“הי יוסל, למה הורדת חולצה?”
"אתה יודע, מנחם, שבגן עדן כולנו נלך ערומים? מה אתה מתרגש אם אני מוריד חולצה.”
"למה?”
"כי כתוב שכך הלכו שם אדם וחווה לפני שגורשו מגן עדן. למעשה הם גורשו בגלל שהחליטו להתלבש אחרי שאכלו מעץ הדעת.”
"כן. כנראה 'שעץ הדעת' אינו אלא פרסומת לביגוד מעצבים אופנתי. אני בטוח שהנחש היא פרדה או וורסצה, אני לא יכול להבחין בין המעצבים. ההומואים האלו כולם נחשים.”
"אתה יודע מה יוסל? אני חושב שרק אתה תהיה בגן עדן, לי יצטרכו למצוא מקום אחר.”
"אל תהיה כל כך בקורתי עם עצמך, אתה אדם רע, אך לא רשע גמור.”
"זה לא זה, יוסל. כתוב שאדם וחווה אכלו 'מעץ הדעת'. זה אומר שרק לטיפשים מותר להיות בגן עדן, ברגע שהם נהיו חכמים גרשו אותם.”
"תפסיק שטויות!”
"זה לא שטויות יוסל, למה אתה חושב שאומרים 'גן עדן של שוטים'? תן לי לספר לך סיפור על מה שקרה ליהודים בגן עדן.”
"בסדר מנחם, ספר את הסיפור, אולי כך יעבור הזמן מהר יותר.” מנחם שקע עמוק יותר בכורסה והתחיל בסיפורו.
כנראה שהנטייה להתלונן תמיד, חקוקה בדי. אן. אי. של היהודים, לכן גם בגן העדן היהודי, עיקר השיחה של היהודים שהסבו מסביב לשולחנות הזהב לסעודת הלוויתן המסורתית, נסב על החיים הבלתי נסבלים בגן עדן.
"אתמול ניסיתי לתלות תמונה שרכשתי בשוק הציירים, אך התברר לי שאי אפשר לדפוק מסמר בקירות שהמלאך הארכיטקט האידיוט החליט לבנות דווקא מיהלומים."
כן ענה האיש השמן שמולו, "המלאכים האלו חושבים רק על הצורה של הבתים ולא מבינים שצריך גם לחיות בהם." היהודי השלישי שהסב לשולחנם העווה את פניו והראה את ידו השחורה כפחם. "ראיתם מה קרה לי?" שני חבריו פנו אליו במבטי חמלה, "אמש נקרע כבל חשמל ונפל על רצפת הזהב. חטפתי שוק חשמלי כזה שאם לא הייתי כבר כאן בגן עדן, הייתי מת. מי האידיוט שסולל כביש מחומר מוליך חשמל כמו זהב?"
השולחן הזה לא היה יוצא דופן, בכל שולחן נשמעו מלמולים של אי שביאות רצון. היהודים בעלי עור שחור, הרגילים לחום של מדבריות אפריקה דרשו להעלות את הטמפרטורה בחדר האוכל, לעומתם יהודי צפון אירופה התלוננו דווקא על החום באולם. רבנים קדושים דרשו חיבור לאינטרנט כדי להתקשר לצאן מרעיתם, אך כאשר מבוקשם התמלא הליצנים שבהם ניצלו את החיבור כדי להפחיד את יושבי הארץ, מה שהרגיז מאד את הקדושים האחרים.
מעל לכל קנאו באי הגן, בגן העדן הסמוך של המוסלמים. שם בילו 'שהידים' עם בתולות יפיפיות, וזמרים מנעימים את זמנם בזמר מזרחי מסתלסל.
מספר יהודים התארגנו כוועד לשטוח את טענותיהם בפני האינסטנציה הגבוהה ביותר - אלוהים.
לאחר דחיות רבות, ורק לאחר שארגנו שביתה בדרישה להשוואת תנאי גן העדן לזה של המוסלמים, מלאך גבריאל שאמון על סדר יומו של הכול יכול, קבע להם פגישה. לפני הפגישה גבריאל התרה בהם בפנים חמורות שלא יבזבזו את זמנו של הבורא. "הצלחתי לדחוס לכם פגישה במעלית בין הביקור של 'הכול יכול' בירושלים של מעלה ברקיע ראשון, לבין יציאתו לנופש ברקיע השביעי. תהיו תמציתיים. הזמן שהמעלית עולה עד לרקיע השביעי הוא כל הזמן שלרשותכם וזה לא זמן רב."
היו הרבה וויכוחים בין חברי הוועד. כולם הבינו שאי אפשר לשטוח את כל התלונות הרבות בזמן שהוקצב להם. בסופו של דבר ברוב דעות הוחלט להציג דרישה אחת בלבד. השוואת תנאים לתנאי גן עדן מוסלמי. במשך שעה נוספת התווכחו לאיזה גן עדן מוסלמי ירצו להידמות. בסופו של דבר החליטו על גן העדן הסוני בעיקר בגלל דחייה מההלקאה העצמית הנהוגה בגן עדן השיעי.
היום הגדול הגיע ושלושת חברי הועד נדחקו למעלית הפרטית הקטנה של בורא עולם. האור במעלית היה ממש מסנוור וגרם למשה ראש הוועד לבקש לעמעם אותו. "בקשתכם נענתה" נשמע קול בס נעים של הבורא, והמעלית החשיכה לגמרי, "בבקשה כזו יכול היה גבריאל לטפל ולא צריך להטריח אותי." "הו, לא, זו לא הבקשה!" נזעק משה והפטיר במהירות, "אנו מבקשים להשוות את התנאים שלנו לתנאי גן עדן מוסלמי סוני."
"אושר" נשמע הקול הנעים והם נזרקו מהמעלית ונפלו למטה.
תנאים של גן עדן מוסלמי
הנפילה הארוכה הסתיימה בזרועות ענוגות שקלטו את שלושת חברי הוועד, זרועות הבתולות.
אך החיוך שנמרח על פרצופם קפא עד מהרה כאשר סבבו אותם אנשים עם כפיות, שפם, ומבט רצחני בעיניים, שבקושי הכירו בהם את חבריהם לשעבר.
"הי, מה קורה? השגנו לכם את תנאי גן העדן המוסלמי." קרא משה ראש הוועד והצביע על הבתולות. יששכר שכנו לחדר קירב את פרצופו הגדול העטור זקן לפני משה ובקולו נשמעה נימת סרקזם "כן? 70 בתולות לאלפי היהודים הטובים שבגן עדן? אולי רצית את כל השבעים לעצמך?"
משה הביט מסביב. נכון היו רק 70 בתולות. יששכר תפש בקדמת מעילו של משה בזרועותיו החזקות מנענע אותו כלולב בידי רב חולה פרקינסון. "אף אחד לא אמר שכל שהיד יקבל בתולות משלו. ידעת שכולם מקבלים את אותן שבעים הבתולות?"
"למה לא שמנו לב לכך? " תהה יצחק איש הוועד השני.
יששכר עזב את משה תופש את יצחק בחמת זעם: "כי יש כל כך מעט מוסלמים שמגיע להם להיות בגן העדן, ראש בטטה!"
1 comment:
אהבתי
קובי ברס
Post a Comment