הילד המפוחד אחז בחוזקה בידי אמו מתאמץ לעצור את זרם דמעותיו.
גם לב אימו הנסיכה היה כבד.
אחסנפאתן בת פרעה פחדה, כמו כולם, מדמותו המאיימת של אמחותפ הכהן הגדול.
זיעה קרה שטפה את עורה הכהה למרות הקרירות בארמון.
גל רחמים שטף אותה. בנה האהוב משה, יאלץ להכנס למשטר החינוך הנוקשה של חרטומי מצרים.
אחסנפאתן הביטה בעינים דומעות על הילד היפה, האהוב והתוסס הזה, חי איזיס!1 האם הם יהפכו אותו לעוד כהן דת אכזר ויבש?
לרגע עלתה בראשה מחשבה להמרות את פי אביה אמנחותפ, פרעה מלך מצרים.
אחסנפאתן, אישה גבוהת קומה, ששערה הבנוי כמגדל על ראשה הגביה אותה עוד יותר, היתה מאותן נשים דעתניות וקשוחות ששלטו בסבך הפוליטיקה של חצר הארמון. עיניה השחורות המשוכות בפוך כחול לא החסירו דבר. היו לה פנים מחודדים, אף נשרי מעוקל ופה צר משוח באודם שני. פנים מצריים טיפוסיים.
אחסנפאתן ידעה להיות אכזרית לאויביה, אך עכשיו שכן בעיניה פחד בלתי אופייני. פחד מפני הכהן הגדול אמחותפ.
מידי כמה צעדים היתה עוצרת, כורעת מול בנה הקטן, ומחבקת אותו נואשות, אז היה דוק של רוך מרכך את פניה הקשים.
אחסנפאתן ידעה בשכלה הבהיר שהחינוך יטיב עם משה, וחסד עושה אביה עימה כאשר פקד למסור את משה לחינוכו של אמחותפ הגדול.
היא ידעה שבכך פרעה מיעד את משה לגדולות למרות מוצאו המפוקפק. אך ליבה התקומם ולא נתן לה למסור את בנה המאומץ היחיד והאהוב.
בטנה התכווצה מהמחשבה שהיא לא תראה אותו עד הגיעו לבגרות בגיל שלוש עשר. האם הילד הרך שהיום הוא בן שלוש יזכור אותה בעוד עשר שנים?
עכשיו בכתה על עצמה, על עשר מחזורי עונות של ריק, ללא משה.
היא נדרה בליבה להקריב 10 כבשים לאמית3 ולשאת תפילה כל בוקר עם הרחצה בנילוס. תפילה לאמית שתחזיר אותו בשלום.
יער העמודים הגבוהים באולם הכניסה למקדש חסם את אור השמש הבוהק הצולה את חולות המדבר שבחוץ. הצינה והאפלולית השקטה באולם הפנימי, היו ניגוד חריף לרעש המזיע של העולם החיצוני.
היא ידעה שאת האולם הזה, כמו גם את המקדש כולו תכנן אמחותפ הכהן הגדול יודע כל.
האם הוא תכנן גם את מדקרות הפחד הקרות שדקרו את חוט השדרה שלה?
אחסנפאתן הביטה אל התיקרה הגבוהה.
מתאים לאמחותפ, האדריכל ומשורר לתכנן אולם רב הוד ומאיים כזה.
ואולי הפחד המשתק אותה לא קשור באוירה שהשרה אולם העמודים.
הפחד הגדול שלה הוא לאבד את משה בנה.
חמש שנים היא נסתה נואשות להרות... לשוא.
תינוק מתוק בתיבה, שלחה לה אמית.
נערותיה משו אותו מהיאור והניחו אותו בזרועותיה.
מהרגע הראשון היא חשה אהבה רבה אל משה שלה.
מאז ועד היום, שלוש שנים מאושרות שהיו מלאות במשה.
עכשיו היא חייבת לתת לחרטומים את בנה. בבת עינה.
לרגע חלפה מחשבה בראשה שאולי 'אמית' תישמע לתפילותיה ותשלח לה עוד ילד במורד היאור.
לא, אין עוד ילד כמו משה.
בגיל שנה הוא כבר פטפט בשטף, ואף התחיל להכיר את ציורי המילים החקוקים באבנים.
היום בגיל שלוש, משה הנבון כבר שואל שאלות שאיש, אולי מלבד אמחותפ הכהן הגדול, לא יכול לענות עליהן. אחסנפאתן העיפה מבט נוסף בבנה ההולך בצידה ידו קטנה ורכה בידה. עיניו הירוקות בוזקות מדי פעם מבט אליה.
מחשבותיה נקטעו באחת כאשר הבחינה בדמות השחורה המופיעה מתוך הצללים של עמודי האבן העצומים של אכסדרת הארמון... אמחותפ.
שוב הרגישה צביטה בלב.
אותו מכשף אדיר שאף אחד לא מבין אותו, עומד לבוא ולקחת את משה תחת חסותו.
את משה. הבן הקטן, היפה, האהוב שלה.
אחסנפאתן הרגישה את לפיתתו של משה הקטן מתחזקת בידה בפחד.
היא כרעה אל מול הילד המבועת, מנגבת בידה את עיניו הלחות מדמעות, עוצרת בכח בעד זרם הדמעות שמאיימות לפרוץ מעיניה.
היא חייבת להיות אמיצה בעבור הילד.
משה מאן לעזוב את ידה.
אמחותפ התקרב, גבוה ומאיים.
1 מלכת החיים והפריון
2 אל השמש – האל הראשי
3 אלת הנילוס
4 אלת הפריון
5 אלת הנילוס
No comments:
Post a Comment