ההצעה

המנכ"ל פנה לדני. "אתה מנהל האגף החדש במקומו של חיים. ואני מקווה שאין לך רעיונות 'לקדם את החברה' כמו שהיו לחיים." אמר תוך חיוך מר.

"ולך, " פנה אלי " אני מציע לעמוד בראש חברת בת שלנו שתיישם את הפטנט שלך. חיים הוא חלאת אדם אבל הוא מבין בעסקים ואם הוא חשב שזה עסק טוב עד כדי להסתכן בפלילים.." העביר מבטו למנכ"ל ואמר בהדגשה "ותהיי בטוחה שנגיש נגדו תלונה במשטרה." החזיר מבטו אלי "טוב זה כנראה עסק טוב."

אין לי ניסיון בעסקים, אך כאן גיליתי פן חדש אצל שוש. היא לקחה את היוזמה ובכישרון שלא היה מבייש את ביל גייטס נשאה ונתנה בקשיחות והצליחה להשיג עבורי חוזה בו לי יש 60 אחוז מחברת הבת והחברה תשקיע בחברת הבת 3 מליוני שקל עבור 40 אחוז הנותרים. הפטנט יישאר על שמי.

שלמה המנכ"ל היסס "תנאים כאלו לא מקובלים לחברה חדשה אפילו אם בבעלותה פטנט שעדיין לא יודעים אם אפשר לממשו."

שוש ציינה שלחברת הבת יש כבר מוצר ראשון. למבטו התוהה של שלמה, הוסיפה בלעג: "הפרויקט שחיים חשב כבלתי אפשרי."

שלמה מנכ"ל החברה הביט בשוש בהערכה, הלך לבר וחזר עם כוסיות עבור כולם.

"מסכים. סגרנו?"

כאן התעוררתי. "לא, אני לא מסכים." כולם הביטו בי.

"אתה רוצה תנאים טובים יותר? לא בא בחשבון. זו הצעה סופית. Take it or leave it"

חייכתי אל שוש. "בוודאי. לא חשבתי שאני הייתי יכול לקבל גם חצי מהתנאים שהשיגה שוש, אך יש לי תנאי אחד שבלעדיו אל אחתום על החוזה."

ראיתי את הקמט מעל למצחו של המנכ"ל מעמיק. "והתנאי הוא?..."

"אני רוצה ששוש שהוכיחה כישורי ניהול ומשא ומתן בצורה כל כך מרשימה, תהיה מנהלת חברת הבת, אני אסתפק בתפקיד מהנדס ראשי."

המתח התפוגג והרמנו כוסית.

חברת בת

חיים ניסה להפסיק אותה "אין לך שום הוכחות להאשמות המגוחכות האלו"

בתגובה שוש פתחה את התיק הגדול התלוי על כתפה והוציאה את המחשב הנייד של חיים. "המשטרה מצאה את כל ההוכחות כאן.

למעשה ברגע זה נציגי המשטרה כבר עומדים מחוץ לחדר ההמתנה במטרה לאסור את חיים על ביצוע עבירות מרמה תוך חבירה לכנופיית המאפיה. "

נשתררה שתיקת תדהמה.

בוגי הראשון שהתאושש ופנה לחיים "לפני שאתה יוצא לנציגי המשטרה יש עוד דבר אחד שאנחנו חייבים לעשות."

מבט לשלמה המנכ"ל "פטר את הנוכל הזה, חיים, מיד. כך שהוא לא יופיע כעובד חברה בבית המשפט."

שלמה הגיב מיד ואמר לחיים בטון כועס "תראה עצמך כמפוטר מרגע זה ללא פיצויים. למעשה החברה תגיש נגדך תביעה על הנזקים שהסבת לנו." חיים ישב קפוא במקומו עד שבוגי הרים את קולו "צא מהחדר!"

הפעם הבאה שראיתי את חיים הייתה בדיווח הטלביזיה על המשפט שלו.

עכשיו שלמה פנה אלי "מה אתה אומר? אתה מוכן למכור את הפטנט לנו?" ומיד הוסיף בנימה של התנצלות : "אני רוצה להגיד לך שלא ידענו על כל עניין הפטנט עד עכשיו. אני לא יודע מה אתה חושב עלינו עכשיו אבל עליך לדעת שחיים פעל על דעת עצמו במזימה. זו לא הדרך בה חברה כמו שלנו פועלת. אני אבין אם לא תרצה לעשות עסקים איתנו."

התיישבתי תוהה מה לעשות עכשיו.

בוגי המשיך והמנכ"ל שישב על ידו הנהן: "חיים סיפר לנו שכאשר נודע לו על הפטנט שלך עמי, הוא פיתה אותך לבוא לעבוד בחברה והמציא את כל עניין הפרויקט כדי לשכנע אותך למסור את הפטנט לחברה."

הוא נראה אמין, אך אני כבר הוכחתי עד כמה אני לא מעריך אנשים נכון לכן הסתכלתי על שוש. שוש הנהנה, מדהים עד כמה אנחנו מבינים אחד את השני.

עכשיו המנכ"ל הפסיק לכמה שניות ואחר כך פנה לחיים "איך יכולת לעשות את זה?"

"אבל התכוונתי לקבל את הפטנט לטובת החברה, אני לא הייתי מרוויח מזה שום דבר."

שוש מגלגלת את עיניה, הפטירה "לא בדיוק."

לשאלה של המנכ"ל היא סיפרה שחיים כבר רשם חברה חדשה יחד עם אלמליח זה 'איש העסקים' השמן שהופיע תחת השם פואד והידוע למשטרה ככריש הלוואות בריבית קצוצה.

עכשיו המנכ"ל האדים: "חיים אתה מפוטר. צא מהחדר אני לא רוצה לראות אותך יותר."

הסתכלתי עליה. בחורה לעניין היא לא בזבזה זמן. נזכרתי בהערה שלה שהיא 'הענישה את הרוצחים של הוריה' תהיתי איך.

המזימה

כבר בדירתו של פואד היה לי ברור שפואד אינו מה שהוא מתיימר להיות. רק בעולם התחתון משתמשים בשיטות כאלו. השאלה הייתה איך למצוא הוכחות, כי ידעתי שללא הוכחות לא יאמינו לי מול המילה של חיים.

באותן שעות ארוכות שישבתי מול הבריון תכננתי תכנית פעולה שהוצאתי לפועל מיד לאחר שנפרדתי מעמי ודני שהצילו אותי.

הדבר הראשון שעשיתי הוא להתקשר לקצין המשטרה שהכרתי בעבר. קצין המשטרה היה חייב לי טובה גדולה. התברר שהקצין כבר יצא לגמלאות אך עדיין היו לו חברים שבררו בשבילי מיהו פואד.

התברר שפואד עומד בראש כנופיה של הלוואות בשוק האפור, ומבוקש כבר הרבה זמן בקשר לסחיטה ודמי חסות.

המשטרה הציבה מארב בדירתו, לאחר שנתתי להם את הכתובת., אך פואד לא חזר לדירתו. כנראה שהיו לו מודיעים במשטרה שהזהירו אותו.

לא היה לי זמן לחכות עד שהמשטרה תתפוש את פואד, הצעתי לבלש האחראי ללכת לקצה השני של שרשרת הפשע – משרדו של חיים.

רוחמה התנגדה בקולניות בטיפשותה, לכניסת השוטרים למשרדו של חיים. היא נאסרה ונחקרה בידי שוטרת מיומנת והודתה בכל מה שידוע לה. בין שאר המידע שהוצא ממנה היה מקום המסתור החדש של פואד. הצטרפתי לחולית השוטרים שנסעה לעצור את פואד.

השוטר דפק על הדלת.

"מי שם? " נשמע קולו של פואד.

"משטרה"

"רק רגע..."

הלכתי לצד שני של הבניין. חשבתי שאם זו דירת מסתור יכול להיות שיש שם יציאה אחורית.

בקושי הספקתי להגיע ומי רץ מולי מתנדנד על רגליו השמנות, אם לא פואד עצמו. האקדח שבידו שכנע אותי להיכנס לרכבו בלי ויכוחים. תוך דקה היינו ברכבו שואטים בתאוצה שוחקת גלגלים קדימה.

השוטר חיכה רגע ועוד רגע ולאחר כחמש דקות סבלנותו פקעה והוא פרץ את הדלת בכוח.

הדירה הייתה כמובן ריקה.

במחסום המשטרה הראשון הוא עבר כאשר הוא מאותת לשוטרים שלא יעצרו אותו באקדח צמוד לרקתי.

במחסום השני הייתי כבר מוכנה. גם מיכאל שומאכר אלוף מרוצי המכוניות האגדי לא יכול לנהוג דרך מחסום שוטרים ובו זמנית לאיים עלי באקדח לרקה כאשר הוא סופג נשיכה רצינית בידו. המכונית נטתה וכמעט דרסה את השוטר שעמד בצד הדרך, ונעצרה בקול שריקה עז מגלגליה הפגועים בדוקרנים..

מכאן עד המעצר של פואד הדרך הייתה קלה.

אצלו מצאה המשטרה את רשימת החייבים ובראשם התנוסס שמו של חיים.

בחקירתו של פואד הוא סיפר שחיים נכנס לחובות בשל התמכרות להימורים בקזינו בלתי חוקי בבעלות פואד. תחילה הוא שילם בכסף שהותר לו לנצל בחברה, כשזה נגמר הוא הציע לפואד את המזימה.

מיהרתי להגיע לכאן לפני שחיים יצליח להפעיל את המזימה.

הפטנט

שוש צעדה פנימה בצעד נמרץ לבי נמס ורציתי לגשת אליה ולחבק אותה. "בהחלט לא יהיה שום הסכם!"

חיים קפץ ממקומו "שושנה, יש לנו כאן מצגת חשובה..."

שוש קטעה אותו "אין שום מצגת, אין אפילו שום לקוח, אלו אנשי עולם תחתון המתחזים ללקוחות!"

כולם היו המומים. מנכ"ל החברה האדים מכעס, "צאי מיד מהחדר!", אך יושב ראש מועצת המנהלים אמר בקול סמכותי ורגוע: "שב שלמה, אנחנו נשמע מה בפיה. "

המנכ"ל ישב בצייתנות ושלמה פנה לשוש בקול רך עוד יותר: "תסבירי את דברייך גברת צעירה."

שוש התקרבה לחיים הסתכלה לו בפנים שהלכו והחווירו: "חיים יודע על מה אני מדברת, 'הלקוחות' " וכאן עשתה מירכאות באוויר "הם בעצם נוכלים מוכרים למשטרה."

חיים התעשת במהירות: "צאי מהחדר. אין לך כל רשות להתפרץ לכאן, להשמיץ ולהטיל אשמות בלתי מבוססות!"

בוגי יושב ראש מועצת המנהלים כחכח בגרונו. נשתרר שקט. הוא פנה ללקוח וביקש בנימוס שישבו חמש דקות בחדר בעוד הוא מברר את המצב המשפטי, אך שלושת נציגי הלקוח ארזו את תיקיהם קמו ויצאו בזריזות בלי לומר שלום.

בוגי הרים טלפון לביטחון ובקש לעצור אותם, אך להתנהג במלוא האדיבות. ואחר כך אמר בקול שקט אך לכולם הוא נשמע חזק וברור מכל צעקה: "עלינו לדבר."

הוא רמז למנכ"ל והוסיף "את ואתה חיים באים איתנו לתת הסברים." ונכנס לחדר הקטן הצמוד לחדר הישיבות שהיה קודש הקודשים של החברה.

שוש היחידה שלא התרשמה מבוגי: "אני חושבת שגם עמי וגם דני חייבים להיות נוכחים, חיים חייב גם להם כמה הסברים."

הנהון הסכמה כמעט בלתי מורגש של בוגי, נכנסתי לחדר מחכה להסבר של חיים, ודני אחרי. אכן לא הבנתי שום דבר. 'נוכלים המוכרים למשטרה?'

כמעט לא הספקנו להתיישב כאשר חיים, פניו נפולים ניסה להתנגד לנוכחותנו "יש לי משהו לספר לכם," פנה למנכ"ל וליו"ר "שלא רצוי שהעובדים ישמעו על כך."

בוגי אמד אותו למשך כמה שנויות במבט ואחר כך פנה אלינו "חכו בחדר הישיבות עד שאקרא לכם."

שוש התקרבה ולחשה לי "אל תסכים! לא יתכן שחיים לא ידע שזו תהיה דרישת הלקוח, הוא רוצה להכריח אותך למסור זכויות הפטנט לחברה. תזהר מחיים יכול להיות שיש לא עדיין כמה 'אסים' בשרוול."

הסתכלתי בעיניים הגדולות שלה 'אסים בשרוול?' על מה היא מדברת?

לאחר כמה דקות הדלת נפתחה ובוגי הזמין אותנו, שוש דני ואותי פנימה.

בוגי, יו"ר מועצת המנהלים הנהן לכיוון שוש : "נשמח לכל הבהרה, כי שמענו כאן מחיים סיפור מדאיג מאד." בוגי הישיר את מבטו לחיים ופקד "ספר להם!"

חיים גמגם תחת מבטו המצמית של בוגי "נכון שגייסתי את עמי כדי להעביר את הפטנט החשוב שלו לחברה." הוא פנה אלי "אני באמת מצטער, עמי סליחה..." חזר והעביר עניו מסביב, מנסה להקרין כנות "נכון גם שכל הפרויקט הוא מזימה לשכנע את עמי למסור את הפטנט, אך לא היה לי מושג שהשחקנים ששכרתי לשחק את הלקוח הם מהעולם התחתון."

שוש הפטירה בלחש "שקרן!"

חיים פנה אליה בכעס "נכון שכאן פעלתי בצורה לא טובה, אך פעלתי רק לטובת החברה ואת גברת צעירה וחוצפנית צריכה ללמוד שאסור לבוא ולהאשים אנשים ללא הוכחות."

שוש קמה ממקומה פנתה לבוגי מתעלמת מחיים "בזאת חיים צודק. זה בדיוק מה שחשבתי אתמול. אסור לי לבוא לכאן בלי הוכחות כי אז חיים יסובב את הדברים כך שיצא נקי..." עצרה לכמה שניות דרמטיות והמשיכה עדיין פונה ישירות אל בוגי בלבד "תן לי כמה דקות ואספר לכם איך מצאתי הוכחות."

שוש גוללה את מה שגלתה באותן שעות יקרות שהיא נעלמה.

מצגת

כאשר הגענו קרוב למשרדי החברה, דני חנה: "מוטב שגם אנחנו נתקדם ברגל בחזרה לחברה."

"בוא נמהר," אמרתי "אין לי הרבה זמן להתכונן למצגת."

עבדתי על המצגת מפסיק כל כמה זמן רק כדי לטלפן לשוש.

שוש נעלמה. טלפנתי לה לפחות עשר פעמים, לטלפונים הראשונים היא ענתה בקיצור "הכול בסדר תתרכז בעבודה שלך. אני בודקת כיוונים מעניינים אחרים" קיוויתי ש 'כיוונים מעניינים אחרים' אינם גברים אחרים בחייה, אחר כך פשוט כיבתה את הטלפון. אך לא היה לי זמן לדאוג לכך. החלטתי שאחרי המצגת שוש תהיה הפרויקט הבא שלי.

חדר ישיבות של מועצת המנהלים בחברה הוא קודש הקודשים שרק הכוהנים הגדולים, בכירי החברה רשאים לשהות בו. זה היה המקום בו החליט חיים להציג ללקוחות את ההצעה שלנו למערכת.

דני הוביל את השיירה שלנו לתוך חדר הישיבות ללא היסוס. אני צעדתי מאחרי דני מחזיק בידי בזהירות את המעגל המפוזר על שלושה משטחים המחוברים בחוטי חשמל צבעוניים. אחרי צעדה רותי מתקתקת בעקבים גבוהים, בידה קלסר השרטוטים ובידה השנייה המחשב הנייד שלי. יוסי ושלמה סגרו את השיירה מגלגלים שתי עגלות עמוסות מכשירים, כבלים ובעיקר את המקרן שלקחנו מחדר המנהלים של חיים.

עמדתי בפתח סוקר את חדר הישיבות. החדר נשלט על ידי שלחן עץ שחור ענק שמסביבו כורסאות עור באותו צבע. השולחן היה נקי מכל חפץ וארוך. נדמה שאם נסמן בו פס מרכזי אפשר יהיה להנחית בו מטוס. קיוויתי שהמצגת שלנו לא תתרסק על מסלול הנחיתה הזה. שתי נברשות זוהרות באלפי קריסטלים, שנראו כאילו נשדדו מארמון אליזה, האירו את השולחן באור רך. הקירות היו מצופים בלוחות עץ כהה וציורים אוריגינליים היו תלויים במרווחים קצובים. בקצה החדר היה דלפק בר שלא היה פחות מפואר מהבר של מלון וולדורף אסטוריה.

יוסי לא עצר, הוא עקף אותי דוחף את עגלתו עד לקצה החדר ושלמה בעקבותיו. שניהם התחילו לפרק את העגלות העמוסות בחריצות שאולי באה לכפר על התנהגותם הבלתי חברית.

כאשר נותרו רק יומיים למסירה החלטתי להציג את הפתרון שבסיסו הפטנט. שוש התנגדה והתחננה בפני שלא אקלקל את עתידי, אך היא לא יכלה לתת לי נימוקים הגיוניים לכך מחוץ להרגשת בטן וספקות שנובעים מכיווני החקירה העלומים שלה. יומיים הם זמן קצר להיערך למצגת כזו, אך אף פעם לא נכשלתי עדיין בפרויקט ואני לא מתכונן להתחיל עכשיו. יהיה מה שיהיה. אפילו אם יתממשו החששות של רואי השחורות הפסימיים שוש ודני, תמיד אמצא עוד פטנט חדש. הזמן שעבר מרגע ההחלטה עד לרגע זה בו אני עומד בוהה בפתח חדר הישיבות של מועצת המנהלים, עבר ביעף רק עכשיו חשתי בעייפות המצטברת. הרגשתי יד מונחת על כתפי. דני.

הנעתי את ראשי מתנער. הגיע הזמן להציג את הפרויקט.

דני העריך, למה העריך? היה בטוח, שיש לנו סיכוי טוב לזכות בפרויקט. איפה שוש יכולה להיות.

עכשיו, שלא היה לי מה לעשות עד למצגת, חשתי געגועים אליה. כאשר ארזתי את המעגלים להביא אותם לכאן בקשתי את דני שיזמין אותה. עכשיו הסתכלתי אליו: "איפה שוש?" הוא משך בכתפיו "אני לא יודע, היא לא עונה לטלפונים." כאשר ראה את הדאגה שלי, הוא חייך ואמר 'אל תדאג' שוש 'מכורה עליך'. ביטוי תמוה משהו.

עסקתי עדיין בכיוון המקרן כאשר נכנסו שלושה גברים דוברי אנגלית במבטא מוזר, בלבוש מהודר - 'הלקוח'.

מצידנו היו בנוסף לנו, חיים ועוד שני גברים שהוצגו כמנהל הכללי וראש מועצת המנהלים. ניכר שהפרויקט חשוב לחברה.

חיים כחכך בגרונו והתחיל בהצגת הנוכחים.

התחלתי בהצגת העקרונות. הלקוח הראשי אדם שמן שעניבה שמרנית חונקת את צווארו, עצר אותי ושאל על סמך מה אני טוען שאפשר להשתמש בכבל המיועד לאינפורמציה.

הצגתי את הפטנט.

הלקוח רכן קדימה ושאל "האם הפטנט שייך לחברה?"

כאשר עניתי בשלילה, הפטנט הוא אישי, הלקוח קם ואמר שזה לא מקובל עליהם, כי יכולים לתבוע אותם על הפרת פטנט ותוך שהוא פונה לחיים "אפשר לתבוע גם אתכם. אני לא מבין איך אתם יכולים להציג מערכת מבוססת על פטנט שאינו ברשותכם." סיכם.

ראיתי שגם המנהלים הגדולים של החברה נעים בחוסר נוחות בכיסאותיהם המרופדים.

חיים התערב להציל את המצב. הוא הרים את ידו בניסיון לעצור את הלקוחות מללכת, העיף בי מבט ואמר: "אני בטוח שנגיע להסכם עם בעל הפטנט לבעלות על הפטנט."

מזווית עיני ראיתי שדני מניד את ראשו, בתנועת 'אמרתי לך'.

הדלת נפתחה בתנופה, כל הראשים פנו לעברה...

הגלויים של שוש

שמחתי מאד שעמי בא להציל אותי כמו האביר על הסוס הלבן, אם כי הסתדרתי בכוחות עצמי כמו תמיד.

עם זאת עוד לא גמרתי את המשימה שלי ואני לא אחת שמפסיקה משימה באמצע. עדיין אני חייבת לברר עוד כמה נקודות בלתי ברורות ובעיקר להביא הוכחות. בלי הוכחות ידעתי שחיים ידע איך 'להחליק' את העניינים כך שבסוף אני אהיה אשמה.

דני ועמי הלכו מהר בצעדים הרחבים שלהם כך שאני הייתי חייבת כמעט לרוץ אחריהם. כאשר כמעט הגענו למשרד, החלטתי שזה הזמן להיפרד. אין לי הרבה זמן, "עצור כאן" אמרתי להם בדחיפות. עמי ניסה להניע אותי אך ידעתי שאני מוכרחה לסגור את הקצוות. חייכתי אל עמי והוא משך בכתפיו בהסכמה. דני בהה בי כמו שור לפני המשחטה, אך דני לא שור מטומטם: "כל כך התאמצנו להציל אותך ועכשיו את שוב נעלמת וכנראה תסתבכי עם מי יודע מה?”

כדי לעצור את ההתנגדות שלו ושמתי לב שגם לעמי כבר גרדה ההתנגדות בגרון, הרמתי את ידי לעצור אותם: "אל תדאגו אני לא מתכוונת להסתבך שוב, אני רק עייפה ורוצה לחזור לדירה שלי כדי לנוח.”

דני, שכנראה הכיר אותי יותר טוב ממה שחשבתי התרה בי "אל תעזבי את הדירה שלך בלי להודיע לנו" אך לא הייתה לו ברירה אלא לתת לי ללכת. ברור שלא התכוונתי לחזור לדירה אפילו לרגע אחד. אין לי זמן לנוח. עלי לבצע את התכנית שעלתה במוחי בשעות הרבות שהייתי כלואה מול הבריון בדירה של פואד.

על סף המצגת

בתקוה ששוש לא תסתבך שוב חזרתי אל הבעיות שלי.ניסיתי להימנע מלחשוב שנותר לי יום בודד לפתור את הבעיה. הסתכלתי על המעגלים המונחים על השולחן. בפעם האחרונה שבדקתי לא הייתה שום תגובה. למה הם לא עבדו? האם נכשלתי?

לא יכול להיות שאין שום תגובה. חזרתי לשרטוטים. הייתה לי תגובה במעגלים הפרימיטיביים הראשונים אם כי תגובה זעירה. כאן חייבת להיות תגובה גדולה בהרבה. הייתה לי הרגשה שמישהו מתסכל עלי. הרמתי את עיני כדי להיתקל בעיני החתול הירוקות של רותי. “הי, כמה זמן את כאן?”

"אני מתסכלת עליך כבר עשר דקות. היית כל כך שקוע בעבודה שלא הרגשת.”

"איך נכנסת?” תמהתי.

"הדלת שלך פתוחה. אתה לא למדת לנעול את הדלת לאחר שכבר שדדו אותך?”

"זה לא היה עוזר לי לנעול את הדלת, הם פרצו מהחלון, זוכרת?”

רותי הנהנה מחייכת חיוך מר "אני מצטערת על כל הצרות שגרמתי לך וחשבתי אולי לעזור לך. או לפחות לשמש לך חברה בזמן שאתה עובד.”

"את יכולה למצוא למה המעגל לא עובד? כי זו הבעיה שלי עכשיו.” אמרתי בידיעה שהיא לא יכולה לעזור.

"אולי תספר לי מה אתה חושב. לפעמים כאשר מסבירים למישהו אחר הבעיה נהיית ברורה יותר לך.”

יש משהו בדבריה. התחלתי לנתח בקול פונה אליה ומסביר לה איך המעגל עובד. “אני מזרים זרם בדיקה קטן דרך הנגדים הגבוהים האלו המשמשים הפרדה בין המעגל הבודק למערכת הכבילה. הבעיה היא שהזרם קטן מידי כדי לגלות שינויים.”

"אז למה אתה לא מזרים זרם גדול יותר?” שאלה רותי

"כי אז ההפרדה תהיה קטנה ומעגל הבדיקה עלול להשפיע על מערך הכבילה.”

"אז למה שלא תגדיל את המתח של הבדיקה ואז תזרים זרם גדול יותר עם אותם נגדי הפרדה?”

לפעמים אדם מבחוץ רואה פתרון שאדם העובד על המערכת לא ראה: "וואלה צודקת, כל הכבוד.”

"טוב, לפעמים אתה שוכח שגם אני מהנדסת אלקטרוניקה" רותי נעלבה.

"סליחה אם הייתה לך הרגשה כזו.”

"טוב לא נורא לפעמים גם אני עצמי שוכחת שאני מהנדסת. איך שלא יהיה אני יודעת שאני לא מהנדסת מבריקה.”

מספיק עם הדיבורים העליתי את מתח הבדיקה פי עשר.

יש! המעגלים הגיבו למצבים השונים כך שבכל מצב היו מספר מילי-וולטים שונה. זה כבר גדלים הניתנים למדידה.

עבדתי בקדחנות שוכח כל מה שמסביבי, עד שעלה באפי ריח קפה חריף.

"חשבתי שהגיע הזמן שתעשה הפסקת קפה" אמרה רותי בחיוך.

שכחתי לגמרי מנוכחותה. מלמלתי סליחה ותודה.

אך היא חייכה אלי בעניים עצובות "לא אני האידיוטית שחשבתי אותך להומו ושניסיתי לתקל אותך" הושיטה את ידה אלי "אני יודעת שאתה ושוש זוג. לדעתי זה נחמד ואתם מתאימים … אנחנו יכולים להיות ידידים?”

לחצתי את ידה "ידידים!” המחסום הוסר אך לא היה דבר מאחוריו.

"מה השלב הבא?”

"צריך לשכנע את הלקוח שאנו נקבל את הפרויקט. לא תמיד השיקולים הם מקצועיים בלבד אך יש לנו סיכוי טוב כי אני חושב שרק לנו יש פתרון אמיתי.”