אין דומה מראה עיניים להלך נפש

לילה אחד, חנה הביטה בהתפעלות בשמים, שכאן, בהרים הערפל היה דליל מספיק כדי להראות כוכבים.
איני יודע איך אדם אחר שחי כל ימיו בערפל תמידי מגיב לשמים זרועי הכוכבים, אך בי מראה הכוכבים מעורר רגש תמיר של שאיפה לחקור את הבלתי נודע.
כך היה כל פעם שצפיתי בשמים המבהיקים מכוכבים במדבר.
העפתי מבט אל חנה. נראה ששמי הלילה הזה מפעימים במיוחד את חנה שרואה זאת בפעם הראשונה.
"האין זה הרבה יותר מפעים משמים צבועי הפרסומת בארץ מוד?"
חשתי, יותר משראיתי את ראשה של חנה על חזי מהנהן, עדיין לא מסוגלת להוציא מילה מפיה.
לאחר שתיקה ארוכה היא פלטה: "ואהב !!, האם הכוכבים המשובצים בשמים אמיתיים?"
האישון החקרני במוחי הזהיר שמחקרים הוכיחו כי אין אנו יכולים להסתמך על החושים.
כהרגלי בזמן האחרון חשבתי בקול רם, משתף את חנה, בהגיגי:
"או אין ספק שיש כוכבים בשמים, מציאותם הוכחה גם כאשר השמים היו מכוסים בערפל.
אך אם התכוונת שהכוכבים באמת נראים כך, האם אנו רואים בצורה נכונה את הכוכבים המשובצים בשמי הקטיפה? מחקרים על מבנה המח, הוכיחו שהתמונות שאנו 'רואים' בעיניים, הן בעצם תצוגה של המח למה שהוא מתרגם מהמציאות ולא המציאות עצמה כפי שהעיניים קולטות אותה. תצוגה זו של המח, מדגישה את מה שהאבולוציה ראתה כנחוץ לשרידות שלנו ומעלימה כל פרט 'בלתי חשוב'."
חנה נשמה עמוקות ואמרה בקול פליאה: "ההבדל בין שמים אלו לשמי הפרסומת במוד הוא שהאור מהכוכבים נודד שנים רבות עד שהוא מגיע אלינו ונוטע בנו הרגשה מופלאה של שייכות ליקום גדול – אור נצחי מול תעלולי פרסומת חולפת."
לא חשבתי על כך בצורה זו, היו בחנה רגשות פיוטיים.
הסכמתי איתה.
"הכוכבים 'מדברים' אלי הרבה יותר מהאנשים. הם מביאים אותי לידי מחשבות עמוקות. טועה הפילולוג של ארמון המילים. הנה הכוכבים 'מדברים' ללא מילים. השפה אינה הכרחית למחשבה."
חנה הטיבה את תנוחתה על בטני "אתה לא רציני. אני עדיין מאמינה שהשפה היא 'מותר האדם מהבהמה'"
" אין לי ספק שהתקשורת המילולית תרמה רבות לקידום גזע האדם יותר מכל חיה. השפה ויכולת הכתיבה והפצת הכתוב. מאפשרים להעביר ידע שנצבר ע"י אדם אחד לכל האחרים. יכולת שאינה קיימת כמעט בחיות, אך אין זה, לדעתי, מעמיד את האדם כגזע שונה באופן עקרוני מחיות אחרות"
חנה סובבה אלי את ראשה לזווית בלתי אפשרית בפליאה, מקווה למצוא אותי מגחך בלעג, אך אני הייתי רציני.