'סלופסינק'

היום כמעט שהייתה לי פריצת דרך עם עמי. קמתי מוקדם כרגיל, אני צריכה את הזמן שלי כדי להתארגן. אחרי מקלחת קצרה וצחצוח שיניים, עמדתי עטופה במגבת מול הארון מביטה על המבחר הדל של שמלות. אצטרך לבקש מאימי לתת לי שוב את כרטיס האשראי שלה, כי המשכורת שלי כבר נגמרה על השמלה האדומה. למעשה גם חלק ניכר מהמשכורת הבאה משועבדת לאותה שמלה. אני אחזיר לה כאשר חיים ייתן לי את הבונוס שהבטיח, אך בשביל זה הייתי צריכה משהו שיהמם את עמי.

צריך לראות שמלה כזו כהשקעה משתלמת. באנחה השלמתי עם זה שבינתיים אני צריכה להסתפק במה שיש על הקולבים. לקחתי את השמלה הלבנה עם הנקודות האדומות והתאמתי לה תחתוני תחרה מבריקים, אי אפשר לדעת מתי הם יהיו שימושיים. חשבתי על רוחמה שהולכת בוודאי עם תחתוני בוקסר ענקיים ונוחים, היא לא צריכה לדאוג שהיא תקלע לסיטואציה אינטימית שתדרוש חשיפה של התחתונים, אני נקלעת למצבים כאלו לעתים קרובות.

עמדתי מול המראה מורחת ליפסטיק אדום מותאם לצבע הנקודות שעל השמלה, מביטה על דמותי. לא. זה לא מתאים. הורדתי את השמלה הלבנה וניסיתי את הסגולה ואחר כך את הוורודה ולבסוף החלטתי על השחורה.

שחור תמיד נראה טוב, מבליט את השערות האדומות שלי, ואפילו מרזה.

הסתובבתי הצידה, מביטה בפרופיל. השמלה השחורה אמנם אלגנטית מידי לעבודה, נעלי העקב התואמות לא נוחות, אך יש לי משימה לבצע.

הגעתי באיחור לעבודה, והלכתי ישירות לישיבה בנושא תכנון בניין חדש באגף המבנים, שיקפצו לי כולם.

הישיבה הייתה מבדרת, אנשים יכולים להיות כל כך טיפשים שרק נותר לצחוק.

כאשר הישיבה נגמרה, הלכתי דרך משרדו של חיים לעדכן אותו בנושא הפרויקט. לא שהיה לי הרבה מה לדווח. עמי עדיין לא הגיע למסקנות הנכונות.

חיים הוא אדם קטן, חלקלק וכוחני. לא מושך כמו עמי, אך גבר חזק ונוקשה.

עלתה במוחי מחשבה, כמה חבל שגוף מפואר כמו של עמי מתבזבז על הומו.

אמנם היחס של חיים לעמי הרתיע אותי, אך מה לעשות? רק אנשים כמו חיים מצליחים בחיים, ורק דרכו אפשר להתקדם.

העמדה של עמי מול חיים חזרה ונקרה במוחי. שני ניגודים, כמה משונה שאדם כמו עמי בעל מוח כל כך חריף בנושאים טכניים, הוא כל כך תמים ומאמין כאשר מדובר בחיים האמתיים. חיים לעומתו אלוף שחיה במים העכורים של המציאות.

בהתחלת המשימה קיוויתי שעמי לא הומו, אך רק הומו יכול להיות אדיש כל כך כאשר אני מופיעה עם השמלה הכי טובה שלי, שעלתה לי כמעט שתי משכורות חודשיות.

אולי זה דווקא לטובה. מצד אחד אולי הייתי מספרת לעמי על המזימה של חיים אם הוא לא היה הומו, ואולי בעצם לא. אם היה סטרייט היה לי קל יותר לתמרן אותו. כל הסיפור הלא נעים היה כבר נגמר והייתי מפצה אותו לאחר מעשה.

ניערתי את המחשבות מראשי. איך שלא יהיה העובדה, לצערי, היא שעמי הומו, חסר תועלת בשבילי, וקשה לתמרון. אם כי אני עדיין מוצאת עצמי משווה אותו לכל חבר חדש שאני יוצאת אתו וזה הורס אותי. למה אני חייבת להימשך דווקא להומו? חבל שאי אפשר לחבר את היתרונות הגופניים של עמי ליתרונות הכלכליים, ההצלחה המעשית, ובעיקר הנטייה המינית של חיים.

במחשבות כאלו נכנסתי לחדרו של חיים. בחדר היו שני אורחים. חיים הציג אותי בפניהם.

פואד שחיים הציג אותו כסמנכ"ל פיתוח בחברה גדולה מחו"ל היה איש שמן וגס רוח וחברו נראה כמו בריון מהשטחים. החברה הזרה כנראה מאחת ארצות ברית המועצות לשעבר, כי לי הם עשו רושם של מאפיונרים מרוסיה. שלושתם ישבו שם כחבורת קושרים המתכוננים להפיל את המשטר. חיים הסביר לי מה הוא דורש שאעשה. כאשר עיקמתי את הפרצוף הוא מיד הזכיר לי את הבונוס הגדול שאקבל יחד עם קידום למנהלת מחלקה במקום דני.

חבל שנכנסתי. לא הרגשתי נוח עם מה שחיים הטיל עלי לעשות. איזה הבדל תהומי בין הישיבה הזו והישיבה המשעשעת 'ישיבת הסלופסינק' ממנה באתי.

הלכתי לחדרו של עמי עדיין מרגישה קבס עולה בגרון. ראיתי את עמי הלא חושד שחייך אלי בשמחה.

"נו איך הלכה הישיבה?"

עיקמתי את האף, "שמע, זה מתחרה בסיפורי 'חכמי חלם' "

סיפרתי לו מה קרה ועיטרתי זאת בכזבים ציוריים. עמי נהנה וצחק במלוא פיו, צחוק מידבק כזה שהייתי מוכרחה לצחוק אתו. זה היה רגע נפלא וכבר חשבתי לספר לו על מה שחיים מתכנן, אך עצרתי בעצמי ברגע האחרון. בחורה צריכה לדאוג לעצמה!