מבוא - תרבות שוקעת

הורים, מחנכים ואנשי רוח ברחבי העולם, רואים בעיניים כלות את הנוער שלהם נוהה אחר פיתויי תרבות המערב הריקנית והנהנתנית, וזונחים ערכים החשובים להם. תרבות המערב הדורסנית, משתמשת בשטיפת מוח באמצעות הטכנולוגיה התקשורתית ובראשה הטלוויזיה. העולם נעשה קטן בזכות התקשורת (כולל האינטרנט) ולכן פוטנציאל ההשפעה של המגמות האלו בתרבות המערבית, גדל עשרת מונים.

• אין הגבלה של גאוגרפיה, ולכן קשה לעם בעל תרבות משלו, לתחום עצמו מהשפעות כמו שהיה אפשרי בעבר.
• אין גם הגבלה של מעמדות, בהבדל הנעבר כאשר רק המעמד העליון זכה לחינוך, כמעט לכל אחד יש גישה 'לחינוך' של התרבות המערבית.
• אין הגבלת גיל, אנשים בגיל צעיר יותר ויותר נגישים לתקשורת, ולכן אי אפשר לתחום את ההשפעה לגיל מבוגר יותר כאשר האדם רוכש שיקול דעת הנובע מניסיון.

כל זאת יכול להיות מאד מקובל על אנשים שתרבותם תרבות המערב, אך כאמור, מביא להתנגשויות עם תרבויות אחרות.

שטיפת מוח של התרבות המערבית החדשה, מסוכנת לכל תרבות אחרת הרבה יותר ממה שהיה אי פעם. כדי להחיל את תרבותו, המערב לא חייב לכבוש טרטוריה, 'לחנך' אצילים וילדים כמו בעבר. מספיק 'לכבוש' את האוויר בשידורי תקשורת (מכל הסוגים – טלוויזיה, טלפון, ואינטרנט שכולם מתמזגים אחד עם השני היום). עליית האסלאם הקיצוני היא במידה רבה ראקציה לתופעה זו. גם ספר זה הוא במידה רבה ראקציה לתופעה, אם כי מכיוון אחר לחלוטין, הרתיעה שלי מהמגמות המקצינות בתרבות המערבית. הייתי רוצה לחיות בתרבות שונה המבוססת על עקרונות התרבות היהודית כפי שאני מבין אותם. תרבות שתמציתה איזון בין מתן חירות לאדם הבודד, לבין מגבלות השתלבותו בחברה, כך שגם האדם הבודד וגם החברה בה הוא חי, ישגשגו.

התרבות המערבית – המתאפיינת בליברליזם קיצוני, נוטה להיטיב את זכויות הפרט על חשבון תרומתו לכלל. למעשה הליברליזם מפורר את המרקם הלאומי והסולידריות החברתית עד כדי סכנה של קריסה.

התרבות המוסלמית - מקצינה לכיוון ההפוך, של דיכוי כל חרות ושגשוג של הפרט, כדי לכונן חליפות 'האומא המוסלמית' בה שולטים חוקי 'השריעה' – חוקי הדת המוסלמית, בכל העולם. המוסלמים מחלקים את העולם לשני חלקים:

• 'דאר אל-אסלאם' (בלשונם 'בית האסלאם') חליפות 'אומא' בה שולטים המוסלמים לפי  חוקי 'השריעה'
• 'דאר אל-חרב' (בלשונם 'בית המלחמה'), כל השטח שעדיין לא נכבש.

בספרים הקודמים הגדרתי את עקרונות התרבות הרצויה לי וניתחתי את הקשיים ביישומה תוך הרחבת המאפיינים של התרבות.

בספר זה אני מנסה לתאר את המצב היום. כדי לתאר את המצב היום, אני מתקדם לעתיד הקרוב (במושגים היסטוריים) ומתאר את מה שיכול לקרות אם המגמות של היום בתרבות המערבית/ליברלית ימשכו.

יהי ספר זה תמרור אזהרה לליברליזם המערבי המאבד עצמו לדעת.

האיש שטיפס על החומה

חומה בצורה סביבה, אין יוצא ואין בא

הכל נצבע בשכבה אחידה, מצל אותה חומה.

ולא נבדל איש מאיש, לא אישה מאישה

כולם בגוש אחד מבאיש, רוחש עיסה דביקה.

רק איש אחד ניתק, מתוך אותו הגוש,

על החומה טיפס ברח, נמלט מתוך יאוש.

על-ראש חומה ישב עצוב... תסכול עמוק מרגיש

אל עיסת הגוש הביט... ולא ראה איש.

הרים מבט אל מרחבים, אליו זרמו מראות.

לא ראה אדם מעולם, תמונות כל-כך יפות.

"בואו לכאן!" אל הגוש, קרא בקול אדיר,

"האויר צלול הנוף מדהים, והאור כאן בהיר.”

באי נוחות אז-זז הגוש, נוהם בקול אפל:

"איש כזה מאד מסוכן, אותו צריך לחסל

אין סליחה למי שעלה, כמו אותו איש

וכך יושב על החומה, רובץ כמו עכביש

רד אלינו אל העם, תהיה כמו כולם!

אותנו אל תרגיז משם, בשקר על עולם.

עולם שיפה ובהיר וצלול, ממה שכאן קיים.

רד מיד מראש חומה, אלינו אל העם!

אנחנו לעולם לא נסכים, שיהיה בינינו חריג

שחושב באופן שונה מכולם, ואת כולם משיג

אנשים כאלו צריך לחסל, ולסתום להם ת'פה

שלא ישפיעו על אחרים, זה לא יפה.”

אך אותו תמהוני עקשן, ישב על החומה

מתחמם בשמש מלטפת חמה, שותה את אורה

נהנה משמים תכולים בהירים, מאזין לשירת ציפורים

מוחו מתרחב באלפי מחשבות, להיטיב חיי אנשים.

אז שלחו אליו גדודי שוטרים, אל מרומי החומה,

להחזירו אל כל האחרים, למנוע את הבושה,

כי אדם שיושב על-חומה, נחשב ממש משוגע.

חייבים להכניסו לבית אסורים, לעם ישמש כדוגמה

התאמצו השוטרים לטפס בחומה, אך כשלו מהרה,

רק שניים מהם הגיעו, לאיש בראש החומה

רק שניים מכל השוטרים, עמדו במשימה הקשה

הגיעו, וישבו מאד עייפים, להסדיר את הנשימה.

הביטו סביב בכבדות מתנשמים, מיופי הנוף משתאים.

במרחק ראו מבצר מוסלמים, עם הרבה מסגדים.

במבצר הבחינו בתכונה רבה, של חיילי צבא,

מבריקים נשקם ערוכים לפקודה, מוכנים למלחמה

"הי, אתם השוטרים למעלה, מה אתם עושים?”

כך קראו להם מלמטה, קולות מתוך צללים.

והשנים ענו: “חיילים מוסלמים, אותנו מיד תוקפים."

והגוש ענה בקול אחיד: "גם אתם הוזים."

טור ארוך של חיילים, למול עיני שוטרים

שואט בעוז לעבר החומה, מניפים רומחים ארוכים

"אללא אכבר, אללא אכבר!" בקול גדול עונים

השוטרים צועקים: “הקשיבו אחים! הם אותנו מתקיפים!”

הגוש השחור רובץ בנחת, קורא דברי פרשנים:

"אחים, האיסלאם דת שלום, זאת אנו יודעים."

“הציצו החוצה וראו העובדות, במקום לקרוא עיתונים.”

אך גוש הצללים מאמין: " אלו רק דיבורים.”

האיש בחומה מביט בצללים, מצרף את קולו:

"אתם בסכנה, עורו אנשים! הנה האויב וחילו.

האם זאת אתם לא רואים? בשער ישנם חיילים.”

אך הגוש עומד בשלו: “אתם קיצונים הזויים!”

מפקד הצבא דופק בשער: "פתחו יהודים רחמנים.”

מהגוש נתקו כמה צללים, ופתחו לרווחה שערים.

פנימה זרמו חיילים מוסלמים, בצעקות מניפים גרזנים

שוחטים גברים, נשים וילדים, ללא שום רחמים.

פנו השוטרים על החומה, אל אותו האיש

“מה נעשה תן עצה, לאן פעמנו נחיש?

מהגוש נותרה ערמת פגרים, וכמה בתים הרוסים"

"מחדש את ארצנו נקים, וחומה בצורה נרים

חומה על בסיס איתן, של דברי נביאים,

מסורת של תרבות טובה, ופתיחות לדברים חדשים.

ונגביה החומה להגן מזדים, ועל החומה שומרים

שיביטו רחוק להזהיר מסכנה, ונחיה הרבה שנים.”

                                                                                         הבא