בדיקת ישימות

יום ראשון

לא ממש האמנתי לשוש. אני מכיר את דני יותר טוב ממנה, ואני לא מאמין שהחברים המבריקים שלי, שלמה יוסי יתנו יד לתככים כאלו. בכלל, מדברים כאן סך הכול על עבודה. זה לא מקרה רצח ושוש לא גברת מרפל. המחשבה על שוש הציפה אותי בהרגשת נעימות. אין ספק ששוש היא בחורה לעניין, חכמה, ידענית, בחורה שאפשר לשוחח איתה על נושאים רבים. בחורה שכיף להיות איתה. רותי נראית לידה כבחורה ריקנית.

אי אפשר לבטל את דבריה לגמרי. טוב. אהיה זהיר. מצד שני בכל זאת צריך לבדוק ישימות הרעיונות שלי ואין טוב מהצוות שלמה ויוסי עם המעבדה שלהם לבצע זאת. נזכרתי ששוש לא אמרה מילה על יהודה, הוא בוודאי לא קשור לתככים. הוא גם בחור שיודע 'ללכת בין הטיפות' ומדובר בו שיקודם להיות מנהל מחלקה. הזמנתי את עצמי לחדרו של יהודה לדסקס במצב.

יהודה ישב במשרד רגל אחת על משענת הכיסא והשנייה על השולחן, קורא מסמך בעיניים מצומצמות. על שולחנו צג ענק ומקלדת ותו לא, השולחן היה נקי מכל נייר. בפינה אחת של המשרד עציץ ענק ובשנייה עגלת תה ועליה כמה בקבוקי שתייה קלה ועוגיות. על הקיר מאחוריו לוח שעם ועליו מספר דפים מוצמדים בסיכות צבעוניות.

יהודה חייך אלי, הוריד את רגליו והכניס את המסמך למגרה, אז ככה הוא שומר על שולחן נקי, "אני מקווה שאני לא מפריע לך?"

הוא עיווה את פניו: "הו לא! יש לי עוד חצי שעה עד הישיבה הבאה, שגם עליה אוותר ברצון."

סיפרתי לו את מה ששוש חושבת על התככים בקשר לפרויקט, כמובן בלי להזכיר את המקור. לא שאני חושב את עצמי לעיתונאי חוקר שחייב להגן על המקורות שלו, אלא שהרגשתי שהקשר שלי עם שוש היה דבר פרטי ששיך לשנינו בלבד, ולא רציתי לשתף בו אחרים.

יהודה קימט את מצחו: "למה אתה לא מתייעץ עם דני?"

אתה מתכוון עם "דני האיום?"

יהודה רכן אלי "זה כינוי מרושע ולא צודק. דני הוא חבר טוב ובכלל אדם טוב. אל תיסחף עם ההשמצות שמפיצים עליו כל אלו שמונעים את קידומו."

נראה שגם יהודה בדעה של שוש, כנראה שדני באמת מהטובים. אם כך מה יהודה חושב על תיאורית הקונספירציה של דני? "דני חושד ששמואל הורה ליוסי ושלמה לעבוד במקביל על הפרויקט במטרה לקחת אותו בשלב מסוים, מה דעתך?"

יהודה הביט לתקרה ושפשף את סנטרו, כמו שעשה תמיד כאשר הוא שוקל דברים "טוב, בא ונראה, יוסי ושלמה לא עזרו הרבה בסיעור המוחות, למרות שזה היה בתחום שלהם יותר ממה שהיה בתחום שלי. ביום חמישי הם בקרו אצלי וניסו לחלוב ממני אינפורמציה לגבי איך אתה חושב לפתור את הבעיה." ובחיוך לעגני הוסיף "אז איך נראה לך? התיאוריה של דני דמיונית?"

לא יאמן הוא נוטה לקבל את תיאורית הקונספירציה: "זה טבעי שהם מתעניינים." ניסיתי להצדיק אותם.

יהודה תקע בי את מבטו מבעד למשקפיו הנוצצים "טבעי? טבעי היה לשאול אותך ישירות!" ואחרי רגע הוסיף "כן. לי מריח כאילו משהו מתבשל."

אני לא יכול לוותר בקלות כזו על העזרה של יוסי ושלמה: "יש לי רעיון לפתרון, אך אני צריך לבדוק את הישימות שלו ואין טוב לבדוק זאת מהמעבדה של יוסי ושלמה."

יהודה היה החלטי: "בשלב זה מוטב שתבדוק את הרעיון בעצמך, מאשר תסתכן בכך שישימו לך מקלות בגלגלים. אתה עדיין חדש בחברה ולא יודע עד כמה אנשים מקדישים זמן לתככים במקום לעבודה."

מלמלתי "מלחמות יהודים" ויהודה הנהן בפנים רציניים.

יצאתי ממנו מבולבל עוד יותר. מוטב שאקבל את עצתו ואתייעץ עם דני. מה אני יכול להפסיד? אשמע מה הוא אומר ואחליט אחר כך.

הלכתי מחדרו ישר אל המשרד של דני. דני היה עסוק בשיחת טלפון, אך הפטיר לשפופרת "אני אחזור אליך מאוחר יותר." וסגר.

בחיוך הזמין אותי לשבת. "שלום עמי, אני חייב לדבר איתך דחוף."

הסתכלתי על דני בעיניים של שוש. בירכתי מוחי התפלאתי איך אני פתאום סומך על שוש. טוב, נכון שבאמת הייתה לו צורה של דב, אך עכשיו הוא נראה לי דב ידידותי. יותר כמו 'פו הדב' מאשר 'דני האיום'. חשבתי שאפשר להסביר את הידידות הקולנית של דני כניסיון קירבה, ולא באור הציני שרותי מציגה אותו.

דני סיפר לי את החשדות שלו לגבי המחלקה של שמואל. "לדעתי שמואל רוצה לנכס לעצמו את הפרויקט החשוב שלנו ומפעיל את החברים שלך יוסי ושלמה."

הוא הציע להיזהר ולא לשתף אותם בשום רעיון.

הסכמתי באי רצון: "בסדר, אך אני בכל זאת צריך עזרה בבדיקת הרעיונות שלי."

דני אישר ברוחב לב "אין בעיה, אני מאשר כל מה שאתה צריך ואם תרצה אני אישית אעזור לך."

חשבתי שאני צריך עזרה מעשית של טכנאי ופקפקתי אם דני החזיק אי פעם מלחם ביד " אני צריך מכשירי מעבדה מתאימים לבדיקות של מערך הכבלים, תוכל להשיג לי אותם? "

חשבתי על רשימה שלמה של מכשירים ובראשם בודק עמידה בתקני מערכות הכבילה, וסקופ דיפרנציאלי שראיתי כמוהם רק במעבדה של יוסי.

דני היה בטוח בעצמו "רק תיתן לי רשימה ומיד אני אארגן לך הכול."

עדיין לא האמנתי ממש שיוסי ושלמה מסוגלים להיות כל כך שפלים. עלי הם עשו את הרושם שהם ממש לא מתלהבים במיוחד משמואל ואין סיבה שיעזרו לו.

הבעתי את ספקותיי "אני לא מכיר את שמואל, אך אני לא בטוח שיוסי ושלמה יעשו משהו קיצוני כזה עבורו."

דני רכן לעברי טופח על שכמי במחווה ידידות כהרגלו "אתה עדיין חדש בחברה ולא יודע איזה תככים ולחצים שפלים אנשים מסוגלים לעולל."

כמעט אותן מילים שאמר לי יהודה. עדיין לא האמנתי, וכדי להוציא את השטויות האלו מהראש של דני, הצעתי לו בגחמה של חוסר מחשבה: "אולי נציב מלכודת כדי לתפוס אותם על חם, ואז נדע אם הם באמת מרגלים בשרות שמואל."

דני הסכים בהתלהבות של נער בגימנסיה "מה אתה מציע?"

לא הייתה לי ברירה ופרשתי לפניו תכנית אידיוטית שעלתה בדעתי אותו רגע.

דני לא חשב שזו תכנית אידיוטית וניגש מיד לבצע את חלקו במלכודת. נפרדתי ממנו כאשר הוא מרים טלפונים בהתלהבות, נכנס שוב למעיל הגשם של שרלוק הולמס.

חזרתי לאיטי לחדרי מהרהר בסלידה בתככים שנפרשים לעיני. כאשר עברתי על פני חדרה של רותי, היא קפצה ממקומה ונגשה אלי. " הי עמי, איך מתקדם הפרויקט?" לא רציתי לערב אותה בחשדות התככים והפטרתי משהו לא מחייב. נראה לי שהיא נעלבה, אך משום מה לא היה לי אכפת כל כך. מה קורה לי? האם רותי כבר לא כל כך חשובה לי?

גירשתי את דמותה של רותי בדמיוני בכוח, כרגע חשובה לי בדיקת הישימות. אם אכן הרעיון שלי ישים, אוכל לענות על ה RFP בסיכוי סביר של הצלחה, אולי אפילו אספיק לעשות זאת בזמן.

דני עמד בהבטחתו ושעה מאוחר יותר זרמו לחדרי המכשירים והחומרים שבקשתי. הפשלתי שרוולים. לעבודה!

כאשר הרמתי את עיני העייפות לחלון שוב היה חושך בחוץ. כנראה שהימים נהיו קצרים מאד או שהזמן עובר במהירות לא רגילה. אולי אני צריך להמציא תיאוריה חדשה על מהירות הזמן: 'הזמן זורם במהירות כאשר אני עובד וכמעט נעצר כאשר אני מחכה למישהו'.

טוב אני מתחיל לחשוב שטויות וזה הסימן שעלי ללכת הביתה. לקחתי את הנייד והשרטוטים ויצאתי בדרך הביתה.

בבית הסתכלתי על השרטוטים. למרות הדעה המוצקה של יוסי שאין פתרון לבעיה, אם מתעקשים להשתמש בכבלים הקיימים, לי נראה שזה יצליח. זה כבר קרה לי הרבה פעמים שאנשים כמו יוסי, המומחים בשטחם אומרים לי 'לא יכול להיות'. מתברר שיכול להיות ואני מוצא פתרון שלא חשבו עליו. זה לא אומר שאני חכם יותר מהם, זו תסמונת ה 'מומחים' שמרוב ניסיון הם נעולים על הדרכים הסלולות לביצוע שהוכיחו עצמם בעבר. אדם כמוני שבא 'מבחוץ', זה שאין לו את המומחיות הזו, וחושב מחדש על כל הנושא, יכול למצוא פתרון שלא חשבו עליו המומחים. בעצם זה הבסיס לכל פיתוח חדש. מחשבה עצמאית ומקורית חשובה יותר מניסיון. ראיתי לא מעט מהנדסים, בעיקר כאלו שהיו בעבר טכנאים, שהתרגלו לשיטת עבודה מסוימת המניחה כי 'המומחים' יודעים טוב יותר. מכאן שהם חייבים להתבסס על הקיים, ולנסות לשפר אותו כדי לפתח משהו חדש. זה אף פעם לא עובד!

עם זאת מחשבה עצמאית לבדה לא מביאה לתוצאות, צריך לבחון את הבעיה כאילו לא פתרו את הבעיה בעבר. ולשלב מחשבה עצמאית בדמיון, המאפשר לראות את הקשיים האמתיים בבעיה החדשה ולא את אלו שהשיטות והמוצרים הקיימים פתרו. מה שעמד לנגד עיניו של אותו מומחה מהעבר, אינו בהכרח הבעיה האמתית כאן. זאת ועוד, הכלים והידע שעמדו לרשות המומחה ההוא מהעבר, הן מבחינת הידע שלו והן מבחינת ההתפתחות הטכנולוגית, בוודאי אינו משתווה עם הידע שהצטבר מאז והטכנולוגיה שפותחה מאז במסלולים שונים.

נזכרתי בפרויקט אחר בו השתמשתי ברכיב חדש שלא היה קיים קודם לכן, וכך עקפתי בעיה שבעבר היה צורך במעגלים מורכבים כדי לפתור אותה וגם אז הפתרון היה חלקי בלבד.

כן. חייבים לבנות זווית ראיה חדשה, המבוססת על מחשבה עצמאית ויוצרת ועל ראיה המפשטת את הבעיה למרכיביה הבסיסיים, אך חייבים גם להיות מודעים לטכנולוגיה ולידע. גם ידע שהצטבר בשטח הזה וגם ידע שנלמד בקטגוריות שונות, שאפשר ללמוד מהם ולאמץ את הרעיונות שלהם. תמיד הערכתי אנשים בעלי ידע רב תחומי, יותר ממומחים בשטח צר. זו הייתה הגדולה של ליאונרדו דה וינצ'י.

הפשלתי את השרוולים והתחלתי לבנות את המעגל הראשון והחשוב ביותר. המעגל שיבדוק מה מחובר בקצה הכבל.

דני נכנס עם חיים לבדוק איך אני מתקדם. חיים לא דיבר הרבה, הוא הנהן להסברים שלי כאילו הוא מבין על מה מדובר אמר "יפה, יפה" ויצא.

דני נשאר. מתוך השאלות שלו, ראיתי שהוא בכל זאת הבין משהו. לאחר כמה דקות הוא נדם. חשבתי שבזאת הוא מיצה את השאלות שלו, אך הוא חשב על משהו אחר. "אני לא רוצה להלחיץ אותך אבל אתה מבין שהפרויקט הזה חשוב לחברה. בעצם חיים אמר לי קודם שאם אנחנו לא נקבל את הפרויקט הזה החברה עלולה לפשוט את הרגל וכולנו ניזרק." הוא העביר יד בתלתלים הגולשים מראשו "למעשה חיים אמר בפרוש שאנחנו..." מצביע עלי ועליו "אנחנו ניזרק ראשונים." הוא הביט בי במין מבט משונה "אבל אתה גוש של קרח שלא מזיז לו שום דבר כך שאתה לא נלחץ."

טוב. אולי כך אני נראה מבחוץ כי התרגלתי להפנים את רגשותיי, אך בהחלט נלחצתי. כל אדם היה נלחץ אם גורל החברה היה מוטל על כתפיו. למעשה גורלם של רבים בחברה לא כל כך 'הזיז לי' כמו שהיטיב דני להגדיר, אך לא רציתי להיות אחראי לפיטורין של רותי למשל.

ניקיתי את ראשי ממחשבות כאלו. אם אחשוב על ההשלכות של כישלון לא יהיה לי זמן לחשוב על ההצלחה. מאז ומתמיד הייתי בעד השכל הישר וההיגיון. אין טעם לחשוב על מה שאתה לא יכול לשנות. בעצם אם לא אחשוב על כך אולי אוכל לשנות.

שקדתי על בניית המעגל שוכח מכל דבר אחר. ממלמל לעצמי בשקט תוך כדי עבודה.

דני עדיין השתהה בחדר. "תחזיק לי רגע את הנגד כדי שאוכל להלחים את החוט אליו."

דני החזיק את הנגד בלי לומר מילה.

"עכשיו אחבר אליו את הבסיס של הטרנזיסטור 2N3040 , אתה מוכן למצוא לי אותו?" אמרתי עדיין מחזיק ביד אחת את המלחם ובשנייה את קצה הנגד. דני חיטט במגרות, מצא את החלק המבוקש והגיש לי את רגל הבסיס." הלחמתי את קצה הנגד לטרנזיסטור. פתאום מודע לכך שאני משתמש בדני, המנהל שלי, כעוזר. הרמתי את עיני "אני מצטער, בוודאי יש לך עיסוקים חשובים יותר מאשר לעזור לי כאן."

"עזוב. זה הדבר הכי חשוב כרגע, ואני שמח לעזור לך."

עבדנו כך בדממה במשך כמה דקות. רותי נכנסה מביאה לי קפה וצלחת עוגיות. היא נעמדה למראה המוזר של 'דני האיום' עוזר לי בבניית המעגל. "אני יכולה לעזור לך, אתה לא צריך מנהל שישמש לך כטכנאי."

"בסדר מצידי, בואי לעזור, וזאת בתנאי שהצלחת כבר לגמור את התכנון של 'הסלופסינק' " אמרתי בחיוך ממזרי.

רותי חייכה חזרה. דני הרים את גבותיו "סלופסינק? מה זה?"

"או, שום דבר, בדיחה פנימית שלנו." רותי בהחלט תיעבה את דני וניסתה להרחיק אותו מהחוג שלנו. מה יש לה נגדו? רציתי שתראה אותו באור חיובי יותר כמו שאני למדתי משוש.

"ספרי לו.” אמרתי לה ופניתי אליו " אתה תצחק."

אך רותי משכה בכתפיה, ממאנת להכניס את 'דני האיום' לחוג הקטן שלה.

"זוז הצידה, אני כבר אעזור לו."

דני לא הראה רצון לוותר. "לא הייתי רוצה שתשברי איזה ציפורן מטופחת. חזרי לחדר שלך ואל תפריעי לנו לעבוד."

פתאום לעזור לי הפך להיות עסק יוקרתי.

מול התנגדות כזו רותי ויתרה. "טוב, הלחמות זה באמת לא הקטע שלי, אך גם אתה לא מצטיין בזאת, כדאי שנקרא ליוסי שיעזור."

"לא! בשום אופן אל תקראי לו. בין כה וכה שמואל לא יסכים כי הוא עדיין רוגז על כך שלא הוא קבל את הפרויקט."

אהבתי איך שרותי הרימה את גבותיה וגלגלה את עיניה: "אל תדאג אני כבר אשכנע את יוסי לבוא." אמרה בקול בטוח.

עקבתי אחר המהלומות המילוליות האלו. לעזאזל רותי צודקת, יוסי בהחלט יכול לבנות טוב יותר את המעגל. מה הוא מתעקש? "תן לה לבקש מהם לעזור, הם באמת אנשי מקצוע המתאימים לעבודה הזו."

"אני לא..." הטלפון הנייד של דני צלצל בעקשנות, הוא הביט בו: "חיים... אני מוכרח לענות." צבע פניו התחלף לאדום ואחר כך ללבן. הוא סגר את הטלפון "אני מוכרח לגשת לחיים." ויצא בפסיעות מהירות.

רותי קמה, אספה את ספל הקפה וצלחת העוגיות שעכשיו היו ריקים ועזבה גם היא.

לאחר חמש דקות רותי חזרה עם שלמה. "לא מצאתי את יוסי אך הבאתי מישהו טוב יותר." שלמה הציץ מאחוריה, לא שהיה צריך להתאמץ הוא היה גבוה ממנה בראש. הוא התקרב אל שלחן העבודה. עכשיו ראיתי שהוא מחזיק בידו מלחם וולר משוכלל, "הבאתי לך מתנה מועילה" אמר מגיש לי את המלחם, תוך שהוא מעיף מבט על המעגל הבלתי מושלם. עצר, ולא נתן לי אותו. שרק שריקה חרישי ומלמל: "זה יהיה נס אם המעגל יעבוד."

שלמה הניח את המלחם על השולחן, חיבר אותו לחשמל, משך את אחד החלקים. ההלחמה ניתקה "רואה?" אמר, מביט אלי בחיוך ממזרי, הכול הלחמות קרות.

"אני יודע שהמעגל לא יקבל פרס יופי, אבל לאלקטרונים הקטנים מספיקים החיבורים שלי, החיבור היה בסדר גמור אם לא היית מושך בכזה כוח." אמרתי נעלב.

רותי דחפה את שלמה בצלעות במחווה ידידות, "אתה יכול לתקן את המעגל?"

בפנים אטומות שלמה ענה: "לא. אף אחד לא יכול לתקן את המעגל..."

כשרותי התחילה להתחנחן "נו באמת..."

הוא המשיך, ועכשיו הוא צחק: " צריך לבנות אותו מחדש."

מה הוא בא לכאן להעליב אותי? " אל תעשה טובות. אין לי זמן מיותר."

"זה ייקח פחות זמן ממה שייקח לך להשלים אותו, שלא לדבר על הזמן שתבזבז לראות למה 'האלקטרונים הקטנים' שלך לא רוצים לעבור את ההלחמות הקרות."

נאנחתי יודע שהוא צודק. "טוב שב ועבוד. אני אשתה עוד אחד מספלי הקפה האלוהיים של רותי. זה הזמן שיש לך כדי לבנות את המעגל מחדש."

רותי הנהנה ויצאה למשימת הקפה שהיא הצטיינה בה.

ישבתי שם לוגם במתינות את הקפה, נוגס בעוגיות ומסתכל איך שלמה בונה מעגל מסודר ויפה. לקח לו הרבה יותר מהזמן שלקח לי לשתות את הקפה, אך זה היה כדאי. הוא בנה מעגל לתפארת.

דני חזר. לא מצא חן בעיניו לראות את שלמה עובד על המעגל, אך שלמה כבר היה בשלבי סיום. חצי שעה מאוחר יותר כאשר שלמה הניח את המלחם בפעם האחרונה, מזדקף מתנוחת סימן השאלה שלו ומפטיר "ואאולה, עכשיו זה מעגל אמיתי."

דני גרש אותו ללא מילת תודה. מסנן אלי "בקשתי במיוחד לא לקרוא לו."

"אמרת לא לקרוא ליוסי לא הזכרת את שלמה." ניסיתי להתחכם, דני העיף בי מבט קשה "אתה לא מבין שכל מי שעובד עם שמואל ירצה לחבל לך בפרויקט?"

"טוב לא נראה שהוא בדיוק 'חיבל' בפרויקט" הצבעתי על המעגל המסודר מנסה להכניס מעט הגיון בדני.

דני עדיין חשדן: "אני לא יודע, עוד נראה, עוד נראה."

טוב. עכשיו הרגע להרים את המפסק ולבדוק אם המעגל עובד או שבזבזתי עשר שעות עבודה מאומצת. נזכרתי בימי לימודי הטכניון. חלק מהלימודים כלל גם עבודה במעבדה. בקבוצה שלי היינו ארבעה סטודנטים. רק אני ועוד אחד עבדנו בבניית המעגל. השניים האחרים רק ישבו, בוהים בעבודה שלנו, לא כל כך מבינים מה אנחנו עושים. כאשר הגענו לרגע הגורלי בו צריך להרים את המפסק ולהפעיל את המעגל, המטלה תמיד הוטלה עלי. שני החברים 'הזומבים' שלנו ישבו ורק חיכו שנגמור את הניסוי והם יוכלו ללכת לדרכם. הסטודנט שעבד איתי נחרד מהאפשרות שעם הכנסת המתח החשמלי המעגל יתפוצץ בגלל איזו שהיא טעות שלא השגחנו בה. אמנם תמיד יש אפשרות כזו, אך מה יעזור לנו לשבת ולא להפעיל את המעגל שבנינו? לא נדע אם הוא יעבוד או יתפוצץ. אחרי שעשינו כל מה שביכולתנו צריך להפעיל ולראות מה יקרה. אז כמו היום חשבתי שאם עשיתי כמיטב יכולתי, אין טעם לדחות את הפעלת המעגל מתוך מחשבה שהוא יכול להתפוצץ. אין טעם בחרדה בפני מה שאינו בידי לשנות. עם זאת אני לא יכול להתכחש שלבי דפק בחוזקה. האם המעגל יעבוד?

הרמתי את המפסק והסתכלתי על המוניטור המחובר....

כלום.

נגעתי בנגד המוביל לבדוק אם הוא מתחמם. עפתי אחורה ממכת חשמל. איך הגיע מתח גבוה לשם? הבנתי למה לא ראיתי סיגנל על המוניטור, המתח פשוט גבוה מידי לרגישות אליו הוא מכוון. הורדתי את הרגישות פי עשרת אלפים וראיתי אכן את מתח הכוח משרטט סינוס מושלם על המסך. סגרתי את המפסק, חיברתי את המוניטור למדידה דיפרנציאלית כדי לראות אם הסיגנל קיים גם הוא. הדלקתי שוב את המפסק נזהר לא לנגוע בשום חלק של המעגל או המוניטור. אכן הסיגנל קיים. סגרתי שוב את המפסק. צרה צרורה, כך זה לא יכול לעבוד. מי משרה מתח רשת על המעגל?

דני שעמד לידי הביט בי ושאל בדאגה מצמצם את גביניו העבותים: "מה קרה?”

מה הוא חושב שקרה? אני נוגע במתח גבוה להנאתי?

נשמתי כמה נשימות עמוקות להירגע. “חטפתי מתח גבוה מהמעגל.”

"זו בעיה של המעגל?”

מה הוא חושב? שלהתחשמל מהמעגל בו חייב לזרום זרם במתח הקטן פי אלפי אלפים זה נורמאלי? פתאום הבנתי למה הוא מתכוון. הוא רומז ששלמה חיבל במעגל.

אני לא מאמין בשטויות האלו. שלמה לא יחבל במעגל ואני בטוח שהוא גם לא טעה.

לרגע התרגזתי על האטימות שהוא מגלה אך מיד זכרתי שלא הסברתי לו איך המעגל אמור לעבוד.

"מה יכול להשרות מתח כזה גבוה על המעגל?” אמרתי ספק לו וספק לעצמי.

הרמתי אליו את עיני וראיתי שדני מודאג באמת. “האם אפשר לעזור לך במשהו?”

בסדר אם הוא רוצה לעזור אני יכול לשתף אותו בלבטים שלי. "יש משהו שאתה באמת יכול לעזור לי. אולי כדאי לקחת יועץ שיפתור לי את הבעיה הזו, כאשר אני ממשיך בבניה ובדיקת המעגלים שעדיין לא בניתי.“

עכשיו הוא הרגיש שותף, והוא חתם את השיחה בקול פסקני: "מחר אני אסדר לך יועץ. אני מכיר בדיוק אדם כזה שיש לו את הניסיון."

"בסדר אני בינתיים אעבוד על המעגלים האחרים.” אמרתי בקול עייף.

אך דני עמד על כך שאלך לנוח. "אתה עייף מידי, כדאי שתלך הביתה ותתמודד עם הבעיה מחר.”

נכון.

עכשיו שכל האדרנלין שנצבר עם המתח של הבדיקה נזל מגופי יחד עם הזיעה, הרגשתי את העייפות.