חמש חומשי התרבות
ספר ראשון – עקרונות התרבות – משה ההוגה
ספר שני – דת וממלכה מול תרבות - ישעיהו הנביא הזועם
ספר שלישי – התפצלות התרבות – הרמב"ם המאחד
ספר רביעי - המערב תרבות שוקעת – החומה
ספר חמישי – התחדשות – משה רבינוביץ המהדי של התרבות
מהלך הסיפור
בחמשת כרכי ספר זה אני מנסה להגדיר ערכים וכללי התנהגות תרבותית לטעמי.
בספרים אפרט וארחיב את כללי התרבות הרצויים לדעתי, ע"י שימוש בדמויות היסטוריות שאשים בפיהם את דעותי הפרטיות.
אין לי שום יומרה לכתוב היסטוריה, ואין לקבל את המאורעות המתוארים כאמת היסטורית אלא כסיפור המנסה להציג את כללי התרבות הרצויים לדעתי, בצורה קלה לקריאה והבנה.
למרות שבספרים אלו עיקר בקורתי היא על מגמות בתרבות המערבית המודרנית, אני מבקר גם את התרבויות הדתיות שקדמו לה, היהודית, הנוצרית והמוסלמית. כל התרבויות האלו (כולל התרבות המערבית) קמו במידה רבה על בסיס התרבות היהודית העתיקה.
בספר הראשון - משה רבנו בגירסה שלי הוא ילד שגדל בארמון פרעה ומקבל את החינוך הטוב ביותר שהיה אפשרי בימים ההם. עם זאת רוחו הסקרנית מובילה אותו למחוזות שמוריו - כהני תחות לא שיערו שהם קיימים. את הדחף לחקור במופלא ממנו מחזק הכהן הגדול החכם שלקח אותו תחת חסותו. משה הוגה את עיקרי התרבות בעקבות אכזבתו מהתרבות ששררה בהיכל פרעה, בדומה לאכזבתי מהתרבות המערבית המשתוללת בהיכלי הטלביזיה. סיפור יציאת מצרים מוצג כפעולתו של משה רבנו שהמשימה להנחיל את התרבות שהגה בוערת בעצמותיו. למרות שיש לו את הבעיות והלבטים שיש לכל אדם (אהבה, שרידות, כבוד) המשימה מאפילה עליהם והוא מותר על האושר האישי כדי לשחרר את עמו כעם הבחירה. עם אותו בחר לחנך לפי עקרונות התרבות שהגה. מהר מאד הוא מצא שעליו לעטוף את עיקרי התרבות בפולחן דת כדי שיתקבל על עם העבדים ששיחרר ממצרים. להוותו, הפולחן והאמונה שורדים טוב יותר מכללי התרבות שחלקם נשכח ברבות השנים. זו גם המציאות בימנו.
דתיים לא 'עושים מצוות' כיוון שזו ההתנהגות התרבותית הנכונה, אלא כדי לקבל פרס - להכנס לגן עדן ולהמנע מעונש הגיהנום.
אצל החילונים בתרבות המערבית יש מגמה דומה של החלפת התנהגות תרבותית בפולחן כמעט דתי – התרבות הליברלית המערבית שחזרה בעבר, במידה מסוימת, לשורשי התרבות היהודית, מפנה מקום לפולחן בכסות ליברליזם. ליברלים סוגדים ל-'פולחן עליונות החוק' המקדש את פסיקת שופטים, למרות שכולם יודעים כי השופטים הם בני אדם ממוצעים (שמרבים לטעות), השופטים לפי חוקים 'לא מושלמים' בלשון המעטה, שנחקקו כפשרה בין מחוקקים בעלי אינטרסים שונים בגוף המחוקק. 'קדושת' מערכת החוקים הנוקשה שאינה יכולה לענות בצורה מספקת על כל המקרים, מחליפה את הצדק הטבעי, השכל הישר, החמלה, ושאר הגורמים המרכיבים התנהגות תרבותית. לצד פולחן החוק צצים פולחנים נוספים כמו פולחן ההרזיה, הערצת המפורסמים, הסגידה למותגים ועוד. מהמהות שאליה מטיפות הדתות - יהדות, נצרות, איסלאם, והליברליזם – נותר רק הפולחן. פולחנים אלו נוגדים, לדעתי, את המהות של תרבות כפי שאני רואה אותה.
הספר השני - מביא את סיפורו של הנביא ישעיהו. דרכו הוא מרמז על הקשיים בחינוך עם לתרבות שחלק מכלליה מתנגשים בנטיה הטבעית של שליטים למשול ולהיות מורמים מעם. ישעיהו שלי מנסה להנחיל את התרבות כפי שהוא (וגם אני) מבין אותה. עיקר בקורתו על ההנהגה המושחתת. ישעיהו בספר זה מרחיב את כללי התרבות העוסקים בתרבות השלטון.
הספר השלישי - עוסק בתקופת גלות ישראל. בתקופה זו שני הגורמים שמנעו ממשה וישעיהו להטמיע את התרבות לא קיימים – בני העם היהודי אינדיבידואליסטים הרחוקים מהתנהגות עם העבדים בימיו של משה, וללא ממלכה שתמנע קבלת התרבות כמו בימיו של ישעיהו. עם זאת הקיבוע של פולחן הדת היהודית שהיה מחויב המציאות מול התקפות הדתות 'האחיות' הדת הנוצרית והמוסלמית, מנע פתיחות לקבלת התרבות. בספר זה הרמב"ם מגדיר כללי התרבות ההכרחיים לתפקוד החברה.
בספר הרביעי מנסה הפילוסוף של ימי דעיכת המערב, להעלות שוב את התרבות היהודית המקורית ולהתנגד לליברליזם הקיצוני, ללא הצלחה. המגמות 'הליברליות' בתרבות המערבית מחלישות את האמפריה המערבית עד להתמוטטותה. המערב שאיבד את הרצון להלחם על דיעותיו, יכבש ע"י המאמינים המוסלמים שיצליחו לכונן 'אומה' אימפריה מוסלמית המתנהלת לפי חוקי השריעה. הפילוסוף מנסה להגדיר כללי תרבות המגינים על החברה, אך נכשל.
בספר החמישי - המערב הכבוש ע"י המוסלמים שוקע בניוון ונמצא במשבר עמוק. שיא המשבר במערב קורה כאשר הסינים כובשים את המערב תוך שימוש באמצעי לחימה מבוססי טכנולוגיה מערבית ישנה שהשתמרו אצלם. רק במשבר עמוק כזה מסכימים אנשים לשינוי שמציע משה רבינוביץ המכונה 'המהדי'. משה מצליח לאחד את כל רסיסי התרבות ובונה חברה לטעמי.
No comments:
Post a Comment