רותי נשברת

הייתי במשרדו של חיים כאשר נכנס הבריון בלי רשות, ולחש משהו לאוזנו של חיים שחייך במין חיוך זאבי חושף שיניים. עיניו השקועות נצצו בשמחה מרושעת, אמר: "לא נורא זה ילמד אותו לקח." שאלתי למי התכוון ואז הוא סיפר לי שעמי הוכה בביתו. כאשר ראה כמה אני מזועזעת, הוא ניסה להסביר שעמי אמור היה להיות במשרד. "במשרד בשבת?" "כן הוא אמור לעבוד מסביב לשעון כדי להספיק." רצתי לבית החולים. בבטני הרגשה איומה של 'מה עשיתי?' לא הייתי צריכה להסכים לתוכניות המרושעות של חיים. עמי שכב במיטה. דני עמד ליד מיטתו ידו נתונה בגבס. שוש ישבה ליד המיטה מלחששת לדני ומלטפת את פניו החבולים. נתקפתי דקירה של קנאה, שוש, הבחורה בעלת הפנים הפשוטים, ממושקפת ובעלת גזרה מלאה, בלי טעם בבגדים ומבוגרת ממני לפחות בחמש שנים (היא צריכה להיות לפחות בת 30), הצליחה להתקרב אל דני הרבה יותר ממני. הייתה אווירה של אינטימיות ביניהם, אולי הוא לא ההומו שחשבתי. לרגע חשבתי שמגיע לו בגלל שהסתיר ממני שהוא לא הומו, אך אחר כך התביישתי. עשיתי לו מספיק נזקים. זכרתי את ההבעה המרושעת של חיים בסלידה והחלטתי לדבר. "עמי אני רוצה לספר לך משהו."