט. המידע הזה התאים לחשדות שלי ושל דני במה שקרה אצל חיים. מה הטריד אותי באותה פגישה עם חיים? משהו עדיין חמק ממני, אך עכשיו שום דבר לא היה חשוב. נשמתי את ריחה של שוש, האזנתי לקולה הרך ואכלתי אותה במבטי. בשלב מסוים באופן טבעי ללא תכנון, הזמנתי אותה לארוחת ערב "אתה מזמין אותי לדייט?" שאלה

"כן. אם תסכימי. רק תגידי מתי."

"למה לא עכשיו?" ענתה "זה מקום נחמד ועוד מעט מתחילה התזמורת לנגן." כאילו לפי פקודה, התחילה התזמורת לנגן מוזיקה לריקודים. שוש קמה ממקומה הושיטה יד "בא נרקוד."

ריקוד לא נמנה על הכישורים שלי. נרתעתי בבושה, אך שוש הקימה אותי "בא, אני אלמד אותך לרקוד."

על רחבת הריקודים היא נכנסה לזרועותיי "כל מה שאתה צריך לעשות זה להתנדנד לפי הקצב" הרגשתי את גופה הרך נצמד אלי. זרועותיי הדקו אותה אלי בלי כל פקודה ממני. פעם ראשונה בחיי שהרגשתי כשיכור. הזמן הבוגדני האיץ כך שהופתעתי כאשר שוש אמרה "מאוחר אנחנו צריכים לעבוד מחר." הסתכלתי בשעון. היה כבר אחרי חצות.