הכלא הלבן

התעוררתי בכלא לבן כולו. המיטה לבנה וקירות לבנים ואפילו האנשים שם לבשו לבן. לא הייתה טיפת צבע משמח. תחילה חשבתי שאני חולם. זה לא יכול להיות. התרגלתי שהעולם הזה צבעוני, צעקני ורועש. פתאום שקט לבן?

חשבתי שאולי העבירו אותי לעולם אחר ושוב אני חייב ללמוד את אורחות העולם החדש.

בעצם במחשבה שנייה הרגשתי הקלה. לא יכול להיות עולם גרוע מהכלא של הגרומים.

התגעגעתי לתקופה של פני מלאך.

אמנם בתקופה ההיא לא הבדלתי בין ענק אחד למשנהו. למעשה תחילה ראיתי רק את הפנים, את העובדה שהפנים מחוברים לגוף ענק למדתי רק מאוחר יותר. בעיני כל הענקים היו שווים אולי למעט ההבדל בין בעלי זקן ואלו עם פרצוף חלק. כמובן שיוצאת מהכלל הייתה פני מלאך למדתי להבחין בפני מלאך בתוך קבוצה של ענקים.

עם הזמן למדתי לא רק לראות את ההבדלים בין הענקים השונים אלא גם להבחין בהעוויות הפרצוף המשקפות את רגשותיהם.

לידי בשורות ישרות היו מיטות כלא רבות. מה מחכה לי בעולם החדש?

ניסיתי להעיר את תשומת הלב של האסיר ששכב לידי, אך לא קבלתי שום תגובה.

נגשה אלי אישה לבנה מכף רגל ועד ראש, חרישית ומדיפה ריח משונה. בעצם לכל המקום הזה יש ריח משונה, ריח לבן אדיש. גם לאישה פנים אדישות. לא חיוך מלאכי אך גם לא רשעות גרומה. בתנועות מדודות היא עשתה פעולות שלא הבנתי מה תפקידן אך בסופו של דבר הגישה לי מגש עם ארוחה. מעולם לא ראיתי אוכל כזה, אוכל של העולם הלבן. האישה עמדה ליד מיטת כלאי מביטה בי בעיניה הכחולות מימיות עד ששטיפת התכלת בהן התמזגה עם לובן העיניים. לאחר כמה זמן כאשר ראתה שאיני יודע מה לעשות עם האוכל שהגישה לי היא לקחה כף פלסטיק לבנה שנחה ליד הצלחת חפנה כמות קטנה של הדייסה הלבנה והגישה אותה לפי.

אה! ככה עושים זאת כאן. האם אוכל לעשות זאת בעצמי? ברור שהאישה בלבן ציפתה שכך אזין את גופי. איפה הימים המאושרים בהם היה לי צינור הזנה קבוע או אפילו צינור הזנה ניתקת?

להפתעתי היה האוכל טוב מכל מה שהכרתי עד עתה. פתחתי את פי למנה נוספת.

החיים בעולם הלבן לא היו רעים כל עיקר, אך עדיין הציקה לי הבדידות. גם לאסירים האחרים שוכני המטות הסמוכות הציקה כנראה הבדידות, כי לעתים תכופות שמעתי אותם בוכים.

העולם הלבן היה שקט במיוחד בלילות. פה ושם נשמע תקתוק מוזר או צפצוף שנקטע באחת, אך הבדידות הייתה כבדה במיוחד בלילות. שוב חלמתי על פני מלאך. חלומות מתוקים שהעלו חיוך על פני.

עלה בדעתי לברוח מהכלא הלבן. אולי אמצא את הדרך לעולמי הישן או לפחות לעולמה של פני מלאך.

לא הבנתי למה הם מזינים אותי כל כך טוב חשדתי שהם רוצים להעלות עלי בשר כדי להגיש אותי כמזון להם? עלי לברוח. למרות שהזיכרונות מעולמי הישן התפוגגו כמעט לגמרי עדיין זכרתי שהייתי שם מאושר. רבות חשבתי אי אוכל למצוא את הדרך חזרה. הרמז הקלוש היחידי היה זיכרון ההד החלש של המנגינה מעולמי הישן ששמעתי כאשר הייתי בקרבה גדולה לפני מלאך. המחשבה על פני מלאך תמיד ריגשה אותי. נכון גם היא הייתה סוהרת, אך הסוהרת טובת הלב ביותר שהייתה לי מעודי. לא הייתה סוהרת אחרת שהגישה לי צינור הזנה כזו ריחנית וטובה, ומאז נלקחתי מפני מלאך אף אחד לא הביא אותי לאותו גן קסום בו ראיתי את תלתלי זהב. הזיכרונות המתוקים ביותר שלי היו מהתקופה של פני מלאך. עכשיו שעלה בדעתי כי פני מלאך תוביל אותי אל עולמי הישן התחזקה בלבי התשוקה לברוח ולמצוא את פני מלאך.

בוקר בוקר הגיעה האישה בלבן העבירה אותי לכלא זמני וסידרה את מצעי כלאי. התבוננתי בעיון רב איך היא פותחת את כלאי. לא אין סיכוי שאוכל לעשות זאת, יש צורך בזרועות של ענקים כדי לפתוח את כלאי. באחד הלילות זרקתי אל מחוץ לסורגים את הכרית והשמיכה שלי, וטיפסתי על גדר הסורגים הגבוה, נאחז בסורגים כמו שעשיתי בבריחה הקודמת שלי בכלא הגרומים. עכשיו הייתי חזק בהרבה, אולי בגלל האוכל המזין שקבלתי. העברתי את רגלי מעל לסורגים ונחתתי ללא פגע על המצע הרך שזרקתי לצורך זה.

האזנתי במשך דקה. השקט לא הופר. אף אחד לא שמע את הנפילה הרכה שלי. התרוממתי והלכתי בין כלובי הכלא הלבנים שעמדו בשורה ארוכה.

אבוי, סוהרת גדולה בלבן איתרה אותי הרימה אותי בזרועותיה החזקות וזרקה אותי חזרה לכלאי. כדי שלא אברח שנית היא הקפידה לקשור אותי ברצועות ניסיתי להתנגד, הנעתי את ידי ורגלי במחאה ופלטתי צעקות, אך הסוהרת רק הניעה בראשה באדישות והלכה לה חזרה למקום בו הסוהרות יושבות.

נשארתי בעולם הלבן הקר ימים רבים. האוכל המזין שנתנו לי חיזק את גופי והבריא את גופי שנחבל בכלא הגרומים. להפתעתי התחלתי להבין את הדיבורים בשפת העולם הלבן, אך האדישות של המקומיים בלבן גרמה לכך שלא דיברתי אליהם.

יום אחד כאשר הקצותי משינה ללא חלומות, ראיתי מעבר לסורגים בתוך הקבוצה הלבנה את האישה שהצילה אותי מהגרומים. כתם צבעוני בעולם הלבן. מצא חן בעיני שהיא לבשה שמלה כחולה עם פרחים צהובים, לבוש ששבר את החד-גוניות בתוך העולם הלבן. כך נודע לי שיש קשר בין העולמות. מיד הלמה בי התקווה למצוא את פני מלאך ודרכה את עולמי הישן.

הקשבתי ברוב קשב לשיחה שנערכה מחוץ לכלאי.

האישה הפרחונית שאלה למצב בריאותי. הגבר הלבן הניע בראשו וניצוץ אור מוחזר ממשקפיו ואמר בקול שקט שאני בריא לחלוטין וצריך לפנות את המקום למישהו אחר. כך הבנתי ששהייתי כאן רק כדי שאבריא. הקשבתי במתח לשמוע לאיפה הם ישלחו אותי. מקווה מאד שלא אחזור אל הגרומים. שמחתי לשמוע את האישה הפרחונית שהנהנה ואמרה שאין סיכוי שהיא תשלח אותי חזרה אל הגרומים. היא שאלה את הלבן הגבוה שכנראה היה רופא אם יש פגם בשמיעה או באברי הדיבור שלי.

הרופא ענה שלמיטב ידיעתו אין בי שום פגם, והעלה את ההשערה שהחיים הקשים אצל הגרומים גרמו לי לפיגור שכלי.

פיגור שכלי? האם הוא, או כל אחד מהענקים המאכלסים את העולם הזה מסוגל ללמוד את שפתי באותה מהירות שלמדתי את שפתם? כנראה שאין להם מספיק אינטליגנציה להכיר במגבלות שלהם, כמו שאמר סוקרטס "אני יודע שאיני יודע אך יש אנשים שאפילו את זה אינם יודעים.”

הפרחונית הנידה בראשה חוזרת ואומרת שזו בעיה. היא תאלץ לשלוח אותי למקום של ייצורים כמוני.

ובזאת עזבה החבורה הקטנה את הכלא שלי ועברה לכלא הבא.