על סף המצגת
בתקוה ששוש לא תסתבך שוב חזרתי אל הבעיות שלי.ניסיתי להימנע מלחשוב שנותר לי יום בודד לפתור את הבעיה. הסתכלתי על המעגלים המונחים על השולחן. בפעם האחרונה שבדקתי לא הייתה שום תגובה. למה הם לא עבדו? האם נכשלתי?
לא יכול להיות שאין שום תגובה. חזרתי לשרטוטים. הייתה לי תגובה במעגלים הפרימיטיביים הראשונים אם כי תגובה זעירה. כאן חייבת להיות תגובה גדולה בהרבה. הייתה לי הרגשה שמישהו מתסכל עלי. הרמתי את עיני כדי להיתקל בעיני החתול הירוקות של רותי. “הי, כמה זמן את כאן?”
"אני מתסכלת עליך כבר עשר דקות. היית כל כך שקוע בעבודה שלא הרגשת.”
"איך נכנסת?” תמהתי.
"הדלת שלך פתוחה. אתה לא למדת לנעול את הדלת לאחר שכבר שדדו אותך?”
"זה לא היה עוזר לי לנעול את הדלת, הם פרצו מהחלון, זוכרת?”
רותי הנהנה מחייכת חיוך מר "אני מצטערת על כל הצרות שגרמתי לך וחשבתי אולי לעזור לך. או לפחות לשמש לך חברה בזמן שאתה עובד.”
"את יכולה למצוא למה המעגל לא עובד? כי זו הבעיה שלי עכשיו.” אמרתי בידיעה שהיא לא יכולה לעזור.
"אולי תספר לי מה אתה חושב. לפעמים כאשר מסבירים למישהו אחר הבעיה נהיית ברורה יותר לך.”
יש משהו בדבריה. התחלתי לנתח בקול פונה אליה ומסביר לה איך המעגל עובד. “אני מזרים זרם בדיקה קטן דרך הנגדים הגבוהים האלו המשמשים הפרדה בין המעגל הבודק למערכת הכבילה. הבעיה היא שהזרם קטן מידי כדי לגלות שינויים.”
"אז למה אתה לא מזרים זרם גדול יותר?” שאלה רותי
"כי אז ההפרדה תהיה קטנה ומעגל הבדיקה עלול להשפיע על מערך הכבילה.”
"אז למה שלא תגדיל את המתח של הבדיקה ואז תזרים זרם גדול יותר עם אותם נגדי הפרדה?”
לפעמים אדם מבחוץ רואה פתרון שאדם העובד על המערכת לא ראה: "וואלה צודקת, כל הכבוד.”
"טוב, לפעמים אתה שוכח שגם אני מהנדסת אלקטרוניקה" רותי נעלבה.
"סליחה אם הייתה לך הרגשה כזו.”
"טוב לא נורא לפעמים גם אני עצמי שוכחת שאני מהנדסת. איך שלא יהיה אני יודעת שאני לא מהנדסת מבריקה.”
מספיק עם הדיבורים העליתי את מתח הבדיקה פי עשר.
יש! המעגלים הגיבו למצבים השונים כך שבכל מצב היו מספר מילי-וולטים שונה. זה כבר גדלים הניתנים למדידה.
עבדתי בקדחנות שוכח כל מה שמסביבי, עד שעלה באפי ריח קפה חריף.
"חשבתי שהגיע הזמן שתעשה הפסקת קפה" אמרה רותי בחיוך.
שכחתי לגמרי מנוכחותה. מלמלתי סליחה ותודה.
אך היא חייכה אלי בעניים עצובות "לא אני האידיוטית שחשבתי אותך להומו ושניסיתי לתקל אותך" הושיטה את ידה אלי "אני יודעת שאתה ושוש זוג. לדעתי זה נחמד ואתם מתאימים … אנחנו יכולים להיות ידידים?”
לחצתי את ידה "ידידים!” המחסום הוסר אך לא היה דבר מאחוריו.
"מה השלב הבא?”
"צריך לשכנע את הלקוח שאנו נקבל את הפרויקט. לא תמיד השיקולים הם מקצועיים בלבד אך יש לנו סיכוי טוב כי אני חושב שרק לנו יש פתרון אמיתי.”
No comments:
Post a Comment