סיכום 

1. מה צריך ללמוד על 'האחר' כדי להעריך מה הוא חושב ואיך הוא פועל?

כדי להבין את 'האחר' חשוב להעריך את התגובה שלו למגוון של נושאים. נושאים כלליים כמו חרות מול קבלת סמכות, אדיקות וכו'. ועד כמה התגובה שלו קשורה לסביבה בה הוא חי.

אך תחילה עלינו לזקק את המידע שאנו אוספים על 'האחר' מהשפעת התרבות שלנו.

להלן מקצת מהקטגוריות שצריך לחקור כדי להבין את 'האחר':

• תמונת המציאות שלו. בפרקים הקודמים ראינו את המורכבות של בניית תמונת מציאות.

• כללי התרבות שלו – המנהגים של הקבוצה בה הוא חי והסטראוטיפים המוטבעים בו.

• אופיו הפרטי – אוסף בסיס הנתונים שהוא צובר עם הניסיון והתגובות הנובעות מאופיו.

• מרחב הידע האישי שלו - זה לא בהכרח הידע האמתי, אלא מה הוא חושב שהוא יודע על הנושא הרלוונטי.

• סף התגובה שיניע אותו לפעולה – אדם יתעלם מכל דבר שאינו עובר סף שמעבר לו הוא יתפרץ.

• רמת התגובה לאותו אירוע – עוצמת התגובה לאחר שסף הרגישות שלו נפרץ.

חשוב גם לבדוק גם את הרגישות של 'האחר' (נגזרת שנייה) ולא רק את רמת התגובה היחסית לשיעור מעל לרף התגובה. הרגישות מוגדרת כשנוי עוצמת התגובה ביחס לשנוי בעוצמת האירוע. כדי להבין איך אדם יגיב לאירוע עלינו לשלב את כל הידוע עליו.

אם מקבלים את התזה שהצגתי שהאדם הוא בעצם מכונה אורגנית הנשלטת על ידי מחשב אורגני שקוראים לו מוח, אפשר להבין כל אדם אם יש לנו מספיק נתונים וידע על דרכי פעולתה של מכונת האדם. להבדיל מהגישה הרואה את האדם כייצור בעל נשמה, או לפחות תודעה מנטלית, מסתורית שאין לדעת מה היא חושבת ואיך היא תיפעל. כי "האדם האחר אינו אני.”חלק ניכר ממשמעות "להבין את האחר" היא להעריך ברמה טובה של סבירות איך האדם האחר יגיב על אירוע. הנה הדגמה של מה שנחוץ כדי להעריך זאת.בספר הזה הצגתי תזה נוספת בשם 'הפרקטליות האנושית' האומרת שאין לראות את האדם כמכונה העומדת בפני עצמה אלא כחלק ממכונה גדולה יותר – הקהילות התרבותיות שבמסגרתן הוא פועל.לכן הבנת האדם האחר מחייבת לצד ההבנה של הצורה בה פועל מוחו של האדם הבודד גם לקחת בחשבון את ההשפעה של הקהילה בה הוא חי.
הנה מספר נוסחאות כדי להמחיש בצורה מדעית את היכולת להבין איך האדם האחר יגיב לאירוע.כמובן שקשה להעריך את הפרמטרים בנוסחאות שאציג. בנוסף הנוסחאות עצמן אינן כוללות את כל הגורמים המשפיעים ולכן אינן שלמות ואינן מדויקות.אני משער שעם התקדמות במציאת כלים להערכה מדויקת יותר של הפרמטרים בנוסחאות נגיע גם להערכה מדויקת יותר של הבנה איך אדם אחר יגיב או לפחות איך רוב האנשים השייכים לקבוצה תרבותית מסויימת יגיבו.נגדיר:

events=E

Es הוא אותו חלק מהאירוע במציאות שנקלט במוחו של אדם:

1. במגבלות החושים (limitations = l).

2. רק אותו חלק של מציאות אליו המוח מכוון כדי להשיג את מירב האינפורמציה החשובה לו – direction=d.

Individual =i מציין חלק אישי במוח. מקבל ערך בין 0 ל 1 לפי נטיית האדם למחשבה עצמאית.

community = c מציין את החלק הקהילתי במוח. מקבל ערך בין 0 ל 1 לפי נטיית האדם לקבלת תרבות הקהילה.

ביחד הוא השלם: i+c=1

Senses = s מציין רגישות החושים.

Feelings = F מציין מסנן רגשי שמקבל ערכים 0-1.

מכאן החלק של האירוע שנתפס באופן אישי הוא: Ei=Fi*Es

החלק של האירוע שנתפס במסגרת הבט קהילתי הוא: Ec=Fc*Es

והאירוע כולו במוחו של האדם האחר הוא: E=i*Ei+c*Ec

בשלב הבא האירוע כפי שנראה במוחו של האדם מושווה לתבניות הקיימות במוחו כדי לקבוע תגובה.

patterns=p

אם נמצאה התאמה חלקית לתבנית קיימת המוח מניח בשלב ראשון שהאירוע שווה לאירוע שיצר את התבנית, אך הוא ממשיך ובודק כל הזמן בעוד אינפורמציה נוספת זורמת עם הזמן: E=Ep

המוח שולף את התגובה המוכנה בזיכרונו לאירוע Ep כל עוד אין אינפורמציה שסותרת זאת.

אם בשלב כלשהו הוא לא מוצא תבנית מתאימה הוא נאלץ להתאים תבנית חדשה לפי חלקי תבניות שונות הקיימות. מה שלוקח זמן רב יותר לתגובה.

בשלב הבא המוח חייב להחליט על תגובה לאירוע.

נגדיר תגובה כ response=r

לשם כך הוא משווה את עוצמת האירוע לספי התגובה לסוג כזה של אירוע הנקבעים על ידי ערכי התרבות הקהילתית, האופי האישי של האדם, ומצב רוחו באותו זמן. לאדם יש שני ספי תגובה:

• סף תגובה תחתון שמתחתיו הוא אדיש לאירוע. Er<Er1

• סף תגובה עליון שמעליו הוא פועל. Er>Er2

• בין שני הספים האלו האדם יגיב רגשית אך לא יפעל. Er2>Er>Er1

במקביל לקביעת התגובה לפי עוצמת האירוע, המוח מכוון את התגובה לאזורים שונים במוח להמשך הטיפול, לפי מהירות התגובה הנדרשת הקשורה גם ברמת הסכנה הצפויה. האזורים השונים האלו במוח מפעילים שרירים על ידי פקודות לעצבים המתאימים, או מפעילים בלוטות הורמונים שונים לויסות פעולת הגוף ולהצגת רגשות.

יש תגובות רפלקסיביות שחלקן אפילו נעשה על ידי העצבים בקצה, לפני שהמוח מקבל את האינפורמציה.

ההחלטות שנעשות על ידי המוח מתחלקות לשני סוגים:

כאשר המוח מוצא התאמה טובה בין האירוע לתבנית קיימת, כמו במקרה של נהיגה הביתה או פעולת הליכה, המוח מפעיל את השרירים המתאימים באופן אוטומטי ללא הצגה לתודעה.

כאשר נדרשת תגובה מהירה למשהו חדש (שהמוח לא מוצא לו תבנית מתאימה), המוח מחליט עוד לפני שהוא מציג את ההחלטה. אלו החלטות שנחקרו במסגרת המחקר של ליבט.

כאשר נדרש תכנון ארוך טווח כמו בהחלטה על מסע שחמט, נתוני האירוע E כפי שמובנים במוחו של האדם מוצגים לחלק המוח המפעיל תכונות שונות כמו דמיון והיגיון כדי להגיע לאפשרות הפעולה המיטבית מתוך מספר אפשרויות. בדרך כלל במקרים כאלו המוח חייב להסתייע גם בתצוגה כדי להקל על קביעת ההחלטות.

בכל המקרים האלו המוח בונה תבניות חדשות או משנה תבניות קיימות כמסקנות מתוצאות ההחלטות. לשם כך הוא בדרך כלל נעזר בתצוגה רגשית וחזותית.

כמובן שאין דרך לקבוע את הפרמטרים האלו אלא להעריך אותם בלבד. הצגתי את הנוסחה רק כדי להדגים עד כמה הבנת 'האחר' מורכבת.

בפרקים הקודמים ניסיתי לתת לך הקורא כלים להערכת הפרמטרים האלו. מצויד בכל אלו ובתובנות של הדרך בה המוח שלנו פועל אני מקווה שהצלחתי לעזור לך הקורא להבין את 'האחר'.

1. האם באמת אפשר להבין את האחר?

קשה מאד. אך הוכחנו כבר בפרקים הקודמים שהאדם הוא מכונה משוכללת בעלת מחשב אורגני - המוח. אין נשמה, או משהו בלתי מובן אחר שאי אפשר לצפות את פעולתו אם אספנו מספיק נתונים. מכונות אינן 'מסתורין ושאלה' כפי שניסח זאת הפילוסוף לבינס. אפשר להבין איך המכונות פועלות בתנאים שונים. הראנו שגם חברות בדומה לאנשים הבודדים הן מכונות משוכללות הפועלות לפי כללים שאפשר להבין, אם לומדים את הנתונים המוזנים אליהן ויודעים איך הם מעבדות נתונים אלו לכלל תגובה.קשה לאסוף נתונים מספיקים כדי להעריך בדיוק איך אדם מרגיש ומגיב כמו גם איך החברה מתנהגת. אך שיטות איסוף הנתונים משתכללות עם הזמן והתקדמות טכנולוגית. יחד עם השיטות מפתחים גם מגוון של מכשירים העוזרים לגלות איך אדם או חברה יחשבו ויגיבו לכל אירוע או רעיון.לרוב גם אין צורך בהערכה מדויקת. כדי להבין שאריה מסתער עלי איני חייב להבין את כל הפרטים אלא רק את הפרטים הרלבנטים כמו הערכת הזמן שדרוש לו להגיע אלי אם אני לא אברח, או האם הוא מספיק רעב כדי לתקוף אותי. ראינו שהמוח בנוי להערכות מדויקות ומהירות מספיק כדי לעזור לנו לשרוד. בעולם המודרני אריות התוקפים בני אדם די נדירים. אך עדיין חשוב לנו להעריך בצורה מספקת איך בני אדם אחרים חושבים ומגיבים. לשם כך אפשר להעזר בידע ובנתונים שאנו יכולים לגלות.היכולת להבין את 'האחר' קשורה בקושי לאסוף נתונים עליו ועל החברה בה הוא חי. קשה ביותר להבין ולאסוף נתונים על אדם 'אחר' זר, בעל תרבות שונה. יותר קל להבין באופן סטטיסטי הסתברות איך אחר מרגיש ומגיב לפי הלך רוח של הקבוצה אליה הוא שייך.קל עוד יותר להבין אדם קרוב מהקבוצה שלך. הכי קל להבין סטטיסטית איך אדם שמאבד את זהותו לטובת הקבוצה יחשוב ויפעל, כי הוא מרגיש ופועל כמו כל הקבוצה אליה הוא שייך. כאלו היו המוסלמים שגררו את גופת השגריר האמריקאי בבנגזי. הילרי קלינטון הייתה חייבת הייתה ללמוד את התרבות המוסלמית כדי להבין ולצפות התנהגות כזו. אך היא לא עשתה זאת כי יש לה כמו לרובנו, קושי להשתחרר מדרך המחשבה שלנו.אדם מסתכל על המציאות דרך משקפיים מסננים ועטוף בשתי שכבות אטומות שמסתירות את 'האחר' מפניו.הוא מביט על העובדות דרך משקפים הצובעים את המציאות בצבע וורוד השומר עליו מפני הרגשה רעה.המשקפיים מסננים את האינפורמציה ומעוותים את המציאות ויחד איתה את דמות 'האחר'.בנוסף אנו עטופים במעטה חלקלק של סממני תרבות, העוטף כל אחד מבני העדר שלנו, במטרה לצמצם את החיכוך עם הקרובים אלינו. את כל חבריו אדם רואה מבעד למעטה התרבות המחזק את הדומים לו ומטשטש את השונים. סממנים האלו כוללים את המסורת, ההרגלים, השמרנות, והשגרה. כל מה שמאפשר לחיה שבתוכנו לחיות בשלום עם החיות האחרות בעדר.לכן אדם משוכנע בנקל 'שהאחר' הוא אדם בדמותו והוא יגיב כמוהו ויפעל לפי הערכים שלו.לכן אדם עומד תוהה ללא הבנה, כאשר האחר מגיב אחרת ממה שהוא היה מגיב באותה סיטואציה.המוח מוחה אירועים שלא מתאימים לאג'נדה שלו מהזיכרון, כמו מורה קפדן המוחק במטלית רטובה משפט מקומם שכתב ליצן הכיתה על לוח הגיר.כדי לראות את 'האחר' כפי שהוא, עלינו לפתוח צוהר באותו מעטה, ולהסיר את המשקפיים הוורודים ולו לרגע אחד, כדי לראות את 'האחר' כפי שהוא.אך גם זאת לא מספיק אם 'האחר' שייך לקבוצה תרבותית שונה. במקרה זה עלינו להציץ מעבר לחומה התרבות המקיפה אותנו יחד עם כל העדר שלנו. החומה שמגינה עלינו מעדרים אחרים, אך מקשה מאוד לראות את העדר האחר. לאחר מכן עלינו לראות את 'האחר' המסתתר מעבר לחומת התרבות שלו, ועטוף כולו בבורקה המסתירה את זהותו.מעטים בעלי עצמאות מחשבתית מספקת כדי להרים את ההינומה המסתירה ולהביט 'באחר' מעל לחומת התרבות. עלינו לזכור שגם אותם המעטים שיכולים להעיף מבט חטוף ולהבין משהו מהתנהגות 'האחר', הם בדרך כלל לא אלו שמסוגלים לעשות משהו בנידון. הם עצמם חריגים, שמודחים מהעדר המחבק את אומרי ההן ומדיר את החריגים מעצם היותם חושבים עצמאיים. במקרה הטוב איש לא שם לב לדבריהם. במקרה הקשה הם מועלים על המוקד.בדרך כלל אנשים בעלי רעיונות משל עצמם אינם מקובלים בחברה ולכן אינם יכולים להיות מנהיגים.עם זאת תכונות סותרות אלו יכולות להתקיים אצל מנהיג שהגיע לעמדת מנהיגות במקרה, בלי שהוא התאמץ לפלס לו דרך בכוח אל עמדת המנהיגות.משה רבנו היה כזה. הוא קבל חינוך למנהיגות בתור בנה המאומץ של בת פרעה, והגיע לעמדת מנהיגות במקרה, כאשר הגן בסערת רוח על עבד יהודי. (ראה "משה ההוגה")עם הזמן והתקדמות הטכנולוגיה, משתכללות שיטות ומפותחים אמצעים לגילוי מחשבות 'האחר' הבודד ובעיקר התנהגות 'האחר' שהוא קבוצה. למשל סקרי דעת, שפת הגוף, גלאי שקר, או 'בלוני ניסוי' - שמועות שאפשר להכחישן אם התגובה אליהן לא רצויה.בספר זה ניסיתי להרים צוהר לצורה בה 'האחר' מרגיש ופועל.האם אתה הקורא יכול להתגבר על המסכים שלך ושל האחר כדי לראות נכוחה?האם אתה מסוגל להכיר במגבלות המעטה התרבותי והאישי שלך, ולנסות למשך זמן מועט לשחרר את מוחך מהמגבלות האלו ולהישיר עיניים אל 'האחר'? עלינו לזכור שרגשות הדחייה שלנו, הם פעולות כימיות שהמוח משתיל לטובת החיבור שלנו עם העדר. נתעלם מהם לרגע, ונזכור שגם 'לאחר' יש סט רגשות שהושתלו אצלו כדי לחבר אותו אל העדר שלו ולהתנגד לעדר שלנו.אם המאמץ יצלח בידך ולאחר שתלמד את תרבותו וסביבתו של 'האחר', ותזכור גם איך המוח פועל, אולי תבין במידה מסוימת את 'האחר'. אך גם אם לא תבין את 'האחר', אני מקוה שהתובנות שרכשת בספר זה יעזרו לך להבין לפחות טוב יותר את עצמך. גם בכך דיינו.

-סוף-