הרפתקאות מסוכנות

לפעמים בערבו של יום, הייתה פני מלאך מוציאה אותי מכלאי, מחזיקה אותי בידיה הענקיות, ויושבת על אדן החלון. יחד היינו מסתכלים על הרחוב הסואן בשעות השיא. למטה התרוצצו מכוניות קטנות ברעש שעלה עד אלינו. אם היית מאמץ את עיניך אפשר היה לראות גם זרם של אנשים קטנים עוד יותר ממני הולכים לכל כיוון. שמתי לב שאלו אנשים חופשיים. לא הבנתי מה הסיבה שהם הולכים לצד כל המכוניות האלו. האם הייתה להם איזו שהיא מטרה? נראה שהם התרוצצו לכל הכיוונים ללא מטרה.

התכופפתי ככול שידיה הענקיות של פני מלאך הרשו לי לראות טוב יותר את המחזה שנגלה לעיני. פני מלאך משכה אותי חזרה. לא לפני שגיליתי תגלית. על מרפסת מתחת לחלון עמדה ענקית נוספת, אך היא נראתה קטנה מפני מלאך. הבנתי שמראות נראים קטנים ככל שהם רחוקים. אם כך אלו בעצם לא אנשים קטנים אלא שהם רחוקים מאתנו ואולי גם המכוניות ענקיות אף הן. התגלית הזו לא הסבירה לאן הם ממהרים.

***

יום אחד התאספו ענקים רבים מכל מה שראיתי עד כה. המולת קולות כרסום מוצקים משונים, הם אפילו בולעים אותם האם זה אוכל? ומיני משקאות צבעוניים. נראה שכאן תהיה חגיגה.

השכיבו אותי על מצע הורידו את בגדי ללא בושה. והנה התקרב בעל זקן לבן כל גופו שחור מבריק מחוץ לפס רחב לבן משני צידי צווארו. פני זקן החזיקו אותי חזק שלא אזוז, ובעל הזקן הלבן שלף מאכלת וסימן אותי כמו שמסמנים עגל.

הכאב היה איום. כאב שלא חשתי כמוהו מעולם.

עכשיו אני שייך להם. מה הם יעשו איתי?

הם הכניסו לפי אצבע עם נוזל אדום חריף. להפתעתי הכאב עומעם ונרדמתי.

***

יום אחד פני זקן הרים אותי וקשר אותי למושב קשה. לא יכולתי לזוז, רק ראשי היה חופשי לנוע בצורה מוגבלת.

מה הוא רוצה לעשות? למה הוא קושר אותי כמו בהמה?

כל מה שיכולת לראות היה גג אפור עם תפרים מעוינים. הרבה פחות מעניין מהצורות שהורגלתי אליהם בתקרה מעל מיטתי. האם אני נשלח לשחיטה? האם יש להם מנהג לפטם אנשים מעולם אחר כדי לאכול אותם? חוסר הידיעה גרוע מהכול.

ניסיתי להשתחרר מהכבלים, אך אלו היו חזקים ממני. התחלתי לצעוק ולבכות כמו אותן פרות ההולכות למשחטה.

פתאום הופיעו פני זקן מעלי תופשות בכתפי ומנערות אותי תוך צעקות רמות. פחד איום אחז בי. רעדתי בכל גופי ושום קול לא עבר את גרוני המכווץ.

פני זקן נעלמו.

שכבתי שם כמה זמן בשקט הרעידות של גופי שככו.

פתאום נשמע רעש מטריד והרגשתי שאני מטלטל ימינה ושמאלה.

רק החגורות בהם קשרו אותי, עצרו אותי מלנפול.

הבנתי שאני בתוך אחת מאותן מכוניות שראיתי מבעד לחלון ושאנו בתנועה. נתקפתי בפליאה איך המכונית הזו זזה כל כך מהר? לא היו דברים כאלו בעולמי הישן. הזזתי את ראשי ומזווית עיני יכולתי לראות דרך קצה החלון בתים ואנשים נעים אחורה. לא הבנתי איך הם יכולים לעשות זאת. התנועה הזו של עצמים שאמורים היו להיות נטועים חזק באדמה הביאה לי סחרחורת, אולי אני הוזה? עצמתי את העיניים לרגע אך כאשר פתחתי אותם חזרה, הבתים עדיין היו במרוצה הולכת וגוברת, האם אין סוף לפלאים של העולם הזה? קבעתי את מבטי מעל לבתים הרצים במהירות אחורה כדי להימנע מהסחרחורת שתקפה אותי.

תודה לאל העננים בשמים התכולים עמדו במקום. נדמה היה לי שהעננים לבשו בגדי פאר לכבודי. השמש שעלתה למרום השמים צבעה את שולי העננים בזהב ולבן הפרווה הסתלסל בחזיתם בולט מעל לגוון אפור רך שבבגדיהם. השמים שמסביב לעננים קרנו בשמחה כחולה בהירה.

אך כל הפאר הזה לא הסתיר את הרעשים הקטועים שפלשו אלי מהחלון, ובקעו את הטרטור החדגוני בעל הריח הדוחה ששרט את מוחי.

לאן הוא לוקח אותי?

המסע ארך זמן רב, אך בסופו של דבר הטרטור פסק, והבתים נעצרו. נשמע קול טריקה ואחר כך שקט מתוח. הרגשתי שרגע האמת הגיע.

אך השקט נמשך שעה ארוכה והרגע הזה לא הגיע.

שכבתי שם כבול, תוהה מתי תגיע המאכלת.

שום דבר לא קרה למשך זמן רב, אך נדמה היה לי שהמקום מתחמם.

החום טיפס ועלה.

התחלתי להזיע מתחת לבגדי הצמר שעטפו אותי. הייתי כבול כך שלא יכול הייתי להתפשט.

החום עלה עוד מרגע לרגע ועם החום הרגשתי הרגשת מחנק.

התחלתי לצעוק ולבכות מייחל לפני מלאך שתציל אותי. אך לא היה שם אף אחד שיעזור לי.

אני לא יודע כמה זמן שהיתי שם קשור בחגורות ומזיע במה שהלך ונהיה דומה לגיהינום.

התחלתי להזות. נדמה היה לי שעוד רגע, ושד עטור קרניים וזקנקן שחור קטן יקפוץ וידקור אותי בשלוש הקלשון שלו. פתחתי בכוח את עיני שטופות הזיעה וצרחתי. מליחות הזיעה שרפה את עיני. סגרתי אותם מעפעף כדי למנוע את הצריבה. פלגי זיעה חמה נשרו על פני וכל גופי היה לח מזיעה.

טלטלתי את עצמי, מנסה נואשות לפתוח את החגורות העבות שקשרו אותי. כל מה שהצלחתי לעשות זה לפצוע עצמי עם הכבלים החזקים. עכשיו נזל לי גם דם מהמקומות בהם הכבלים חתכו בבשרי.

הזזתי את ראשי ימינה ושמאלה לראות אם יש מישהו שיכול לעזור לי.

אף אחד.

היה לי קשה לנשום.

החום עלה וצרב את בשרי שהפך אדום. פה ושם התנפחה בועת צריבה. חששתי שאתייבש, או אשרף בכוויות שאין מהן הצלה.

אני לא יודע כמה זמן נאבקתי כך.

כוחי הלך ואזל.

התעלפתי.

התעוררתי לקול ניפוץ שמשה, אויר קר וטרי שטף פנימה והעיר אותי מעלפוני.

פתחתי את פי וצרחתי.

ידיים התירו את הרצועות שקשרו אותי ונשאו אותי חזרה למיטתי.

שכבתי שם בודד מהרהר במר גורלי, עד שרכנו אלי 'פני המלאך', מוציאות את הקולות רכים שלמדתי לאהוב, והגישו לי את צינור ההזנה. נזכרתי עד כמה אני רעב ומצצתי בתאווה.

איני יודע מה הייתי עושה לולא היו 'פני המלאך' שהגנה עלי.

הרגשתי חולשה.

גוש חונק עלה בגרוני. התחלתי לשלשל ולהקיא.

בעולמי הישן לעולם לא הרגשתי הרגשות רעים כאלו.

חליתי, ראשי קדח וחום גופי עלה לרמה מסוכנת.

'פני המלאך' התכרכמו בדאגה. היא הוציאה קול מפוחד ונעלמה משאירה אותי בדד.

רציתי לקרוא לה חזרה שלא תשאיר אותי לבד. האם נגזר עלי למות כאן בארץ זרה?

ניסיתי לישון אך היו לי סיוטים. שוב ושוב חלמתי שהייתי קשור, ללא יכולת לזוז ומסביבי אש גיהינום הצולה את בשרי. הסתובבתי בייאוש כדי להימלט מהאש.

בום!

נפלתי מהמיטה והתעלפתי.

התעוררתי לקול ריצה. מישהו הגיע והחזיר אותי למיטה. ידיים הפשיטו אותי עירום והצמידו דסקית קרה על בשרי. הפנים השמנות רכנו סמוך לפני, היו מוזרים. על העיניים היו משקפים עבות עדשות נוצצות באור. נשימתו הדיפה ריח רע על פני. בכיתי מכאב ומהשפלה. הוא הוציא מתקן עם חוד בקצהו ודקר אותי. צעקתי מכאב. למה הם עושים לי זאת?

הימים הבאים עברו עלי בהזיות. בלילות פקד אותי שוב ושוב הסיוט של אש הגיהינום. הייתי מתעורר בבהלה ומתחיל לבכות. מה עוד יכולתי לעשות?

לאחר כמה ימים התאוששתי. עדיין הרגשתי חלש ובודד בעולם המנוכר והזר הזה. עולם מלא סכנות שרק 'פני מלאך' שומרים עלי.

בעצם חשבתי, אולי 'פני מלאך' רק אחראית על הכלא שלי. אולי אין לה שום רגש חיבה אלי. היא רק עושה את תפקידה. כנראה התפקיד שלה הוא להזין אותי כדי שאשאר בחיים לבדר את כל האנשים המבקרים בגן החיות לאנשים מעולמות אחרים. אך העדפתי לחשוב שהיא עושה זאת מתוך חיבה. רציתי באופן נואש שיהיה לי ידיד בעולם הזה.

זמן רב שכבתי והרהרתי. תהיתי האם יש עוד אנשים שבאו מהעולם שלי והם סגורים בתאי כלא כמוני? האם אי פעם אוכל להתחזק מספיק כדי להתחבר עמם ולמצוא את הדרך לעולמנו הישן?

הרגשתי שאני מתחזק מיום ליום, אך עדיין הייתי חלש מכדי לקום ממטת בית הכלא.