מצלמה

יום חמישי – 5 ימים למסירה

הדבר התגלה במקרה, כאשר דני בא לראות איך אני מתקדם. הוא העיף מבט במנורת הפלואורסצנטית שהייתה תלויה מעלי בחוטי החשמל שלה והפטיר "הי! המנורה תלויה מעליך כמו 'חרב דמוקלס'." כל הכבוד, לא חשדתי בדני שהוא מכיר ביטויים כאלו.

פתאום הבנתי מה הטריד אותי אצל חיים. בוודאי! רציתי לצעוק 'אאוריקה' מצאתי! כמו ארכימדס הזקן. שרבטתי הערה לדני על פתק והראיתי לו, מפנה את גבי למנורה ומסתיר את הכתב בגופי.

דני הזיז את הכיסא קרוב למנורה, עלה עליו, וניסה להרים את המנורה למקומה תוך שהוא ממלמל "מי האידיוט ששם את מַזְלֵף השרפה מעל למנורה?", פירק את בית המַזְלֵף וקפא. כל אותו זמן המשכתי לעבוד כאילו לא קרה כלום. אך כאשר פתאום הפסיק המלמול הבלתי פוסק של דני, הסתובבתי אליו לראות טוב יותר. הדבר הראשון שראיתי היו הנעליים הענקיות של דני על הכיסא, הרמתי את עיני. דני עמד נטוע, ידו השמאלית מחזיקה את מכסה המַזְלֵף והימנית מצביעה על מה שנראה כמו מצלמה היושבת במקום המַזְלֵף.

כמובן! זו התשובה למה שהטריד אותי, הייתה ההערה של חיים לקבל את טלפון האנדרואיד של שלמה שאיתו צילם את השרטוטים. המצלמה מעבר למנורה המתנדנדת ששוחררה מהחיזוקים שלה כאשר התקינו את המצלמה בצורה חובבנית!

חיים ראה ושמע כל מה שקורה בחדרי וכך ידע שהכנסתי את הטלפון של שלמה לכיסי.

דני הבריג חזרה את המכסה, חיזק את המנורה במקום, וירד מהכיסא. ובקריצה אמר לי עכשיו אתה לא צריך לחשוש שהמנורה תיפול עליך. בא, אני רוצה להראות לך משהו." הלכתי אחריו. במסדרון הוא תפס במרפקי: "ראית? שמואל הנוכל שתל מצלמה בחדר שלך!" כאילו לא אני הוא שהפנה את תשומת ליבו, רציתי לספר לו שבעצם זה היה חיים ששתל את המצלמה, אך הוא כבר לא היה במצב הקשבה והוביל אותי בסערה אל חדרו של שמואל. שמואל התגונן ואמר שהוא לא יודע משום מצלמה. כמובן שהאמנתי לו שהוא לא ידע מהמצלמה, אחרת למה ביקש משלמה לצלם?. מחוץ לזה, גם אדם קשוח משמואל, היה מודה אם היה נתון למתקפה של דב זועם כמו דני. כאשר הרוחות נרגעו, שמואל הצנום הטיב את משקפיו על אפו, החליק בידו על שפם המברשת שלו והגיע לאותה מסקנה: " כנראה חיים שתל את המצלמה." קבע. צודק! הרחקתי את דני מהחדר והצעתי שנבדוק אם יש מצלמה גם בחדרו. כן, הייתה גם שם מצלמה. גם היא מאחורי מכסה המַזְלֵף מעל לשולחנו, למי שהתקין את המצלמות לא היה מספיק דמיון כדי לגוון. עברנו לחדרה של רותי. שם כנראה לא טרחו לרגל, מוזר, טבעי שרותי תעזור לי בפרויקט, כנראה שהמתקין היה לא רק חסר דמיון אלא גם טיפש. יצאנו החוצה 'לקיוסק הזבובים' כדי לדבר מחשש ששתלו גם מיקרופונים במקומות אחרים. שוש ישבה שם לועסת כריך דק וקוראת ספר. היא הרימה את עיניה מהספר וחיוך נחמד הפציעה כאשר ראתה אותי מתקרב. סיפרתי לה על המצלמות. היא לא הופתעה. 'במועצת המלחמה' הזו בקיוסק הזבובים החלטנו לבדוק אם יש מצלמות גם בבית שלי ושל דני ולמצוא מקום חלופי לבדיקת הישימות. הצעתי להעביר את המעבדה לחדרה של רותי כי שם אין מצלמה. שוש הזהירה אותנו מצעד כזה. "אי אפשר לסמוך על רותי, היא יותר מידי מיודדת עם חיים." זה הפתיע אותי. רותי הייתה מספרת לי על חיים, היא הלו מספרת לי על כל החברים שלה, אך דני הנהן והסכים. גם הוא ראה את רותי מסתודדת עם חיים. עד עכשיו חשב שזו דרכה להתקדם, אך יש סיכון שהיא עוזרת לו בתככים. שוש מלמלה "גם זה, גם זה." נזכרתי איך רותי השמיצה את דני. היא זו שהדביקה לו את השם 'דני האיום'. הסכמתי בלב כבד להעלים את ההתקדמות בפרויקט מרותי. אך עדיין לא יכולתי לקבל זאת. רותי? החברה הטובה שלי? שהיא תעשה דבר כזה?