ישובים היו בקיטון הקטן בועידת קושרים.
כל כך סודית היתה שאחסנפאתן שילחה את שפחתה והיא שהגישה במו ידיה את התקרובת למסובין.
היה שם אמנחותפ הרביעי בן העשרים שהשתנה מאד. מהילד השמנמן שהיה בילדותו. הוא גדל להיות גבר נמוך ורזה בעל פנים מוארכות, אף החוצה את הפנים כמו סכין חד להב, ופה בולט בעל שפתיים עבות. אך עיניו מעידות עליו כאיש בעל חזון.
לידו ישב חורם- חב. נמוך מוצק ושרירי מחזיק בידו גביע תירוש ושותה מפעם לפעם לגימה קטנה. איש קשוח והחלטי.
תיאי אשת פרעה, שהופיעה עם פצע מדמם על לחיה.
אחסנפאתן סיפרה למשה עד כמה מתעבת תיאי את פרעה בעלה, שהיה מכה אותה באכזריות.
לכן הציעה לשתף אותה במזימה ואף להציע לה את המלוכה לזמן הביניים עד שאמנחותפ יוכל לבסס את שלטונו.
לידה ישב קנופר הכהן, איש סודה, אחיין של אמחותפ הכהן הגדול שמת במסיבות מסתוריות לא מכבר.
קנופר, הסבירה אחסנפאתן למשה, מאשים את סתנה ברציחתו של אמחותפ ולכן אפשר לסמוך על נאמנותו.
כמובן שהיתה שם גם נפרטיטי.
משה הביט בנוכחים וחשב בליבו שהוא מפקיד גורלו בידי נשים שמובילות את המהלך.
נשים מצריות אלו ידע, היו קשוחות והחלטיות לא פחות מהגברים.
עלה על דעתו שהיחס לנשים כשוות לגברים, לא היה חלק מהעקרונות שגיבש והוא ציין במוחו להוסיף חלק חשוב זה בחיי אדם.
משה שתק כדרכו והניח לאימו אחסנפאתן לגולל את התכנית שזממו.
השמן במנורה כמעת אזל כאשר סיכמו הקושרים את פרטי הקשר והתפקידים חולקו.
אחד אחד יצאו הקושרים מהקיטון כדי לא לעורר חשד.
אחרון יצא חורם-חב לוחץ את כתפו של משה בחיבה, כפי שנהג לעשות בימים שבלו יחדיו, ומבטיח לו שהוא ימנע מסע מלחמה להשיב את בני ישראל הבורחים. אם הוא לא יוכל למנוע זאת הוא כבר ימצא דרך להכשיל או לפחות לעכב את המסע.
לבסוף נשארו רק משה ואימו בקיטון המאפיל.
ניכר היה שמשהו רובץ על ליבה.
משה מזג עוד יין תירוש לכוסה ותלה בה עיניים שואלות.
"משה בני היקר. עשר שנים מילדותך נגזלו ממני במקדש תחות, ואחר שנתיים מאושרות נעלמת שוב לשנים עשר שנים עד היום.
קשה לי הפרידה ממך, והנה אתה מוליך את בני ישראל במדבר לארץ אבותיהם.
מי יודע מתי אוכל לראותך שנית?"
משה צפה את השאלה והכין את תשובתו מראש.
"אימי היקרה אהבתי אותך מאד ואני מבטיח שנפגש שנית כאשר עמי ישב בארץ אבותינו. אז אקרא לך ותשבי עימי כל הימים"
אחסנפאתן לא אהבה את התשובה הזו וברור שיש לה דבר נוסף אל משה "עלה בדעתי משה בני האהוב, שתוכל לשחרר את עמך ללא הסיכון בהתנגשות עם הצבא החזק של מצרים."
ניכר בה שהיא מהססת לומר את שבליבה.
משה שתק. לאחר רגע אחסנפאתן פלטה במהירות :" אם היית מביע רצון, אפשר שהיינו יכולים להמליך אותך כפרעה."
No comments:
Post a Comment