עמי

עמי הגיע, כמו תמיד ראשון. צועד בהליכה היעילה המיוחדת שלו. צעדים גדולים, גלגול כף הרגל, התקדמות זורמת נטולת מאמץ. מה אומרת לי ההליכה הזו על אופיו?

אישיותו של אדם משתקפת בכל דבר שהוא עושה, גרפולוג מנחש את אופי האדם לפי הכתב שלו, מלצר לפי הטיפ שהוא נותן, וזבן בחנות נעלים לפי הנעלים שהוא בוחר. כל אחד מתבונן בפן אחר של התנהגות האדם. אני די טובה בהערכת אופי של אדם. יש לי ניסיון רב שנים. כל חיי הייתי בעמדה של מתבוננת, המשתדלת עם זאת לא להיות מעורבת. למרות זאת עדיין לא הצלחתי לתהות על טבעו של עמי. אומרים עליו שהוא בחור קר ומנוכר, החלטי, מבריק אך ללא רגשות. עם זאת מניסיוני למדתי שרושם חיצוני עלול להיות מטעה, חשתי שמתחת לקליפתו הנוקשה מסתתר אדם שונה לחלוטין. להגנתי עלי לומר שככלל, קשה יותר להעריך אופי של גבר. אופי של אישה אפשר להעריך בקלות רבה לפי לבושה והאיפור שלה. אישה משקיעה הרבה מחשבה בלבושה ובמראה, בעצם אישה משקיעה בביגוד הרבה יותר מאשר רק מחשבה, נשים משקיעות את מרב זמנן וכספן על רכישות ביגוד וניסיון לשפר את מה שהטבע חנן אותן, דוגמה טובה היא רוחמה, הנמצאת בשיפוץ מתמיד, כמעט כמו הרחוב בו אני גרה שם פותחים וסוגרים תעלות כבר שנה. תחת שכבת האיפור הכבדה מסתתרת אישה וולגרית וטיפשה.

המחשבה הזו הביאה אותי למחשבה על רותי. תהיתי למה רותי משקיעה כל כך הרבה בביגוד. לי נראה שאין לה הרבה מה לשפר על מה שחנן אותה הטבע. לא חבל לה על הכסף? היא תיראה יפה גם אם תלבש שק ותפזר אפר על ראשה. את מי היא צריכה להקסים כאן בחברה? את חיים? חבל על המאמץ. חיים בעל אופי של 'דג קר' ולא ניתן להשפעה בקלות רבה כל כך.

כך הנשים, אבל גברים? אצל גבר כמו עמי בוודאי שאי אפשר להסתמך על הלבוש כמדד לאופי. נראה שהוא זורק על עצמו את הבגד הראשון שבא לידיו. אולי אם הייתי רואה את כתב היד שלו, לא שאני אבין משהוא 'מהממבו ג'מבו' הטכני שלו, אך אולי אוכל לקחת דוגמה מהכתב שלו לגרפולוג שיסביר לי מיהו עמי.

קמתי והצעתי לו קפה, "לא תודה" הוא אמר בקול שטוח.

הסתכלתי עליו, יושב מנותק מכל הסובבים אותו, סורק את החדר במבט מהורהר, ולאחר כמה דקות, מסלק תלתל מרדני ממצחו, מוציא נייר ועיפרון ומשרבט שרטוטים. דבר אחד בטוח, עמי ביישן בחברת אנשים, וביישנים נרתעים מהצגת רגשות. תהיתי מה הגורם לביישנות, בוודאי אין לו מה להתבייש בצורתו החיצונית וגם לא בהישגיו המקצועיים. עמי הוא רכש חדש של חיים מנהל האגף. מספרים שהוא מהנדס יוצא דופן. למען האמת הוא גם נראה לא רע. גבוה, מתולתל, ובעל עיניים חומות ערניות מאחורי המשקפים הנצחיות.

חזרתי לעבודה מתקשה לסלק את עמי ממחשבותיי. האם הוא מודע לתככים הנרקמים בקשר לפרויקט שלו? לא שאני יודעת משהו קונקרטי, אך ברור לי שמשהו קורה מתוך ההתנהגות של רוחמה. בזמן האחרון רוחמה מנהלת אישית ובצורה חשאית שיחות עם חיים ועם איש שמן בחליפה מהודרת, ועניבה הצעקנית, וטבעת זהב עבה על אצבעו. השמן הגיע עם שומר ראש, בריון מהסרטים, חולצת טי מתוחה על שרירים תפוחים, כתובות קעקוע ושרשרת זהב עבה. לא בדיוק צמד אנשי עסקים רגיל. הם נכנסים ישירות לחדר הישיבות הקטן הצמוד לחדרו של חיים.

רוחמה הזהירה אותי בפירוש לא לספר לעמי ולא לדני המנהל שלו, על הביקורים האלו. בשפה שלה זה נשמע בערך כך: "דיר בלק שושנה אם משהו ממה שהולך כאן ידלוף לדני או לעמי אני אעיף את התחת הקטן שלך בבעיטה ישר מחוץ לחברה!" מה שהבנתי מהדיבור 'העדין' שלה הוא שמדובר בפרויקט הזה. החשאיות הזו סביב הפרויקט לא מצאה חן בעיני. אם מסתירים ממני משהו אני מסתקרנת באופן מיידי. האופי הסקרני שלי הכניס אותי לצרות לא אחת. למעשה הוא הגורם הראשי לתחלופה הגדולה של עבודות בחיי, ניסיתי לדחוק את כל הנושא ממחשבתי ולהמשיך בעבודה, בהחלטה נחושה לשמור הפעם על מקום העבודה שלי.

כרבע שעה לאחר שכולם נכנסו לישיבה, רוחמה קבלה אחד מאותם טלפונים חשאיים בטלפון האישי שלה, היא מלמלה מספר מילים מסתירה את פיה בידה, ושרבטה מספר מילים על פתק קטן.

הסקרנות שלי התעוררה שוב. אין ספק, יש לי אופי מחורבן. אני יכולה כבר עכשיו לחפש עבודה אחרת.

מוחי חזר ושאל 'מה הם מסתירים?'

רוחמה נכנסה לחדרו של חיים והישיבה נגמרה מוקדם מהצפוי. ראיתי את דני יוצא ראשון מחייך ואחריו יצא עמי עם פרצוף מביע מיאוס, מחזיק בידו האחת קלסר דק, דוחף את העיפרון המכני שלו לכיס החולצה. נייר נפל לו מתוך הקלסר, התכופפתי להרים אותו, מקווה להציץ ברשימות שלו באותה הזדמנות, אבל כל מה שראיתי הוא קצה של ציור של מה שנראה כחיות היושבות מסביב לשולחן. טוב אז הוא מוכשר בציור, מה זה אומר? גם ואן גוך היה מוכשר בציור אבל משוגע על כל הראש. הוא הסתכל עלי שותק ומיהר להסתיר את הציור. חזרתי למקומי כאשר דני לחש משהו לאוזנו ושניהם חיכו בחדר ההמתנה. ניסיתי לברר עם דני מה קורה, אך לא הספקתי. כל שאר המשתתפים יצאו ממהרים חזרה לחדריהם. כמה דקות מאוחר יותר יצא גם שמואל מחדרו של חיים, ממהר עם עיניים באדמה ופרצוף חמוץ. דני הביט בשמואל עם עיניים בולטות, כאילו הוא רוצה להעלים אותו במבט. אחר כך יצאו גם דני ועמי מהחדר.

רוחמה נשארה עוד כמה דקות רושמת משהו על פתק, מכניסה אותו למגרה ונועלת אותה. אחר כך יצאה מהחדר ממהרת לעזוב את העבודה. הפרינססה לא נוהגת לעבוד מאוחר. התערבתי עם עצמי שבתוך זמן קצר תהיה התייעצות עם אנשי העסקים. יכולתי להרוויח הון בהתערבות, כי השמן והבריון הגיעו כמה דקות מאוחר יותר ונכנסו ישירות אל חיים, לא מעיפים מבט לכיווני.

רבע שעה מאוחר יותר יצא חיים בצעד מהיר, מחזיק בידו קלסר אדום, שלא הצלחתי לראות את הכותרת שלו זורק לעברי "יצאתי לאכול". השמן מתנדנד אחריו על רגליו הקצרות ובמאסף הבריון. חשבתי שאני צריכה להציץ בקלסר בהזדמנות הראשונה.

להפתעתי חדרו של חיים נשאר פתוח וריק. 'פרצה הקוראת לגנב'. והגנב – זו אני, לא התאפק. קמתי ונכנסתי לחדרו של חיים. הרגשתי שהולך ומתהווה קשר בבטני כרגיל לנוכח סכנה. מה אם הוא יחזור ויתפוס אותי מחטטת בדברים שלו?

המחשב הנייד היה פתוח. הצצתי פנימה, קובץ של משרד הפטנטים היה פתוח, ניסיתי להבין על מה הפטנט. לא הבנתי שום דבר מהשפה המשפטית/טכנית, אבל שמתי לב שהפטנט היה על שמו של עמי. עברתי לרשימת הקבצים של חיים מחפשת משהו רלבנטי. פתאום שמעתי צעדים מתקרבים. עכשיו הקשר המעיק עלה לצווארי והלב דפק כמו מטורף. לרגע חשבתי להדפיס את רשימת הקבצים... לא, אין מספיק זמן. מיהרתי למחוק את רשימת הקבצים וניסיתי לחזור להציג את המסמך המקורי על המרקע. הצעדים התקרבו, למה המחשב כל כך איטי? לרגע הם מעצרו, מישהו עיכב את חיים בשאלה מאפשר לי עוד כמה שניות, חיים פתר אותו בתשובה קצרה חסרת סבלנות, אך לשמחתי המסמך המקורי חזר להתנוסס על המרקע, זזתי מהמחשב, ומיהרתי לעבור לקצה השני של השולחן. לקחתי את קנקן הקפה לידי.

חיים נכנס בצעד מהיר "הי, מה את עושה פה?"

אוופס, ידעתי שלא הייתי צריכה להתערב. עכשיו כל הסיכויים שחיים יפטר אותי ולא תהיה לי הזדמנות לראות את עמי. רגע אחד! מה פתאום אני חושבת עכשיו על עמי?

חיים חזר על שאלתו בצמצום עיניים חשדני וביתר הדגשה "שושנה מה את עושה פה?"

הנחתי את הקומקום מהידיים הרועדות שלי חזרה על השולחן והרגעתי את עצמי.

העליתי את הבעת הפנים התמימה ביותר שלי וזרקתי את התירוץ שלי : "חשבתי למלא קנקן קפה חדש." חיים הביט בי מקמט את מצחו בהבעה זעופה ורטן בקולו הקר: "אין צורך, אין כבר ישיבות היום. את יכולה ללכת הביתה."

ניגש למחשב סגר אותו ולקח אותו אתו. סימן לי לצאת לפניו ונעל את הדלת אחריו. חזרתי למקומי ועקבתי אחריו במבטי ממהר החוצה.

מזלי שהיה לחוץ מדי כדי לפקפק בתירוץ העלוב שלי.

מיהרתי לקחת את המעיל והצצתי דרך החלון. הוא הספיק כבר לצאת לרחוב. ירדתי לרחוב נחושה לעקוב אחריו, אך הספקתי רק לראות את אחורי המכונית המהודרת שלו. הסתכלתי לשני הכיוונים וראיתי את הבריון הולך דרומה. החלטתי לעקוב אחריו. הוא הלך בצעדים גדולים ומהירים. לא יכולתי לפתוח בריצה בלי להסב תשומת לב, אך הלכתי בהליכה מהירה והרחבתי את צעדי בניסיון לא לאבד את הבריון.... בום! הייתי כל כך מרוכזת במעקב, שנתקלתי באדם מוצק כקיר פלדה. "סליחה" מלמלתי מחזיקה את אפי המדמם. האיש סובב את ראשו אלי. והכרתי את דני. "דני, מה אתה עושה פה?"

דני תפש בזרועי "לא כל כך מהר, מה את רודפת אחרי הבריון?" נשמתי בכבדות מההליכה המהירה, ולא ידעתי מה לענות. דני עדיין אוחז בזרועי הנחה אותי לבית קפה הסמוך הזמין פעמיים קפה הפוך. חזר והתמקד בי ותלה את עיניו מחכה להסבר.

חשבתי במהירות. טוב, דני לא יכול להיות מעורב הרי רוחמה התרתה בי לא לדבר אתו על הפרויקט וזו סיבה מספיק טובה בעיני להזהיר אותו ודרכו להזהיר גם את עמי.

כבר מזמן ידעתי שדני אינו דומה לתדמית 'דני האיום' שהדביקו לו. למעשה אף פעם לא חשבתי עליו כ 'דני האיום' אלא כאדם מגושם אמנם, אך בעל לב טוב. הוא דוגמה לקרבן של אנשים המתייגים אדם לפי תדמית, שנוצרת לפעמים ללא הצדקה.

במשך חצי שעה סיפרתי לו את כל מה שאני יודעת על התככים מסביב לפרויקט, ועניתי לו על השאלות. אחר כך גלשנו לדבר על עמי. לשמחתי לדני יש דעה חיובית על עמי: 'אני מהנדס שעובד קשה בשביל להוציא עבודה בינונית, אך עמי פשוט מבריק.' דני אולי ממעיט בערך עצמו, אך כנראה שהוא צודק לגבי עמי.

הקפה התקרר ובקשנו קפה נוסף. דיברנו שעה ארוכה על מה יכולה להיות הסיבה ליחס המשונה של חיים לפרויקט ולא הגענו לכלל מסקנה. החלטתי שאחקור בצורה מעמיקה יותר בעניין. דני התרה בי להיזהר כי נראה שחיים נחוש ביותר לקבל את הפרויקט ואפילו איים לפטר אותם אם לא יצליחו לקבל את הפרויקט. זו הייתה הפתעה בשבילי. ממתי מפטרים עובדים אם לא מקבלים פרויקט? היו לי כמה פיסות מידע אך הן לא התחברו לתמונה אחת ברורה. מה הקשר של איש העסקים עם חיים ועם הפרויקט? האם רותי שמבקרת הרבה את חיים מעורבת בזאת? למה הפרויקט כל כך חשוב לחיים? ומה הקשר של המחלקה של שמואל לפרויקט? החלטתי לחקור.