בארמון פרעה

משה רועד מההתרגשות שבסכנה, הדם גועש בעורקיו, חזר לארמון להתנקות ולהתלבש כיאות לנסיך.

בשעות הרבות בהם התחזה כמתפלל לאלים, חשב על משפחתו ועמו בני ישראל העובדים בחומר ובלבנים, מוכים בידי הנוגשים, ואין בידו להושיע.

אסור היה לו שמי שהוא יגלה את הקשר שלו למשפחתו.

משה כבר לא נהנה ממנעמי החיים של הארמון, ואפילו נפרטיטי היפה לא משכה את ליבו.

המיאוס מחיי הארמון ומהאצילים המזויפים השטופים באמונות הבל, צמח והעיק עליו.

'חי אלוהי העיברים! אילו רק ניתן היה לי', חשב בשקיקה, 'לחיות בחברה בה אנשים מכבדים איש את רעהו, ולא מנסים לדרוס איש את רעהו בדרכם למשרה רמה יותר, לא היה מאושר ממני.

כאן בארמון אנשים מעריצים את מי שגבוה מהם במעמדם, מזלזלים באנשים מהמעמד הנמוך יותר, ונלחמים בבני מעמדם'.

הוא השקיע את רוב זמנו בשעורים שנתן לאמנחותפ הרביעי הצעיר, ושמח בפגישותיו הנדירות עם הכהן הגדול.

בליבו החליט שהוא ישחרר את בני עמו, ויוליכם אל הארץ המובטחת, אבל איך?

אולי עליו להתעדכן בתככי הארמון וכך ימצא מוצא.

בינתיים ידע שאת שאיפתו לשחרר את עמו מעבדות עליו לצפון בליבו.

בעודו מהרהר הגיעה שיפחת אחסנפאתן אימו לזמן אותו לחדרה.

משה ראה בזאת יד אלוהים וכי מי מכיר את תככי הארמון טוב מאימו?

אחסנפאתן קיבלה אותו בקיטון ההלבשה שלה, שהיה קטן והתאים יותר מהאולם הגדול לדברים שמוטב שיאמרו בהסתר.

השפחה הביאה מיני מטעמים ויין ענבים משובח ויצאה מהחדר.

חלון גבוה הכניס את אור שמש אך לא את חומה. הקיטון שימש את אימו להתיעציות סודיות מכיון שהיה אחד מהחדרים הבודדים בארמון שהפתח שלו היה סגור בדלת עץ עבה. גם השפחות שנהגו לצותת מעבר לדלת לא יכלו לשמוע דבר מהנאמר בקיטון.

במרכז הקיטון היה שולחן אבן שיש שחור וכסאות אבן תואמים מסביבו. הקירות היו מכוסים שטיחים עבים וססגוניים שיובאו ממסופוטמיה. מנורת שמן מזהב היתה תלויה מעל לשלחן להאיר את החשכה בפגישות הלילה שלא היו כל כך נדירות. שנתה של אחסנפאתן היתה קצרה, ועיקר רעיונות התככים נרקמו לאחר רדת החשכה.

אחסנפאתן לבושה בבגד חגיגי בוהק בלובנו על עורה השחור, למותניה חגורת בד כחול להשלים את צבעי הממלכה. לראשה כתר כסף מעוצב בדמות ראש ציפור. עיני הציפור - שני אבני ירקן זוהרות.

אחסנפאתן קמה ממקומה לקדם את פני בנה האהוב משה. היא הושיטה את שתי ידיה לחבק אותו בחום. רק משה לבדו זכה לחיבוק אוהב מבת פרעה הקרה והמחושבת. תוך כדי חיבוק לחשה: "משה בני יקירי. הסכנה חלפה. הבטחתי לפרעה אמנחותפ השלישי, בשמך ובשם איזיס מלכת השמים, שלא תתראה ביחידות עם נפרטטי". משה הנהן בהסכמה, ראשו גבוה מעל לראשה.

"בא משה נדבר על עתידך" ובזאת עזבה אותו והלכה חזרה לכיסאה שבראש השלחן.

משה התבונן בחיבה באימו והתישב על כסא לידה. עת ארוכה פרשה אימו את תוכניותיה, משה מלמל מילות הסכמה אך ליבו היה נתון לדרכים לבצע את המשימה האדירה שלקח על עצמו – לשחרר את עמו מעבדות.

ליבו לא נתן לו לנפץ את תקוות אימו והוא ידע שעליו להזהר, הוא ימצא את הזמן הנכון לשתף את אימו בתכניותיו. הוא לא שיער שזמנו קצוב וסודו התגלה.

משה שלח את עבדו האישי להפגש עם אהרון אחיו, אחת לשבוע ולמסור לו מתנות שיקלו על חיי משפחתו. העבד עליו סמך משה, חזר מהפגישות עם אהרון ובפיו ידיעות מעציבות על חיי בני ישראל שעובדים במצרים בכל עבודה קשה בשדה ובבניין. יום אחד נתפש עבדו ובידיו מתנות משה.

משה נקרא להתייצב בפני פרעה בלווי שני לוחמים מאיימים ושתקנים.

"מתנות לעבדים בפיתום אתה שולח. האם להמריד את העבדים עלי אתה קושר?"

משה הביט בפנים המעוותות מכעס, השתחווה עמוקות וביקש להפיס את דעתו. "הו שליט אדיר, פרעה בן האלים. מתוך רחמים תשורות אלו שלחתי. אין במתת של מזון ושמיכות לחמם את גופם דבר שימריד אותם.. מתנות אלו רק יחזקו את העבדים לעבוד למען בנו של רא"

אך פרעה לא קיבל את הסבריו וציוה לענות אותו כדי להוציא את האמת ולדעת אל מי הוא שולח את המתנות.

ימים רבים ישב משה בצינוק, מובל לחקירות מלוות בעינויים אך לא נשבר להודות במה שרצה פרעה האכזר, ולא סיפר על הקשר שלו עם משפחתו ועם עמו - בני ישראל.

יום אחד רגז פרעה כל כך על עיקשותו של משה, והשתולל בכעסו. הוא לקח אוד גחלים לוהט במלקחיים ודחף אותו לפיו של משה תוך שהוא צורח: " את אבריך אחד לאחד אני אשרוף עד שלי תספר מי הקושרים נגד בנו של רא."

צחנת בשר שרוף עלתה מבשר לשונו של משה.

למזלו נפרטיטי התפרצה לחדר החקירות ואיימה שתהרוג עצמה לפני שתהיה אישה לבנו של פרעה, אם הוא לא ישחרר את משה החף מפשע. פרעה עשה עצמו נכנע ופקד להוביל את משה לחדרו. בלחישה הוא פקד על עבדו להכניס את הנחש הארסי ביותר כדי שיכיש את משה.

בינתיים פעלה אימו. היא הכירה את פרעה אביה היטב, וידעה שאין סיכוי לחנינה אמיתית. לכן היא ניצלה את העמדת הפנים הצפויה של פרעה, כאילו הוא משחרר את משה, ואירגנה את בריחתו בעצה אחת עם חורם-חב חברו.

משה לא הגיע לחדרו כלל.

רכוב על גמל מרוץ, ברח משה לארץ מדיין.