מי השמן?

ישבתי על סיכות בכל שעות העבודה, מחכה להזדמנות, אך רוחמה לא נתנה לי שום הזדמנות. היא היחידה שנכנסה לחדר של חיים, וכשלא הייתה בחדרו הייתה עסוקה בשיחות ארוכות בטלפון הפרטי שלה. כל הזמן הייתי תחת עינה הפקוחה. השמן לא בא, וחיים עסק בשרשרת הישיבות האין סופיות שלו. לא היה שום דבר יוצא דופן בהתנהגות שלהם.

נשמתי לרווחה כאשר רוחמה אספה את תיקה כרגיל לקראת הצהרים בדרכה החוצה.

חיים נעל את הדלת בקפידה, יישר את עניבתו ויצא אחרי רוחמה לאכול בחוץ. עקבתי אחריהם דרך החלון עד שנעלמו. עכשיו ההזדמנות שלי.

קמתי ונעלתי את דלת חדר ההמתנה כדי שאף אחד לא יפתיע אותי, כמו שחיים הפתיע אותי אתמול. דבר ראשון ניסיתי שוב להיכנס לחדרו. הדלת נעולה לכן ניסיתי להתעסק עם המנעול של המשרד, בסרטים הבלשים פותחים מנעולים כאלו בשניות. מתברר שהמנעול היה מתוחכם מידי בשביל בחורה שבקושי מצליחה לפתוח את המנעול של דירתה עם מפתח. הסתכלתי סביבי מחפשת דרך אחרת להיכנס לחדרו של חיים. החלון! הצצתי מחלון חדר ההמתנה וראיתי שחלון חדרו של חיים פתוח. טוב איך מגיעים לחלון חדרו של חיים בלי שמשהו יראה אותי מטפסת מחוץ לבניין?

מתברר שאני גם לא הוורסיה הנשית של ג'ימס בונד, לפחות לא בנושא של כושר טיפוס.

מה לעשות? פתאום הכתה בי ההבנה. רוחמה! הלכתי לפשפש במגרות של רוחמה. המנעול למגרה התחתונה נכנע בקלות לסכין מטבח רגילה. עלעלתי בזהירות בתכולת המגרה כדי לא לשנות את סדר הדברים. יש! מצאתי את הפתק שרוחמה הכניסה למגרה.

מתברר שהפתק היה תזכורת של דברים שעליה לעשות.

1. תור למספרה – רק לא אצל ז'וז'ו
2. לבדוק את המשחה שרותי המליצה עליה.
3. להזכיר לחיים שהבטיח בונוס.

אכזבה, לא משהו שאפשר לנגוס בו. לפתע גליתי מתחת לפתק את ספר הטלפונים הפרטי שלה. זה משהו! לקחתי אותו למכונת הצילום. עשר דקות מאוחר יותר היה ברשותי העתק ספר הטלפונים הפרטי של רוחמה. הטלפון של השמן חייב להיות שם, רוחמה לא הייתה אלופה בזיכרון. החזרתי את ספר הטלפונים למקום, מחזירה את המגרה למקומה, ומטשטשת את עקבות הפריצה. למזלי אף אחד לא הגיע למשרד בכל הזמן הזה. בעצם זה לא היה בדיוק מזל, זה זמן ארוחת הצהריים. נזכרתי שגם אני רעבה, נו מילא כבר היו לי ארוחות רבות שהפסדתי בחיי. חיכיתי בקור רוח לסוף העבודה כדי ללכת הביתה ולעשות מעט עבודת בילוש רצינית.

בבית פרסתי את הדפים שהעתקתי ועברתי עליהם בסריקה מדוקדקת.

השם של 'השמן' כמובן לא הופיע בספר הטלפונים בכינוי הזה, אך לאחר סינון כל השמות המוכרים לי ושימוש ביכולת האינטרנט להביא פרטים אישיים לפי מספר הטלפון, נשארתי עם כעשרים מספרי טלפון שהיו כנראה חסויים. הנחתי שאלו מספרי טלפון של חברות. טלפנתי לכל אחד מהם. פסלתי את חברות הקוסמטיקה וחנויות הבגדים. אלוהים בכמה חנויות היא קונה את הזבל הזה שהיא לובשת! הורדתי מהרשימה את חברות האלקטרוניקה המוכרות לי, ונשארתי עם חמישה מספרים חסויים.

מבוי סתום. גם אם בין המספרים האלו יש את המספר של 'השמן' זה לא עזר לי הרבה.

הבעיה הטרידה אותי. לא היו לי חברים במשטרה או בבזק, כמו לבלשים בספרים, שיכלו לגלות מי עומד מאחורי המספרים החסויים. החלטתי לנסות כיוון אחר.

נזכרתי בשרטוט פטנט שהופיע על מרקע המחשב של חיים. נכנסתי לרשימת הפטנטים.

תודה לחברת גוגל שמאפשרת כניסה כזו.

רשימת הפטנטים הקשורים לעיסוק של החברה ארוכה. אין שום סיכוי שאמצא את הפטנט המסוים הזה. פיהקתי, מותחת את גופי. זמן לישון.

השינה הייתה ממני והלאה, שכבתי ערה עוד שעה ארוכה מהרהרת בעמי התמים העלול להילכד בתככים שאורג חיים. כנראה שנרדמתי כי ראיתי עכביש שחור ענק עם הראש של חיים, יושב בפינה כמו עכביש רעב, ומחכה שמישהו יסתבך ברשת שהכין. מי הקרבן המיועד שלו? כנראה עמי.

התעוררתי מהחלום המגעיל. מה מיוחד בפרויקט הזה, ומה הקשר לפטנט של עמי? כרגיל שאלות רבות ללא מענה. נזכרתי בזמנים ההם בהם חקרתי את מותם של הורי. אז הדחף שלי לחקירה היה האהבה של ילדה קטנה להוריה וכעס על הצורה בה הם נלקחו ממני. האם אני מפתחת רגשות לעמי? השאלות טרדו את מנוחתי ולא נרדמתי. לבסוף נכנעתי, פתחתי את מנורת הקריאה ולקחתי ספר מערמת הספרים שעל השידה שליד מיטתי. וקראתי עד שהאיר היום.

למחרת הייתי עדה לאירוע מסעיר. ראיתי את דני מוליך את שמואל, כמעט בכוח למשרדו של חיים. עמי השתרך מאחוריו בפרצוף כעוס שלא ראיתי עד עתה. רוחמה ניסתה לעצור אותם, אך דני דחף אותה בגסות, שלא הייתה אופיינית לו, והם נכנסו למשרד.

היו צעקות, אחר כך דיבורים ולבסוף עמי יצא מהורהר, שפתיו חשוקות. אחריו יצא דני. ניסיתי לתפוס את מבטם אך שניהם, שקועים במה שלא יהיה, נעלמו בלי להביט בי.

מסקרן.

לקראת הצהריים נכנס השמן בצעד מהיר ישירות למשרדו של חיים. רוחמה נכנסה אחריו.

הוצאתי את הפתק עם חמישה הטלפונים החסויים וחייגתי אותם לפי הסדר. בטלפון השלישי שמעתי רינגטון של מנגינה רוסית, מיהרתי לסגור. בינגו!

בדף שהעתקתי מספר הטלפונים של רוחמה, הופיע השם המלא לצד מספר הטלפון. באינטרנט מצאתי את הכתובת הפרטית. עדיין לא ידעתי באיזה חברה הוא עובד.

קמתי לוקחת את התיק, ומפטירה לרוחמה שבדיוק יצאה מהחדר של חיים, שאני לא מרגישה טוב ועלי למהר לרופא. רוחמה עיקמה את האף אך לא אמרה כלום.

לקחתי מונית, והספקתי בדיוק לראות את פואד נכנס לביתו.

התיישבתי במארב על הספסל שמול ביתו. הספסל לא היה מוצל, מי מתכנן ספסל ולא דואג לטיפת צל שיגן עלי מפני השמש הקופחת מלמעלה? הוצאתי ספר מתיקי, פתחתי אותו ובהיתי בדברים השחורים הקטנים האלו שאמורים היו לספר סיפור אך כעת היו מטושטשים ולא אמרו שום דבר. אולי הם אמרו רק 'איזה מטומטמת יושבת בחום הזה ובוהה בנו'. כמעט קמתי לחזור הביתה כאשר לבית נכנסו שני אנשים. אחד מהם היה מוכר לי. הבריון שראיתי בפעם האחרונה. מתברר שפואד לא היה מארח למופת, אורחיו יצאו כרבע שעה מאוחר יותר. פואד עצמו יצא אחריהם ממהר לכיוון השני. סגרתי את הספר הבוגדני והכנסתי אותו חזרה לתיקי. קמתי מותירה כתם לחות מהזיעה שלי על הספסל, וצעדתי לאט לכיוון הבית. מה אני בעצם עושה כאן ולמה אני חושבת שיש משהו לגלות בביתו של פואד. חשוב יותר לראות איפה הוא עובד. הסתובבתי ומיהרתי ללכת לכיוון בו פואד נעלם. הספקתי עוד לראות את אחורי מכוניתו שיצאה בחריקת צמיגים. שיננתי את מספר המכונית רק בגלל שכך עושים כל הבלשים בסרטים, לא שחשבתי שאני אוכל למצוא משהו עליה.

החלטתי לבדוק את הדירה שלו במועד מאוחר יותר. לא ידעתי מה לעשות ולכן חזרתי הביתה לתכנן.

בבית נאלצתי להוסיף לשורת חוסר כישורי הבילוש שלי את חוסר היכולת שלי לפרוץ למחשב משרד הרישוי לברר למי שייכת המכונית. אולי עמי יכול לעשות זאת. המחשבה על עמי הייתה נעימה אך עם זאת ההיגיון שלי תהה למה אני חושבת שהוא 'מהטובים' וחיים 'מהרעים'. עד כמה אני מכירה אותו? טוב, ידעתי שאני רוצה להכיר אותו יותר טוב. הרבה יותר טוב.

טלפנתי לעמי. אין תשובה. השארתי לו הודעה שאני צריכה שהוא יעזור לי עם משהו במחשבים חשבתי שלא כדאי לפרט בהודעה טלפונית פעילות בלתי חוקית כמו פריצה למחשב משרד התחבורה. ברגע האחרון הוספתי שאני מתכוונת לבדוק את הדירה של פואד האיש השמן שקשור לפרויקט שלו, ושאסביר הכול כאשר ניפגש. חתמתי עם 'להתראות בקיוסק הזבובים' לא מחייב, כאשר במוחי התנגנו מילים חמות הרבה יותר.

רק לאחר שסגרתי את הטלפון עלה בדעתי שעמי לא חושד אפילו בתככים, אלא אם כן דני עדכן אותו על הפגישה המאולצת שלנו. החלטתי שאזום פגישה עם עמי, וכבר עם ההחלטה הרגשתי חמימות נעימה בבטני, אך קור הציף אותי מחדש כשזכרתי איך עמי מסתכל על רותי כאשר היא לא משגיחה. אולי לא כדאי לי ליזום פגישה שתסבך אותי עם עמי.