סיעור מוחות

יום רביעי מאוחר יותר בערב - 13 ימים למסירה

עשר בבוקר וישיבת סיעור מוחות בלתי רשמית התחילה.

ראשון נכנס יהודה. שחרחר גבוה מחזיק בזהירות שלושה ספלי נייר המוכנסים זה בזה למנוע כוויה מהקפה ('שחור בלי סוכר' כמובן). מנוד ראש לי, חיוך לרותי, והתיישב על הכיסא המשקיף לחלון, רגליו על שלחני.

מיד אחריו הגיעו הצמד הבלתי נפרד יוסי ושלמה. יוסי עב הבשר לקח לעצמו את הכיסא המסיבי שעמד בפינה, הפטיר: "הי עמי." באדישות מעושה שלא מתאימה לו. שלמה מציץ, רואה שאין כיסא עבורו, ומסתובב בכיוון משרדו של דני. לשלמה אין כבוד למנהלים. הוא ניגש למשרד הריק לוקח את הכיסא המרופד שדני נלחם עם רוחמה כדי לקבל אותו. וגרר אותו למשרדי הקטן. העיף מבט ליוסי והתיישב. שניהם נראו לי כקושרים, תמיד היו להם סודות. יוסי אדם בשנות הארבעים, שיער מאפיר אך מבנה גוף חזק. מספרים שהוא אלוף הורדת הידיים. דיבורו אטי ושקול, אך מה שחשוב לי ביותר הוא הניסיון האדיר שלו בחומרה בייחוד בנושא מערכת הכבלים. שלמה הצעיר יותר משלים את צמד 'השמן והרזה' הזה. גבוה ורזה, מרושל בלבושו כמו גם בכל מה שהוא עושה, הוא לא מכבד אף אחד, אולי רק את יוסי שהוא גם מנהל המדור שלו. אולי 'מכבד' זו מילה חזקה מידי בהקשר של שלמה, 'מפחד' זו הגדרה טובה יותר. אני חושד שתחת לכסות הזלזול המופגן של שלמה לבעלי סמכות, מסתתר הפחד מהם. שלמה מצטיין בזיכרון פנומנאלי ויכול לצטט תקנים, לשרטט מעגלים שראה רק פעם אחת. יוסי ושלמה משלימים אחד את השני במעבדה שלהם והוציאו מתחת ידם עבודה מצוינת. לא פלא ששמואל חשב שהמחלקה שלו צריכה לקבל את הפרויקט. אין מתאים מהצמד הזה שלו לטפל במערך הכבלים. קיוויתי לעבוד בתאום אתם לפחות בשלבי הבדיקות. אני בטוח שהם יסכימו. גם אם ברמת המנהלים שמואל 'צהוב' לדני.

הצגתי את הבעיה – "גלוי מערכת הכבלים בלי להשפיע על תקשורת המחשבים העוברת בהם." את הפתרונות שמצאתי לא גיליתי כדי לא לחסום את המחשבה החופשית.

השתררה שתיקה כאשר כל אחד חשב על הבעיה. יוסי שיפד במבטו איזה זבוב בתקרה, שלמה הביט ביוסי במבט מהורהר, ויהודה מדד את רותי כאילו לא שאלתי כלום, אך ידעתי שמאחורי המבט המטעה יש מוח ער וחד ששוקל את העניין. ורותי? רותי העבירה את מבטה מאחד לשני בחוסר סבלנות כאשר היא מתעכבת במיוחד עלי כאומרת 'נו!'.

חיכיתי בסבלנות.

דקה של שתיקה הייתה יותר מידי לרותי והיא פרצה: "נו! אין למוחות המבריקים שום פתרון?"

יוסי הוריד את מבטו מאותו זבוב דמיוני על התקרה, פנה אליה ואמר: "את יודעת כמה רגישה מערכת כבלים עבור אינפורמציה? מספיק שאת מקרבת את היד לכבל חשוף והפולסים של האינפורמציה מתעוותים.", ולאחר הרהור נוסף, פנה אלי בקולו העבה ואמר "הדרך היחידה שלא להשפיע על המערכת היא לא להשתמש בה. אולי נשתמש בכבלים עם שני חוטים נוספים על ה 8 הקיימים?" זה היה כמובן הפתרון הסטנדרטי של כל המתחרים שמצאתי באינטרנט. אותו פתרון שהחסרונות שלו גורמים לכך שבעצם המערכת לא ממלאת את תפקידה.זו הסיבה העיקרית, גם לדעת המומחים שצוטטו ברשת, לכך שהמערכות האלו לא נמכרות.

"לא בא בחשבון. חייבים להשתמש בכבלים הקיימים בקירות ולא להשחיל מערכת כבלים חדשה." אני לא יכול להתפשר בנקודה זו.

"טוב, אז לדעתי זה בלתי פתיר." סיכם יוסי את דעתו. משונה, זה לא אופייני ליוסי. מה הוא מוותר כל כך מהר?

יהודה הוא איש תוכנה. הוא לא נמצא כאן בגלל הידע שאין לו בנושאי חומרה, אלא כמשקיף חכם מהצד. הוא הביט בכל אחד מהדוברים בדממה, שוקל ומעריך את חילופי הדברים, פנה אלי ושאל מה בדיוק משפיע על מערכת הכבלים, וכשהתברר לו ששני דברים עיקריים משפיעים על המערכת הם הזרימה של זרם הבדיקה, ועצם חיבור חומרת הבדיקה.

שוב הייתה שתיקה של כמה דקות. הפעם רותי הייתה נבונה מספיק לעצום את עיניה היפות ולחלום. הייתי רוצה לדעת על מה או על מי היא חולמת, אך היא כמובן שמרה זאת לעצמה. יהודה הוריד את רגליו מהשולחן הוציא נייר מהכיס האחורי של מכנסיו ושרבט עליו משהו. עכשיו שלמה הביט לכיוון התקרה מתעניין פתאום באותו זבוב שניקה את שתי רגליו הקדמיות כהכנה לצלילה עמוקה לעברי. מה אין לו משהו לתרום?

יוסי שבר את השתיקה בקול אדיש וחזר על דעתו שהבעיה אינה פתירה, ושאל אם לי יש איזה שהוא פתרון. אמרתי שיש לי כמה רעיונות אך אני לא רוצה להשפיע על רעיונות מקוריים שלהם. "אין לי רעיון כרגע תן לי לחשוב על זה" אמר יוסי, קם והלך.

שלמה הנהן והלך אחריו כצל. משונה מאד, בדרך כלל הם שופעים רעיונות.

נשארתי עם יהודה מביט בו בשאלה. יהודה שפשף את סנטרו בהרהור: "יוסי ושלמה לא עזרו הרבה."

"כן מוזר מאד, הם לא נראו ממש מעוניינים בפרויקט, אולי הם חשבו שזה פרויקט אבוד ואין טעם להתאמץ."

יהודה עדיין משפשף סנטרו העיר בקול חולמני משהו כאילו חשב על משהו אחר: "כן משונה מאד. איך שלא יהיה, לדעתי אם אי אפשר להציע פתרון מושלם, הדרך הנכונה היא לפרק בעיה גדולה לבעיות קטנות יותר המרכיבות אותה. כאן אמרת שיש שתי בעיות המרכיבות את הבעיה הגדולה... מה זה היה?" הוא הציץ בפתק שרשם. "כן. ככה הגדרת את זה: 'שני דברים עיקריים משפיעים על המערכת הם הזרימה של זרם הבדיקה, ועצם חיבור חומרת הבדיקה.' תנסה לטפל לחוד בבעיה ראשונה: 'ההשפעה על מערך הכבלים' ובשנייה: 'ההשפעה על האינפורמציה עצמה'." הוא הרים את עיניו אלי "תנסה לטפל בכל בעיה בנפרד ולהתקרב לפתרון עד כמה שאפשר. ככה זה בחיים, וככה זה גם בפתרון בעיות טכניות."

זה כל מה שהרווחתי מסיעור המוחות. המוחות המבריקים לא עזרו לי הרבה, באותה שעה לא שאלתי את עצמי למה.

רותי הביטה במבט מצועף לגבו המתרחק של יהודה, קמה, אספה את הספלים הריקים ואמרה בסרקזם מושחז: "סיעור מוחות נהדר, במקום לפתור בעיה אחת השאירו אותך לפתור שתיים."

משכתי אלי דף נייר חציתי אותו בקו, הבטתי ברותי, מהרהר בקול: "לא רותי, בכל זאת זו הייתה התקדמות. הבעיה הקשה פשוט פורקה לשני חלקים שקל יותר לפתור אותם."

רותי המשיכה באותו טון סרקסטי "אולי אפשר לפתור גם את הבעיות האישיות שלי ע"י פירוקן לבעיות קטנות ופתירות יותר."

כנראה שהחליטה שיש לה גם כך יותר מידי בעיות קטנות לפתרון. קמה והלכה משאירה אותי לבד.

הייתי צריך לפתח את הנושא ולשאול אותה איזה בעיות יש לה, אך התביישתי.