במה שונה החי מהצומח והדומם

 מדענים עדיין לא הצליחו ליצור חיים במעבדה, אך הם קרובים מאד לכך.

חוקר בשם סטנלי מילר הראה שאפשר ליצור את המולקולות המורכבות שבסיס החיים במעבדה. בתוך מערכת סגורה של צינורות ומבחנות, הכין מילר תערובת שחיקתה את אותו מרק כימי קדמון, חישמל אותה כאילו היכו בה ברקים, וחימם כאילו היתה נתונה להתפרצויות וולקנית. בקיצור, דימה עולם קדום בבקבוק. ובתוך העיסה נוצרו, למרבה הפלא, חומצות אמינו, נוקלאוטידים וסוכרים, מרכיביו של כל יצור חי, אבני הבניין של הדנ"א ושל האנזימים המפעילים את גופנו.
לא בכדי מתקשים מדענים ופילוסופים להגדיר מהם חיים. אין הגדרה המבדילה באופן חותך בין חי לדומם אולי בגלל שאין באמת הבדל. יש רצף התפתחות בין האטומים המרכיבים מולקולות שמתחברות (בתנאים מסויימים) עם מולקולות אחרות כדי ליצור מולקולות הנחשבות לאבני בנין של החיים ויודעות גם להתרבות. נכון שהתהליך הזה עדיין לא נהיר לגמרי למדע, אך אין סיבה שהמדענים לא יוכלו ליצור חיים במעבדה. כמובן קיימת הסיבה הכלכלית, כי הרי הרבה יותר זול ואף מהנה, ליצור חיים בשיטה הישנה והבדוקה.

הגבול בין חי לדומם מטושטש גם מבחינות אחרות:

• גבישים דוממים מתרבים כאשר הם נמצאים בתמיסה רוויה. האם הם חיים?

• ווירוסים ואף זרעים הופכים לדוממים כאשר תנאי הסביבה לא מאפשרים התפתחות 'ומתעוררים לחיים' כאשר התנאים משתנים. האם הם חיים או דוממים?

• תכונות רבות המיוחסות לחיים אפשר לראות במערכות שכל אחד יצביע עליהן כדוממות כגון עיר המתפתחת וגדלה עם הזמן.

כל הדיון הזה במהות החיים, בא כדי להוות בסיס לטענה שהאדם הוא רק מכונה שאפשר להבין את פעולתה, או לפחות ללמוד איך ללחוץ על הכפתורים הנכונים כדי לקבל תגובה רצויה.

אתה הקורא תשאל בצדק, למה אני עוסק בשאלה של קיום התודעה, בספר שמטרתו להבין את האחר?
התשובה היא שחייבים להבין מהי 'התודעה' של 'האחר' בה הוא חושב ופועל.
אך אם התודעה אינה אלא חלק של המוח, חשוב להבין את כל המוח, ולא רק את אותו חלק כדי להבין איך 'האחר' חושב ומגיב.
איני בא להציג תורה פילוסופית, לשם כך צריך לכתוב ספר אחר. אני מבקש ממך הקורא הנבון, לתת הזדמנות לדעות המובעות כאן, גם אם אתה מאמין בתודעה או נשמה ובאלוהים שנשף אותה לגוף האדם.
תוכל לבדוק אם הדרך בה מוצגים מנגנוני החשיבה של מוח האדם, מאפשרת הבנה עמוקה יותר של 'האחר' מאשר לנסות לבחון את מעמקי נבכי הנשמה.
אי אפשר להבין את המסתורין של איך 'האחר' חושב ופועל, ללא הבנה של המנגנונים הפועלים במוח היוצר את המחשבה.
אם כך נצא מתוך ההנחה ש "אין אנו אלא מכונה משוכללת המצוידת במחשב אורגני.”
לא נעים לגלות זאת נכון? התרגלנו לחשוב שאנו יצורים עליונים בעלי תודעה, כמעט אלים. בחינת "נעשה אדם בדמותנו ובצלמנו."
אם תודעה הייתה קיימת, מי יכול היה להבין מחשבות של משהו אלוהי ובלתי נתפש כמו רוח האדם? אך אם אנו מכונה חושבת, יש בכוחנו להבין איך המכונה המשוכללת הזו פועלת ולהעריך איך היא תגיב אם נלחץ על הכפתורים המתאימים.
לך הקורא יש מוח משלך ותוכל לבדוק בעצמך את ההנחות שאציג לפי ניסיונך ודרך התבוננות באחרים.
כל מה שאני מבקש הוא להימנע משלילת ההנחות שלי על הסף.
אני יודע שהרעיון שאנו מכונה חושבת, קשה לעיכול.
אם אתה הקורא לא יכול להתמודד עם כך מוטב שתפסיק לקרוא ברגע זה.

עכשיו קורא יקר, שנשארנו לבד, לאחר שסוננו כל הקוראים האחרים, אותם קוראים שכנראה בין כה וכה אין להם את היכולת או הרצון להבין את האחר, אני בטוח שתמצא תועלת ברעיונות שתקרא בהמשך.
עם זאת כאשר תפיל את הספר מידך לאחר שקראת את המילה "סוף!”, אני ממליץ להפעיל את יכולת ההדחקה הסלקטיבית שלך, כדי שתוכל ליהנות ממוזיקה טובה, להתרגש מציור נאה, לצחוק מרפליקה שנונה בסרט, ולתת להורמון האהבה לשטוף אותך תוך חיבוק עם אהובתך.
העובדה שאנו מכונות, אינה חייבת להפריע לנו ליהנות מהחיים, אלא לשפר אותם על ידי הבנת האחר.