מכלא המחשבה למרחבי המדבר

השמש בקעה מהערפל וציירה עיגול זהוב במרום השמים כאשר חזרתי להכרה בחטף.

מעלי עמד אדם, כהה במסגרת הערפל האפור שמסביב.

ניסתי להתרומם אך מייד נפלתי אחורה מחולשה.

רק עכשיו הכרתי את הדמות שעמדה מעלי.

זה הוא מורי – החכם שהראה לי את הדרך למסע.

מורי שפך את הטיפות האחרונות מהמימייה שהחזיק בידו על פני, מה שהחזיר אותי להכרה מלאה. הכאב שחשתי בכל גופי לא הספיק לעמעם את הבושה שאחזה בי למראה האיש שאת עצתו הטובה המרתי בעצת אחיתופל של מר חכם .

עדיין אדום מבושה על שמורי עוזר לי במקום לכעוס עלי, לא מצאתי כוח לבקש את סליחתו של מורי, ניסיתי לקום. מורי דחף אותו בעדינות חזרה, מלטף אותי בעיניו הטובות.

במשך הדקות הבאות טיפל מורי בפצעי בדממה, כאשר מפעם לפעם הוא מרטיב את שפתי היבשות במי מימיה שיניה שתלתה באלכסון על גופו.

לא יכולתי לראות את הבעת פניו אלא רק את צלליתו המצילה עלי מפני השמש.

לאחר שחבש את פצעי הרים אותי בקלות רבה ולקח אותי לצל עץ ענק שהיה לצד הדרך.

הרגשתי עדיין חלש אך הסחרחורת שתקפה אותי, והכאב של הדם ההולם בירקותיי נחלשו לרמה סבירה, מלמלתי תודה חלושה ומבוישת : "איני בטוח שתרצה להמשיך לעזור לי לאחר שתשמע איך העדפתי עצת מר חכם על דרכך הנבונה." מורי רק הרים גבותיו בשאלה.

במשך השעה הבאה סיפרתי בפרטי פרטים את כל הקורות אותי. מורי הקשיב בלי להפסיק אותי בשאלות.

מבויש מעיניו הגדולות והנבונות של מורי המביטות בי באהדה סיכמתי: "אין לי אלא לבקש את סליחתך שכה זלזלתי בעצותיך הטובות".

מורי הרים ידו מלטף את זקנו הארוך ואמר: "אין זו אשמתך האם לא ניסה איש מכירות את חלקת לשונו עליך אף פעם?" הרכנתי את ראשי, ידי מעסה את אזני במבוכה.

מורי אמר בקולו העמוק והאיטי, "עמי התעודד. אין אדם שלא עושה שגיאות. ההבדל בין אנשים הוא איך הם מגיבים לאחר מכן.

יש כאלו שעבורם זה סוף העולם, ויש אחרים החושקים שפתיים, מתעלמים מהשגיאה וממשיכים בדרכם. זו דרך טובה אך טובה ממנה, אם האיש חזק מספיק, היא ללמוד מהשגיאה, ואולי אפילו לבדוק מחדש את דרכו. האם אתה מוכן לכך?"

זה היה הדיבור הארוך ביותר ששמעתי ממורי וכל שיכולתי לענות הוא: "איני יודע, אך אנסה."

מורי המשיך בקולו המרגיע: "טוב. לפניך 'מדבר השאיפות'. אין כמו התבודדות במדבר, להבהיר את דרכך."

כן הצדק איתו. רבים מהוגי הדעות עשו זאת בעבר. השקט, המרחבים ואולי גם התמודדות עם התנאים הקשים, מצלילים את המחשבה ומגדירים מחדש את סדרי העדיפויות.

מורי הושיט לי תרמיל קטן וזוג מימיות: " דרך צלחה".

הרמתי את ראשי בבקשי להודות למורי אך זה נעלם.

לפני נח מדבר. גדול, מפחיד ולוהט.