שלוש עשר מחזורי עונות השנה עברו על משה. עכשיו היה בחור צעיר ונאה, מפותח מכפי גילו – מבוגר שגמר את תקופת לימודיו.
הוא היה גבוה מנערים בגילו בראש, לימים הוא יעלה בגובהו על אמחותפ.
גוון עורו הבהיר ועיניו הירוקות הבורקות בחכמה, עשו אותו יוצא דופן.
היו לחישות שדם אשורים ממסופוטמיה נוזל בעורקיו. אולי, לחשו, אולי אחסנפאתן אימו לקחה למשכבה ביאושה בן אחד העבדים מבני ישראל, שמוצאם מאור כשדים שבמסופוטמיה.
זה ארבע שנים הוא משמש בשמחה כתלמידו ועוזרו האישי של הכהן הגדול.
ארבע שנים שבהם למד רבות ממורה דגול ורב הכישרונות.
כולם פחדו מאמחותפ הכהן הגדול, כולם אך לא משה. משה אהב אותו.
אהב את האדם הגבוה הרזה, בעל העינים השחורות הרושפות בחוכמה מתחת לגביניו העבותים.
אמחותפ היה הכהן הגדול, ראש לחרטומים, משנה ויועץ לפרעה.
הוא היה גם רופא שהציל נפשות, ממציא ומהנדס הבונה בנייני פאר, משורר והוגה דעות.
בעיקר הוגה דעות.
אך עבור משה הוא היה יותר מזאת.
הוא היה האב שלא הכיר מעולם והאם אליה התגעגע. האם, שהזמן מטשטש את דמותה בזיכרונו.
ארבע שנים חלפו מאז שחרר אותו אמחותפ מהחיים הקשים במקדש תחות, ולקחו אליו להיות לו עוזר ראשי ומתמחה.
הוא ידע שאמחותפ יעד אותו להיות הכהן הגדול, מה שעשה לו אויבים רבים ממעמד הכהנים ובראשם סתנה שלטש עין לתפקיד.
עכשיו עליו להפרד לשלום מאמחותפ.
המלך לא הסכים להשאיר את משה אצל אמחותפ למגינת ליבו של הכהן הגדול.
על משה לחזור לרשות אימו.
אימו נלחמה כלביאה להחזיר אליה את בנה בתום לימודיו.
אפילו פרעה האל אינו יכול להרשות לעצמו להתעלם מאחסנפאתן, אם משה.
ארבע שנים לימד אמחותפ את משה ככל שיכול, אך נדרשות שנים רבות ללמוד את כל הידוע לו.
תקותו של אמחותפ היתה, שזרע הידע שזרע במשה, יתפתח בעזרת מוחו העירני של הנער ויפרח בחכמה.
בצער נפרד ממשה.
משה לא יהיה כהן גדול.
כנראה שפרעה מיעד את משה להיות מנהיג.
כמנהיג לעתיד עליו ללמוד אמנויות שונות מאלו שלמד אצלו.
עליו ללמוד דרכי מנהיגות, אמנות המלחמה, ומעל לכל ללמוד לשרוד בתככי הארמון.
זו בחירה טובה, נאלץ להודות לעצמו, משה מנהיג מלידה, ואין טובה מאימו בתככי הארמון.
כן למשה כל התנאים להיות מנהיג.
No comments:
Post a Comment