אהבתי את ימי השבתון. אנשי שומרון הם אנשים דתיים וימי השבתון שלהם השרו חגיגיות נעימה. נדמה היה שאפילו הערפל נהיה דליל יותר בימי השבתון ואפשר היה לראות מלוא הרחוב הראשי זוגות רבים, שלובי ידיים מטיילים בנחת לכיוון בית התפילה, מברכים זה את זה במאור פנים. כולם היו לבושים בחולצות לבנות לכבוד השבתון. גברים התהדרו בעניבות מפוספסות בצבעים עליזים והנשים במטפחות ראש צבעוניות.
השתתפתי בטקסים הדתיים שלהם מתוך נימוס ורצון להשתלב בחברה, ואולי גם בשל צורך נפשי מסוים.
צעדתי לצד עומרי ואשתו שלובי הידיים, שהדריכו אותי בנוהלי הטקסים.
אווירת השבתון אפפה אותנו כמו מים חמימים באמבט. הרגשה נעימה.
אך האישון שבמוחי לא נח. מצאתי עצמי מהרהר מה סיבת ההרגשה הנעימה? למה אנשים נמשכים לדת?
הרגל מגונה, שעדיין לא הצלחתי לאלף, גרם לגלישת ההרהורים מראשי ישירות לפי.
עומרי הופתע. 'למה אנשים נמשכים לדת? איזו מין שאלה זו ? אנחנו מאמינים באלוהים!' ראיתי שגם אשתו מביטה בי בתימהון.
"הנטייה של אנשים היא לשייך כל מה שהם לא מבינים לתופעות על טבעיות – במקרה שלכם לנס משמים המוכיח שיש אלוהים."
גבותיו של עומרי עלו כל כך גבוה שלולא הכפלים במצחו שעצרו אותם היו מתמזגים עם שערו.
"האם אתה יכול להאמין שכל המורכבות הזו של הטבע לא תוכננה ע"י אלוהים?"
הצטערתי שפתחתי בנושא כל כך טעון לאנשים דתיים כמו עומרי ואשתו, אך שוב פי המרה את רצוני.
"המדע מוצא הסברים ליותר ויותר תופעות מורכבות כאלו. אם כך למה שלא נניח שיש הסבר לכל, אלא שהמדע עדיין לא מצא את ההסבר. בהתחשב במח המוגבל שלנו - מח שהתפתח מתוך דרישות שרידות של המין האנושי, יתכן שלא נמצא הסברים לכל התופעות, אין זה מוכיח שאין הסברים כאלו."
עומרי נסחף לויכוח בשמץ של רוגזה כל כך בלתי אופייני לו.
"עצם קיום המחשבות והרגשות שהמח שלך מפיק, מוכיח שיש משהוא מעל לחומר שממנו גופך עשוי – שיש נפש. ואת הנפש הפיח בך אלוהים".
כנראה שעומרי לא קרא את המאמרים המדעיים שתולעת ספרים כמוני בלעה בצימאון.
"עצם הבנת אופן פעולתו של המח מוכיחה שהמח מייצר מחשבות ורגשות ע"י תהליכים כימיים וחשמליים. עובדה היא שאפשר לחוות רגשות ע"י הזרמת זרם חשמלי בין שתי נקודות במח. או אפילו ע"י חומרים כימיים כמו סמים, המגיעים למח."
עומרי ואיישתו צקצקו בלשונם לא מאמינים למשמע אוזניהם, אך נמנעו מלהגיב כי הגענו לבית התפילה.
האישון בראשי ציין בנימה הלעגנית האופיינית "מה אתה עושה כאן בבית התפילה עם דעות כמו שהבעת?"
הייתה לי תשובה גם לזאת. תשובה שנוסחתי בראשי בתוך השתאות על הפאר בבית התפילה שכל כך נוגד את אורח חייהם הסגפני של בני שומרון.
אני מודע לכך שאמונה דרושה לאדם. האמונה היא אחת הפתרונות האבולוציוניים העוזרים לשרידות כי היא מאפשרת ביטחון שמשהוא יעזור לאדם בחייו הקשים. 'לא יתכן שהכול אקראי'.
לדעתי צריך איזון בין האמונה המאפשרת בטחון ושפיות, לבין הסכנות באמונה המעוורת את שיקול הדעת. הפשרה שלי הייתה להשתתף בטקסים הדתיים (לא באופן קיצוני) אך להיות מודע לכך שאלו טקסים בלבד. למרות זאת הטקסים מזרימים לי כוח מהחברה כולה.
זה יכול להסביר גם את הפאר הנוצץ בבית התפילה. פאר שנועד להכניס אותנו לאווירת 'בית אלוהים'.
No comments:
Post a Comment