עדות שורד המלחמה הגדולה

הבוקר של פרוץ המלחמה לא היה שונה מכל יום אחר. עקבתי אחר ההפקה במפעלי התא, כפי שעשיתי מדי בוקר, בעוד אני מחליף מסרים עם שכני.

איני יודע למה החמצתי את הרמזים הראשונים לגבי מה שיקרה מאוחר יותר. לא עלה בדעתי שיש משהו מוזר כאשר שמתי לב שצינורות האספקה הכילו כמות גדולה במיוחד של תרופות. הנחתי שהתרופות הם רק אמצעי זהירות למזג האוויר הקר הצפוי בחורף הקרוב. בדיעבד אני מבין שיכולתי לנחש שמשהו יוצא דופן קורה, בשל העובדה שברשימת התרופות שקיבלנו היו תרופות מסוימות שלא סופקו לנו מעולם. זה צריך היה להיות עבורי סימן אזהרה המציין שמרכז הפיקוד שלנו מתכונן למלחמה.

למעשה, באותה עת כבר החלה המלחמה במחוזות מרוחקים. שמועות על קרבות מרים הסתננו במערכת התקשורת, אך לא ייחסתי לכך חשיבות. רמזים אחדים על המתרחש אפשר היה להסיק מתוך תכולת החומרים שחלפו בנחלי הדם, אך לא הייתה הודעה רשמית ברשתות התקשורת. ההכרה בחומרת המצב התגלתה לי רק מתוך דבריו של השכן החכם שלי. במקור השכן הזה הוצב במרכז הפיקוד, אבל הוא הועבר אלינו ברגע האחרון בגלל מחסור זמני בכוח אדם. באורח נס, השאירו לו את הגישה למערכת המידע במרכז הפיקוד, אשר ניתנו לו בעבר במסגרת תפקידו המיועד במרכז הפיקוד. המידע שגילה השכן המלומד שלי היה מדאיג. מתברר כי הפולשים ידעו איך להתחפש כדי להיראות כמונו, וכך הכוחות הקרביים שלנו לא יכול לזהות ולחסל אותם.

המצב הלך והתדרדר. הפולשים הסתננו למגזרים נוספים מדי יום.

השכן המלומד שלי התחשב במצבי. הוא ידע שאני זקן ועומד להתחלק ולא רצה להדאיג אותי על ידי פירוט של זוועות המלחמה. הוא רק הודיע לי על הסכנה כאשר הפולשים היו כבר קרובים אלינו. מכל מקום, הצלחתי לבנות תמונה של המלחמה מן הפרטים המעטים שסיפר ומתוך הרמזים שלמדתי לזהות לאחר שהבנתי את הסכנה. הפולשים התרבו בקצב רצחני, השתלטו על מקורות האספקה שלנו וגרמו לאחינו במגזרים השונים למוות מרעב וחוסר חמצן. היו אפילו שמועות כי הפולשים נראו אוכלים את החברים במגזרים אותם הם תקפו.

המצב החמור גרם לשכן החבר שלי להיות עצוב ומדוכא. אבל יום אחד הוא הודיע לי בשמחה שמישהו למעלה במרכז השליטה החליט לעקור את מושבת הפולשים מן השורש.

יום אחד הרדימו את כולנו, וכאשר קמנו, ידידי הודיע לי בשמחה שכל מערך צבא הפולשים חוסל. בימים שלאחר מכן, ככל הנראה כדי למנוע את חזרתם של הפולשים, הופצצנו בקרניים בוערות. למרות שהן מנעו את חזרת הפולשים, הם גם גרמו לנפגעים רבים במגזר שלנו.

בינתיים הזמן שלי להתפצל התקרב, ואני הייתי מודאג לגבי העתיד של הצאצאים שלי. ידידי המלומד הסביר לי כי מה שחשוב הוא שכל הגוף שרד את הפיגוע וכך נמנע אסון שיכול היה להביא למותי יחד עם כל האחרים בגוף. מה שמצדיק את המחיר הכבד ששילמנו באמצעי הנגד החריפים שננקטו: "הישרדות הגוף, מבטיחה את עתיד הצאצאים שלך!" הוא הבטיח לי.

אפילוג

ביום שבו נפרדנו מאבינו, אחי התאום ואני, קיבלנו את ברכתו: "אני מקווה שתפנימו את לקחי המלחמה שעברנו, ותלמדו עד כמה חשוב להגן על כל הגוף ולא רק להיות אנוכיים ולקדם את עצמכם ".