אהרון

כשחזר ציפתה לו הפתעה.

אהרון אחיו ברח ממצרים והגיע למדיין לפגוש אותו.

לאחר הברכות המסורתיות, ולאחר שאהרון מסר למשה את החדשות ממשפחתו ומכל מכריו מבני ישראל,

ישבו שני הגברים ואהרון סיפר לו את סיבת בואו.

משה הביט באהרון שעתה היה לגבר מרשים, שנוהגו רך ועיניו טובות.

גופו הגבוה עטוף בגלימה לבנה עם שני פסים כחולים בשוליה וארבעה גדילים של צמר צבוע בכחול מעטרים אותה.

מעשה ידיה של מרים אחותו. על חזהו מחרוזת צדפים כעין האלמוג, הנושאת סמל מסמלי בני ישראל עשוי מריקועי כסף דקים, מתנת בצלאל חברו של אהרון.

אהרון פתח בקול המספר הנעים שלו, שדמה עד מאד לקולו של עמרם אביהם.

הפגישה עם משה, אמר הביאה אותו למחשבה שצריך לפעול לשחרור מעבדות.

עמוק לתוך הלילה ישבו האחים מסביב למדורה. יתרו פרש לפאתי האוהל כדי להשאיר את האחים לבדם.

ציפורה כדרכה ישבה אף היא בחשכה, עוקבת אחרי השיחה בשתיקה. את מחשבותיה תספר למשה מאוחר יותר כמנהגה.

מפעם לפעם קמה וממלאת את כוסות המשקה החם שהתרוקנו, חוזרת ויושבת לה בפינתה.

אהרון סיפר איך הפיץ אגדות רבות על משה, גבורתו, חכמתו, אומץ ליבו והנחישות שלו לשחרר את עמו

כאשר משה מחה הוא הסביר: "אומה חייבת דמות גיבור שתתן לה תקוה".

אהרון הצטיין תמיד בדיבורו. חמוש בכח דיבורו, שכנע את זקני העדה שאין מתאים ממשה להנהיג את העם. משה אינו מזוהה עם אף שבט ולכן תמנע קנאת אחים. הוא מכיר את אורחות פרעה, ויש לו חברים בארמון, ומעל לכל הוא בלי ספק בעל הכשרה ובעל תכונות של מנהיג.

זקני העדה שלחו אותו להביא את משה שידבר לפניהם ולהתיעץ עימו בקשר לתכנית אפשרית לפני החלטה כל כך כבדה.

"הנה כאן אני ", סיכם.

משה חיבק את אחיו בשמחה: "אכן נביא אתה. יד אלוהים היא שהראני את הדרך את עמי, בני ישראל לשחרר."

יתרו ממעמקי האוהל סקר את שני האחים המשוחחים. שני הגברים דמו זה לזה, אך משה הצעיר יותר נראה סמכותי, רוגע ובוטח בעצמו, בעוד אהרון נטה להתלהב וקולו הנעים נישא מעל ללחישות משה המתקשה בדיבורו..

גבוהי קומה היו, עורם בהיר, עיניהם ירוקות וזקנם צימח יורד על מדותיהם, שלא כמו המצרים שגלחו זקנם למשעי.

אהרון ירש יחד עם קולו הנעים גם את נוהגו הרך ויכולת הסיפור של עמרם אביו.

משה לוקה בדיבורו, אך ללא ספק - מנהיג.

יתרו הסכים עם ניתוחו של אהרון. הוא הכיר טוב מאחרים את תכונת המנהיגות של משה.

אהרון תיאר את מצבם האומלל של בני ישראל תחת שלטון פרעה הרשע, ועתר למשה לבוא איתו חזרה למצריים.

משה זימן את יתרו להתיעצות וטוה את תכניתו להופעתו המחודשת במצרים במשפטים קצרים והחלטיים. שני הגברים קבלו את דבריו ללא ערעור.

למחרת ארז משה את מטלטליו המעטים, לבש את בגדי אציל מצרי שלא היו בשימוש שנים רבות וכבר היו קטנים עליו. מזל שהשלמה המצרית הרפויה יכלה להתאים לגבר הגדול והגבוה שצמח מתוך הנער הצעיר שהגיע למדיין.

משה נפרד בצער מציפורה אשתו ובניו שהפקידם בידי יתרו חותנו, וחזר יחד עם אהרון למצרים.