עומד על קצה הלשון

יום רביעי – 6 ימים למסירה

ההרגשה המטרידה שהפתרון 'עומד לי על קצה הלשון' היא הרגשה ידועה לכל מהנדס פיתוח, אך עדיין היא הרגשה מטרידה. מה חמק ממני באותה פגישה עם חיים? הדרך הטובה ביותר במקרה כזה היא להניח לנושא ולחשוב על משהו אחר, כך יצוץ הפתרון מאליו. הוצאתי את הניירות המקושקשים שלי מביט בשרטוטים ומנסה לראות מה אפשר לעשות בנושא של הבעיה הראשונה והחשובה של מדידה בלי להשפיע על האינפורמציה הדיגיטלית. סוף סוף עבורה בונים את מערך הכבלים. הרעיון שלי היה להזרים זרם בדיקה קטן יחסית לאינפורמציה כך שישפיע מעט וכן לבדוק בתדר קטן מהתדרים של האינפורמציה כך שאוכל להשתמש במסנן להפריד ביניהם, אך עדיין נשארה הבעיה של ההפרדה הדרושה בין מערכת האינפורמציה למערך הבדיקה כך שהפולסים של האינפורמציה לא יגיעו אל מעגלי הבדיקה במקום ליעדם. בחנתי דרכים שונות להפרדה אך לא מצאתי פתרון שיניח את דעתי. אחרי ניסיונות רבים תוך שאני בונה מעגלי ניסיון ובודק הרגשתי עייפות. לרגע שקלתי להכין לי עוד קפה, אך פתאום נזכרתי שאני רעב. בסדר. זמן להפסקה. הסתכלתי על השעון. הי! כבר תשע בערב. זמן ללכת הביתה. ארזתי את המחשב הכנסתי באריזה גם את הדפדפת הצהובה ויצאתי דרך המשרדים השוממים הביתה.

תכננתי שהיום אלך לישון מוקדם, אך אחותי הגיעה עם חבורה של בנות וסחבו אותי לדיסקוטק. סבלתי מהרעש האיום. אני כבר לא בגיל של המוזיקה הזו. בזמן האחרון התחלתי לשמוע מוזיקה קלסית. גם הריקודים של הבנות נראו מגוחכים, עומדות ומנענעות את גופן אחת מול השנייה כמו זוג לולבים בידי חרדים חולי פרקינסון. אחותי לקחה אותי בעיקר כדי שאכניס אותה לדיסקוטק, אסור לבנות בגילה להיכנס לבר. אחר כך נשארתי כדי להשגיח שלא תשתה משקאות חריפים שזו הייתה מטרת האיסור. הבטחתי להורי שאשגיח עליה, למרות שהיא בחורה אחראית וסמכתי עליה. לא סמכתי על צמד הגברברים שניסו להתחיל איתה ועם החברה שלה. כשראתה שאני משתעמם וכמעט נרדם עם כל הרעש הזה, היא אמרה לי ללכת הביתה לישון. "אני כבר לא צריכה אותך, אנחנו נחזור בטקסי. סע הביתה לישון."

"אימא לא תתרגז שאת חוזרת לבד?"

"עזוב אימא ואבא ישנים כמו ממרמיטות כבר משעה עשר בלילה. הם לא ידעו."

חזרתי. אני באמת לא במצב שאוכל להשגיח עליה והיא כבר גדולה.

בשלוש בלילה התעוררתי. באמת צץ לי פתרון. לא פתרון למה שהטריד אותי אצל חיים אלא פתרון של הבעיה הרצינית. הבעיה הטכנית שהיא זו שהטרידה אותי יותר. הבנתי שהייתי צריך לפרק את הבעיה לבעיות משנה, לפי העצה של יהודה.

בעצם יש שלושה מצבים שונים של מערך הכבלים. כבל שמחשב אינו מחובר אליו – כאן הבעיה קלה, אין אינפורמציה שאפשר לשבש.

כבל שמחובר אליו מחשב סגור – שוב אין אינפורמציה שאפשר לשבש. רק במצב השלישי בו מחשב מחובר לקצה הכבל אפשר עוברת אינפורמציה שצריך להימנע משיבוש, אך דוקא במצב זה המחשב עצמו יכול לתת את המשוב הדרוש ואין צורך בזרם בדיקה משבש.

מתברר שאם בודקים כל מצב לגופו ונמנעים משליחת זרם בדיקה למחשב מחובר ופועל, למעשה אין בעיה של שיבוש.

עד לשעה שמונה כבר היו לי שרטוטים חדשים והשתוקקתי לנסות את המעגלים בחברה.

חלק אחד במוחי עדיין תהה מה הטריד אותי אצל חיים.