זיקני העדה

משה העביר את עיניו על 12 הזקנים שישבו באוהל הגדול. הם מצידם סקרו את משה הלבוש כמצרי, אך נראה עברי בחזות פניו ובזקנו השחור היורד על חזהו. גבר גבוה, רחב כתפיים ונאה, בעל עיני חוזה.

אגדה מהלכת.

לא כל 'הזקנים' היו זקנים בגילם, הזקן בשפת בני ישראל הוא גם החכם והמכובד. 'זקני העדה' היו נציגי השבטים והוו את מועצת העם הסודית. כל נציג אחז בידו מטה דק עם סמל השבט שלו.

אהרון ומשה קמו על רגליהם.

בבת אחת הושלך הס בקהל.

משה מחזיק בידו את מטהו פתח בדרכו האיטית המשרה בטחון, מספר על ההתגלות שלו בסנה הבוער, דבריו קצרים אך מאד דרמטיים ונוטעי תקוה.

כל הופעתו משדרת מנהיגות.

פורש כפיו ושולח מבטו למעלה, אמר מדבר באטיות משתדל לא להבליע הברות: "ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים, ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו. כי ידעתי את מכאביו וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה. אל ארץ זבת חלב ודבש".

הוריד את ידיו העיף מבט אל זקני העדה שישבו מסביבו, ובשתיקה רמז לאהרון שימשיך.

אהרון, מתנהג בחופשיות מול הקהל המכובד, פתח וסיפר איך משה התבודד במדבר הוגה ומחפש דרך להציל את בני ישראל. לפתע התלקח הסנה שלפניו ואיננו אוכל. רוח אלוהים נחה על משה והנחתה אותו בדרך בה ישחרר את בני ישראל.

נעזר בתנועות רבות רושם בידיו החופשיות כמנהג בני ישראל, הציג את תוכניתו של משה.

משה, הסביר, לא מציע מרד מזוין שאין לא סכוי רב להצליח.

משה מציע להשתמש בתחבולה כדי להבריח את בני ישראל ממצרים דרך המדבר לארץ אבות.

התחבולה מבוססת על הידע של משה את אורח מחשבותיהם של המנהיגים המצריים, ובקיאותו בפוליטיקה הפנימית שלהם.

"אין זה מרד במצרים האדירה, זהו מבצע מוגבל של שיכנוע פרעה לתת לנו לצאת ממצרים לזמן קצר כדי לעבוד את אלוהינו במדבר."

התכנית נשענת גם על עזרת חבריו הטובים ומכריו, נושאי משרות רמות בארמון.

במרכז התכנית הפחד של המצרים מפני האלים, פחד שהחרטומים - כהני מצרים, מפליאים לעודד בכשפיהם.

כאן עצר אהרון לרגע מדיבורו השוטף, פנה והצביע לעבר משה שעמד לצידו.

בידי משה, אמר בהנמיכו את קולו כיאות למספר סוד, ספר הכשפים של חרטומי מצרים.

ספר שהוא קיבל מהמדריך שלו במקדש תחות – הכהן הגדול הקודם אמחותפ שהוא צאצא של יוסף הצדיק.

"מלחמתנו תהיה מלחמה סמויה. לא עם העבדים נלחם במצרים אלא אלוהי העברים הכועס."

עוד הסביר "משה מנהיגנו, יפעל כך שפרעה יפחד מפני אלוהי העברים במידה כזו שלא יתנגד לבקשה צנועה: 'נלכה נא דרך שלושת ימים במדבר ונזבחה לאלוהינו פן יפגע בנו בדבר או בחרב '.

כאן התערב משה ואמר "לא קל יהיה הדבר אך בא יבוא." מזכיר לאהרון לציין שלבים הולכים ומחריפים במלחמה.

אהרון הנהן ופרש את שלבי התכנית.

"אנו, משה אחי ואני נפגש עם פרעה כנציגי אלוהי העברים ונציב לו את דרישתנו.

פרעה כצפוי יסרב, אך לא יפגע בשליחי האל שהוא לא יודע את כוחו, כדי לא לעורר את כעסו ואת העבדים העובדים אותו למרד גלוי.

נפתח במכות כנגד המים שהם כה חשובים לממלכת מצרים.

אם גם אז פרעה יתנגד נחמיר במכות כנגד המקנה של המצרים, דבר שיקרב את הסכנה לכל מצרי.

אם גם אז למרות הלחץ הצפוי מצד העם יעמוד פרעה בסירובו, נאלץ לאיים על חיי אנשים למרות שמשה מקוה מאד להמנע מכך."

"פרעה אדיש לחיי אנשים, לדעתי אין שום סיכוי שהוא יסכים לשחרר אותנו אפילו ליום אחד" התפרץ אחירע בין עינן משבט נפתלי, צעיר בעל זקן קצר ושיער אדום ומקורזל.

נשמע המהום של הסכמה מבין זקני העדה מסביב.

משה השקיט אותם בהרמת יד וזרק מילה אחת לחלל האוהל: "אלים".

אהרון מיהר להשלים והסביר שהתכנית מבוססת על הפחד של פרעה ויועציו ולא על הנזק הממשי שיגרם למצרים.

כל המכות יהיו מכות אלוהי העברים מול אזלת ידם של אלילי מצרים.

המצרים שמפחדים מאלילי מצרים יפחדו שבעתיים מאלוהי העברים הזועם.

אחירע עדיין לא משוכנע "ואם גם מכות אלו לא ישכנעו את פרעה?"

משה הרים מטהו ואמר "חושך!".

אהרון כרגיל צריך היה להסביר שהנשק הסודי שבידיהם הוא הנבואה המבוססת על ספר הכישוף, שצופה חושך בצהרי יום.

"אנו נאיים על פרעה שאלוהי העברים בחמתו לא יסתפק עוד בפגיעה בדומם בחי ובבני מצרים אלא יבלע את רא אל השמש ויותיר אותם ללא הגנת אל."

כולם השתתקו נפעמים מגודל התכנית.

"כאשר נקבל את הסכמת פרעה, נצא למדבר, אנחנו, טפנו והמקנה אשר איתנו. ונברח דרך המדבר לארצנו."

בזאת התישבו משה ואהרון מצפים לתגובה.

הזקנים שקלו את הדברים בשתיקה הארוכה לאחר דבריו של אהרון.

קולו של אליצור משבט ראובן שבר את השתיקה: "גם אם תצלח בידך התחבולה, מי לידנו יתקע שפרעה לא ירדוף אחרינו עם חילו להשיבנו להיות לו עבדים?"

האחרים הנהנו תולים עינים במשה שישב בדממה.

אהרון הוא שקם להשיב.

"גם זאת חישב משה לעשות." אהרון הרחיב את הדיבור על הקשרים שיש למשה בארמון.

משה יעזר בתככים שלמד מאימו להטיל מהומה בשלטון ולהחליש את פרעה, ואולי אפילו להמליך את חברו הטוב אחנאתון הרביעי, שהבטיח לשחרר את בני ישראל.

אי אפשר לדעת אם ההפיכה תצליח, אך יש סיכוי טוב שהבעיות מבית לא יאפשרו לפרעה לארגן מסע מלחמה אחר הבורחים.

שוב שתיקה ארוכה בה זקני העדה מעכלים את המורכבות של תככי הארמון שהועלו בפניהם.

שלומיאל בן צור-שדי, אדם זקן בעל ראש גדול וקרח זקנו המלבין יורד על מידותיו, קם ודרש הבהרות תוך שהוא מניד בראשו: "למה שפרעה יתן לעם שלם לצאת ממצרים? הרי כך הוא מסתכן לא רק בהפסד כח העבודה הדרוש לו, אלא גם בהתקוממות עמים אחרים?"

נחשון, שהיה הצעיר מכולם, קפץ מרים מטהו מעל לראשו וקרא בהתלהבות: "חי אלוהי העברים! מה לך כי תלין? להיות עם חופשי, זאת ההזדמנות הטובה ביותר! עבור חירות יש לקחת סיכונים. גם אם נמות, נדע שעשינו למען חירותנו וחירות העם."

עוד עת רבה היו שהעלו הסתייגויות והיו שצדדו בהסכמה, נכנסים זה לדברי רעהו כמנהג בני ישראל.

משה לא הרבה להתערב.

הוא ישב בשקט והקשיב לדברי הטוענים ולדברי אהרון שתרץ את הקושיות שהעלו, ובחלק אחר של מוחו הרהר עד כמה יהיו ראשי העדה שיושבים כאן מוכנים לקבל את עיקרי ההתנהגות שגיבש במדבר. נראה לו שאצל חלק מהם תהיה לו עבודה קשה להטמיע עקרונות אלו.

כל אימת שנראה היה לו כי נדרשת תגובתו, היה קם על רגליו וקובע מה צריך להעשות, במשפטים קצרים שנאמרו בדרכו האיטית לתוך השקט שהשתרר.

כולם קיבלו את דבריו כפוסק עליון.

בסופו של דבר, עוד לפני עלות השחר השיגו אהרון ומשה את הסכמת זקני העדה לתכנית.