המוח הוא אני

"אנשים חושבים כי האדם הוא אך מכונה, וכי ההבדל היחיד בין אדם לבין טחנת קמח הוא שהראשון מונע על ידי דם והשני על ידי מים" - הוראס מאן

ההנחה העומדת בבסיס הספר הזה היא ש 'אני' הוא המוח שלי, ומהות 'אחר ' היא המוח שלו

עם זאת המנגנונים הבסיסיים בהם משתמש המוח שלי כדי לחשוב ולפעול, זהים למנגנונים הבסיסיים של מוח 'האחר', השוני הוא בבסיס הנתונים שהצטבר במוח על סמך ניסיון אישי ותרבותי.
הסיבה שהמוח של כולם מאורגן באותה צורה היא שבזמן שהמוח עוצב לפני מליוני שנים, המין האנושי כלל פרטים מעטים, שהיו מרוכזים במקומות גאוגרפיים מצומצמים והיו חייבים לעמוד בפני אותם אתגרים.
בתקופה הקצרה יותר שלאחר מכן, נערמה מעל למבנה המשותף של מנגנוני המוח הבסיסיים, שכבה של בסיס נתונים ושיטות עיבוד של אותם נתונים, השונים מאדם לאדם. הכל לפי הנסיון האישי והתרבותי של קבוצות אנשים שחיו בתנאים שונים, במקומות שונים והיו חייבים לעמוד באתגרים שונים
אין לראות בספר זה מחקר מוח מעמיק. אני גם לא מציע הסבר מקיף לדרך בה המוח פועל, אלא רק הסבר מספיק של מנגנוני החשיבה והפעולה של אנשים, בניסיון להבין טוב יותר את 'האחר'. אפשר לדמות את המשותף והשונה בין אנשים, למשותף והשונה בעולם המחשבים. כל מחשב בנוי מליבת יחידת מיחשוב (CPU), רכיבי זיכרון, ומאותות בינריים המקשרים בין האלמנטים השונים האלו. מחשב של חברת אחת משתמש בחומרה המורכבת מאלמנטים הקשורים בצורה דומה פחות או יותר, למחשב של חברה אחרת. כך גם בני אדם. מה ששונה במוחות של אנשים שונים, כמו גם במחשבים השונים של האנלוגיה שלנו, הוא בסיס הנתונים והתכנה המיועדת להציג תמונה של המציאות ולהגיב עליה. לבסיס הנתונים במוח קוראים בדרך כלל 'סטראוטיפים', והתכנה שבמוח נקראת בדרך כלל - השקפת עולם
אם נבין איך המנגנונים הבסיסיים במוח פועלים, נעשה צעד גדול לקראת ההבנה איך 'האחר' רואה את המציאות. אם בנוסף נלמד את השקפת העולם שלו, נוכל לנחש גם איך הוא יגיב בתגובה למה שהוא רואה
הכוונה ב 'רואה' היא בעצם איך המוח מבין את המציאות. נראה בהמשך שאני 'רואה' דברים שונים 'מהאחר'
הבנת 'האחר' אינה הסכמה לצורת המחשבה שלו, או לסולם הערכים המנחה את פעולותיו, אך הבנה כזו תיתן לנו רמזים לגבי דרך המחשבה והפעולה שלו
חשוב לזכור שהאבולוציה עיצבה את מוחנו במשך מיליוני שנים, בהם מין האדם התפתח כמו הרבה חיות אחרות בטבע. רחוק מטכנולוגיה ומתרבות כפי שאנו מכירים אותה היום. פלא גדול הוא שמוחנו יכול בכלל להתמודד עם האתגרים של החיים המודרניים. מתברר שהטבע שכלל את המוח, כך שיהיה רב תכליתי וגמיש מספיק להתאים עצמו גם לסביבה שונה כל כך מהסביבה עבורה הוא תוכנן. כדי להדגים את היכולת הגדולה של המוח נתבונן בתהליך זהוי פרצופים. כל ילד קטן יודע לזהות פרצופים טוב מהמחשב החזק ביותר. כשאנו מסתכלים על פרצופים של אנשים אחרים, נדלקת במוח רשת עצבית הכוללת אזורים בקליפת המוח ובמערכת הלימבית. זיהוי פרצופים היא מטלה חישובית מורכבת המבוצעת במוח האנושי ביעילות ומהירות. הדבר בולט בקופים ובני אדם, בשל היותם יצורים חברתיים שחשוב להם לזהות את 'האחר' ולעמוד על כוונותיו. לכן התפתח מנגנון מיוחד לעיבוד האינפורמציה הנשקפת מפרצופים. כך, בכמה אלפיות השניה, אנו מזהים את המין, הגיל וההבעה של כל פרצוף, ומסוגלים לנקוב בשמו, אם זהו פרצוף מוכר. הפעילות במוח בזמן צפיה בפרצופים תלויה בטיב הפרצוף: לדוגמה, פרצופים של ידוענים גורמים לעליה ניכרת בפעילות בקליפת המוח הויזואלית וב-amygdala, שהיא חלק מהמערכת הלימבית. פרצופים יפים גורמים לעליה בפעילות ברשת התגמול העצבית, כאשר עוצמת התגובה תלויה בהעדפה המינית של המתבונן. ממצאים אלה מלמדים שפרצופים אינם עוברים רק 'עיבוד תמונה' במערכת הראיה לזיהוי תווי הפנים, כי אם מעוררים בנו אסוציאציות, זיכרונות ורגשות. מה קורה במוחנו כאשר אנו מסתכלים בפניהם של אנשים המוכרים לנו אישית (בני זוג, בני משפחה, חברים, שכנים)? בהשוואה לפרצופים של ידוענים, פרצופים המוכרים לנו באופן אישי, שייכים לאנשים אליהם אנו קשורים רגשית ועליהם אנו יודעים המון. בשפה פשוטה, יש לנו 'היסטוריה' איתם. במחקר דימות תפקודית שנערך בארה"ב צפו נבדקים בשלושה סוגי פרצופים: ידוענים, קרובי משפחה ומכרים אישיים, ופרצופים לא מוכרים של אנשים זרים. התוצאות הפתיעו: הפרצופים המוכרים אישית גרמו לעליה בפעילות בשני אזורים המתווכים שליפת ידע מהזיכרון, וירידה משמעותית בפעילות האמיגדלה. התבוננות בפרצוף מוכר, אם כן, גורמת להיזכרות ספונטנית בפרטים רבים הקשורים לבעליו. יתרה מכך, בניגוד לפרצוף זר שעדיין לא עמדנו על טיבו ושעלול להוות סכנה, פרצוף מוכר אינו מחייב "עמידה על המשמר", ולכן מלווה בירידה בפעילות "הגנתית". במחקר נוסף, נסרק מוחן של אמהות בזמן שהתבוננו בפרצופים של ילדיהן, ילדים מוכרים (של בני משפחה, חברים ושכנים), וילדים זרים. הממצאים הראו כי בהשוואה לילדים המוכרים, ההתבוננות בילדיהן הדליקה את המערכת הלימבית (האמיגדלה והאינסולה) ואזורים בקליפת המוח הקדמית של האמהות. הפעילות העצבית באזורים ספציפיים אלה היא שמאפשרת לאמהות לאהוב, לדאוג ולהגן על ילדיהן, פירשו החוקרים. לקשר הרגשי בין האם לילד יש כמובן לא רק בסיס עצבי, כי אם גם ביוכימי, דהיינו ההורמון אוקסיטוצין המופרש בזמן הלידה וההנקה. הורמון זה, אגב, מופרש הן בגברים והן בנשים בזמן קיום יחסי מין. יש הטוענים כי בשל חיוניותו להישרדות הצאצאים, הפרשתו בזמן האורגזמה הנשית גורמת לנשים רבות להתאהב בגברים עמם הן שוכבות. או, במילים אחרות, לאי- היכולת של נשים רבות להפריד בין סקס לאהבה. זה גם הקשר הביולוגי, בנוסף לקשר החברתי, ההדוק ביותר בין אנשים. קשר שנרחיב עליו את הדיבור כאשר נדון על הדואליות האנושית. אנו מוצאים אם כן שהמוח אינו רק מחשב המפעיל את גופנו, אלא הוא כולל את כל הווייתנו. הפעולות, המחשבות והרגשות. אדם משותק שרק מוחו פועל הוא עדיין אדם. אדם בריא גופנית אך עם מוח פגוע, אינו מתפקד כאדם. אני מתייחס לכל המוח ולא רק 'לתודעה'. כפי שנראה בהמשך, התודעה אינה אלא חלק קטן מכלל המוח, או בעצם מכלל הוויתנו. לרוב התודעה אינה אלא המסך שעליו המוח מקרין את תוצאות החישוב שלו. כלומר את תמונת המציאות, זיכרונות ורגשות. אין אנו יכולים לומר שהתודעה היא מה שאנחנו, באותה מידה שאין אנו יכולים לומר שמסך המחשב הוא המחשב. תסתכלו אל מתחת לשולחן, שם תמצאו את אותה קופסה, שהיא המחשב
אם נבין איך המוח של האחר, פועל נבין את האחר.

מגבלות המוח

למוח יכולות מופלאות לצד כשלים קולוסליים. אלו ואלו התפתחו באבולוציה של שנים רבות. היכולות של המוח כוונו להגביר את יכולת השרידות של המין האנושי ושל האנשים המרכיבים אותו.
לפני שאנו מדברים על הכשלים, כדאי לעצור רגע ולהתפעל מהיכולות המדהימות של המוח האנושי.
כל מי שראה ליצן המאזן מוט על אפו, לוליין התופש את חברו על הטרפז, בתזמון של חלקיקי שנייה, או שחקן בייסבול מכה בכדור שעף לעברו, אינו יכול שלא להתפעל עד כמה מוחו של האדם משוכלל.
אנו שואלים את עצמנו איך המוח יודע לחשב את מסלול כדור הבסיס, שלוקח לו כמה עשיריות שניה להגיע אליו, בהתחשב בכך שזמן עיבוד האינפורמציה מהעיניים ועוד זמן התגובה של הנפת המחבט גדולים בהרבה.
התשובה היא אימון. המוח הוא מכונה לומדת שמכניסה לבסיס הנתונים שלה תגובות מוכנות מראש על כל רמז לצורה בה מחזיק הזורק את הכדור.
אדם בלתי מאומן לא מתקרב אפילו לביצועים של שחקן כדור בסיס, שבילה מאות שעות אימון. האימונים מלמדים את המוח לחזות את מסלול הכדור ורגע הפגישה שלו עם המחבט בדיוק רב.
למעשה הרבה מהפעולות שאנו עושים באופן אוטומטי, הן תוצאה של אותו תהליך. תינוק חייב להתאמן שעות רבות לפני שיוכל ללכת בביטחון על שתי רגליו, לוליין בקרקס הולך באותו ביטחון על חבל דק, רק לאחר שעות אימון רבות.
יכולות השליטה הפיזית של המוח על הגוף מדהימות. אך היכולות האינטלקטואליות של המוח מדהימות עוד יותר. ההתפתחות התרבותית והמדעית של המין האנושי כולה היא תוצרי המוח האנושי.
למרות ההישגים האלו של המוח האנושי, אין כאן שום דבר שלא יכול להתבצע באופן טבעי. ההתפעלות שלנו מבצועי המוח מובנת. אך עלינו לוקחת בחשבון את השנים הרבות של אבולוציה ששכללה אותו.
אנו מתפעלים גם מכוח המים, שחרצו במשך שנים רבות את הקניון העמוק. אך למרות שאנו לא תופשים איך מים יכולים לחפור כל כך עמוק, ברור לנו שכך הוא המצב.
עד כמה שקשה לנו לתפוש איך המוח המשוכלל שלנו השתכלל מעצמו במשך מיליוני שנים, עלינו להבין שכך המצב.
הקושי להבין זאת מביא רבים מאיתנו לייחס את המעשה הכביר הזה לאלוהים.
הכשלים המובנים במוח האנושי, הם תוצאה של המבנה האורגני של המוח והקופסה המצומצמת של הקדקוד בו הוא מונח.
המבנה האורגני המשתמש בתקשורת כימית/חשמלית בין מרכיביו, הכתיב מהירות נמוכה של הקלט והפלט וכן תקשורת איטית בין מרכיביו. מהירות התקשורת הבין תאית של המוח, איטית ממהירות התקשורת האלקטרונית של מחשבים מעשה ידי אדם, בהרבה סדרי גודל. מה שחשוב יותר, מהירות החישוב של המוח קטנה, יחסית לקצב האירועים שאדם חייב היה להגיב עליהם כדי לשרוד.
בנוסף קופסת הקדקוד הקטנה הגבילה את מספר התאים המשתתפים במערך החישוב.
המגבלות האלו של מבנה המוח, חייבו פתרונות שיאפשרו למוח להתמודד במציאות.
על מהירות החישוב האיטית פיצה במידה מסוימת, המבנה המקבילי של המוח. בזאת המוח דומה יותר לרשת האיטרנט מאשר למחשב הבודד. אנשים רבים עובדים במקביל על שרתים שונים ברחבי האינטרנט ומקבלים שרות מהיר יותר, מאשר אילו היו עובדים כמו בעבר על מחשב מרכזי אחד. זאת למרות שמהירות התקשורת קטנה יותר במבנה המבוזר. באותה צורה תהליכים רבים מתבצעים במקביל ברשת הניאורונים שבמוח.
כדי להתגבר על אטיות הקלט של אינפורמציה המתקבלת מהחושים, נעשה שימוש בקיצורי דרך, המקריבים דיוק כדי לקבל החלטות במהירות הנדרשת מקצב האירועים במציאות.
כדי להחליט על דרך פעולה במהירות הנדרשת על סמך אותה תמונת מציאות, נעשה שימוש בהערכות במקום ודאות, חיזוי במקום חישובים, והפעלת סטראוטיפים הקיימים כבסיס נתונים במוח, במקום בניה מחודשת של המסקנות כל פעם מחדש.
למרבה הצער, דרך פעולה זו גורמת גם לטעויות ולחוסר הבנה בין בני האדם.
אם המוח עושה הערכות על סמך אינפורמציה חלקית ומשלים אותן מתוך ניסיונו המצטבר, ברור שהערכה שלי על המצב, תהיה שונה מהערכה שעושה 'האחר'.
השימוש בתשובות מוכנות מראש – סטראוטיפים, לגירוים המתקבלים מהחושים, גורמים בין השאר לכשלים ולשונות רבה בין בני האדם. אותן תשובות מוכנות קיימות בזכות ניסיון החיים, יכולת הלימוד והתורשה הגנטית השונה לכל אדם.
אם אני פועל לפי חיזוי המבוסס על השקפת העולם שלי, 'האחר' יכול לפעול בצורה שונה כי השקפת העולם שלו שונה.
אלו ההבדלים בצורת החשיבה והפעולה של אנשים שונים. הבדלים שאנו חייבים לקחת בחשבון כאשר אנו מנסים להבין את 'האחר'.

מהות התודעה

מנגנון ההחלטה