אמחותפ הביט במשה הקטן במבט משתאה.
הילד הצליח לקרוא את הכתובת המקודשת העתיקה שהיתה חרוטה על הקיר מאחוריו.
לפתע המטלה המשעממת שהוטלה עליו, ללמד איזה בן אצילים מפונק, לא נראתה כה משעממת. הילד הזה מיוחד, אין בכך שום ספק.
משה הילד, שעכשיו כבר התרגל לדמותו הגבוהה של אמחותפ, קטע את הרהוריו בשאלה ישירה, שרק ילד שאינו מודע לסכנה, יכול לשאול: " האם באמת מכשף נורא אתה?"
אמחותפ חייך חיוך נדיר אל הילד: " כישוף בעיני אנשים, הוא כל מה שאינם מבינים." ואחר בנימה רצינית יותר שאל "האם שאני אלמד אותך, תרצה?"
"כן!" אמר הילד הקטן והנבון " ללמוד כישוף אני רוצה. כישוף שאותי אל אמא יחזיר."
אמחותפ לקח את היד הקטנה בידו העצומה ומלמל " 10 שנים, 'כישוף' כזה יקח "
הוא הרים מבטו לסתנה. הלבלר הראשי עמד מוכן לקחת את הילד אל חרטומי 'תחות' למקדש החכמה.
" את דרכי האלים לילד הזה אישית אני אורה, אלי הבא אותו כל יום, מיד לאחר שנוט3 את רא בפיה תבלע, כדי ללדת אותו למחרת."
סתנה הביט באמחותפ באותו מבט אטום המסתיר מחשבות חשוכות, קד עמוקות ואמר "יהי כדבריך, כהן אדיר"
אמחותפ השפיל מבטו למשה ואמר בעדינות שאינה אופיינית לו " מאוחר יותר, נפגש " והלך.
משה עקב אחר דמותו של הכהן הגדול הנמוגה בצללים של עמודי האבן האדירים, עד שקולו הקשה של סתנה דרבן אותו ללכת אחריו.
באולם צדדי קטן במקדש תחות ישבו שישה דרדקים בגילים שונים על הרצפה הקרה.
זוג עמודים גבוהים שתמכו בתקרה הגבוהה גימדו עוד יותר את הילדים הקטנים ואת כהן החרטומים שעמד לפניהם.
סתנה דחף את משה לכיוונו של החרטום התורן- אחרוע. גבר נמוך, שמן ושעיר, שהחזיק מטה מעוקל בידו האחת ואת ידו של אחד הילדים בשניה מוכן להכותו.
אחרוע עזב את ידו של הילד וקד עמוקות לסתנה "השלום לך לבלר אדיר".
סתנה, היה גבר כהה עור יותר מהמצרי המצוי, רזה, פניו הצמוקות נשלטות ע"י אף דק מעוקל וארוך, עיניו הכהות נוקבות את החרטום שלפניו. אחרוע משפיל עיניו וקידתו הופכת לזחילה על הרצפה הקרה.
בזאת הסתובב והלך, פסיעותיו המהדהדות נשמעות עוד עת ארוכה בשקט המפוחד שהוא הטיל תמיד על סביבותיו.
כאשר אי אפשר היה לשמוע עוד את סתנה המתרחק, הזדקף אחרוע והפך מתולעת זוחלת בכניעה, לחרטום אדיר המלמד פרחי כהונה את סודות הידע.
מדדה על רגליו הקצרות, התקרב ורמז ללא קול למשה להצטרף לקבוצת הילדים המצטופפים באימה מולו.
משה המבוהל עצר דמעותיו בכח רצונו. 'אין זה נאה לבנה של אחסנפאתן בת המלך לבכות בפומבי' שמע במוחו את המשפט שאמו חזרה עליו שוב ושוב.
הוא ניסה להעלות בדמיונו את דמותה של אימו כדי להתעודד, אך מולו ראה רק את הגבר השמן, המדיף ריח של זיעה שאפילו קטורת הלבונה לא יכלה להסתיר.
2 מלכת מצריים – שהיה נהוג להשבע בשמה
3 אלת השמים
4 שליט המתים
No comments:
Post a Comment