העולם אינו צבוע בצבע אחד

לא כל הזמן דיברנו על שאלות פילוסופיות.
היינו סקרנים מאד אחד לגבי השני ושוחחנו לעיתים לתוך הלילה על נטייתנו האישיות.
אני זוכר שבלילה הראשון שלנו במסע שאלה חנה איזה צבע אני אוהב.
עניתי שאני לא אוהב שאלות הדורשות ממני לבחור דבר אחד בלבד, והיא ענתה לי בקול רך:
"אני שואלת כדי להכיר אותך טוב יותר." ולאחר שלא עניתי: " אתה מציג לי דעות ותבונות, אך מי אתה עמי?"
הבטתי בעיניה החקרניות, שאפתי לתוכי את ריחה המתוק, ולא הייתה לי תשובה.
אולי החינוך המאופק שקבלתי כילד מונע ממני לחשוף את עצמי אפילו לחנה.
חנה המשיכה ולחצה "איזה מוזיקה אתה אוהב"
כאן התגבר האישון המרדן במוחי על השיתוק שהוטל עלי:
"איזה צבע אני אוהב? – צבע של מה? אני אוהב שמים כחולים. נראה לי מדכא לראות שמים אדומים. זה לא אומר שאני לא אוהב את הצבע האדום. בכלל צבע בודד נראה לי פחות משילוב צבעים.
למה עלי לאהוב סוג אחד של מוסיקה? אני לא יכול לאהוב מוזיקה קלאסית, ליהנות מג'ז ולשיר בהתלהבות שירי ארץ ישראל? לפעמים אני מחפש מוזיקה סוערת, ולפעמים מתחשק לי יותר מוזיקה שקטה. אני יכול לאהוב יצירה אחת של אותו סוג מוסיקה ופחות אחרת."
האישון המרושע במוחי הוסיף עקיצה שמיד הצטערתי עליה:
"העולם מורכב יותר מההשתקפות שלו בעולם האופנה הווירטואלי."
בליבי הוספתי שאני אוהב את כל מצבי הרוח שלה. אני אוהב איך היא נראית ישנונית בבוקר, עדיין עם קורי השינה על עיניה, את עיניה הגדולות, מבריקות באינטליגנציה שובבה כאשר היא סונטת אותי, ואת נשימתה הרכה כשאנו שוכבים מכורבלים בלילה.
אדם מורכב מכדי לצמצמו לצבע בודד.