הדואליות האנושית

נשאלת השאלה למה שתלה האבולוציה באדם את הגנים הגורמים לתופעת העדר?

על פניו נראה שאדם שמוכן למות למען מטרה, סיכוייו לשרוד קטנים מאלו של אדם הדואג לעצמו.

לכן הגיוני שגנים של אדם כזה לא יעברו בתורשה. למרות זאת גנים אלו קיימים.

התשובה היא שתופעת העדר מחזקת את 'העדר'. לכן לכל אדם בעדר יש סיכוי טוב יותר לשרוד מאדם בודד שאין לו את הגנת העדר.

נשאלת השאלה ההפוכה. אם גנים אלו כל כך חשובים, איך יש בכל זאת אנשים אינדיבידואליים היוצאים נגד העדר? למה לא כולם מתנהגים באותה צורה כמו הנמלים והדבורים. ההיגיון הזה אומר שגנים הגורמים לאדם שידאג לעצמו חייבים היו להיעלם.

התשובה היא שחלק מאנשים אלו מצליח להתוות דרך חדשה שמקדמת את העדר. עדר שאין בו חדשנים לא מתפתח וסיכוייו לשרוד בסביבה של עדרים מפותחים יותר קטנים.

1. לכן נמצא בטבע האיזון הנכון בין תופעת העדר המלכד שורות על ידי המסורת, לבין חריגים האינדיבידואלים המקדמים אותו – איזון הדואליות האנושית.
   
2. תורת האבולוציה נשענת על הרעיון 'המתאימים ביותר שורדים' ולכן יש למתאימים סיכוי גדול יותר להתרבות ולהוריש לצאצאיהם את התכונות שעזרו להם לשרוד. כך משתכללות תכונות השרידות בכל דור. ומכיוון שיש יותר מדרך אחת לשרוד, מין שפנה לדרך אחת משתכלל בכיוון אחר ממין אחר. כאשר חלק מהפרטים של אותו מין נמצאים בסביבה שונה משאר פרטי המין, אלו יתפתחו בצורה שתתאים לסביבה החדשה ויכולים עם הזמן להיות שונים עד כדי כך שיחשבו למין שונה. תורת האבולוציה גם מסבירה ששנוי סביבתי יכול להיות שיכלול של מין אחר שמאפשר לו לטרוף (או לברוח מהטורף במקרה של שכלול המין הנטרף) טוב יותר וכך מכריח את הנטרף להשתכלל, ונוצר 'מרוץ חימוש' בין טורף לנטרף.
   
3. תורת האבולוציה מקובלת כאמת שאין לערער אחריה וכל גלוי (למשל של חוליות חסרות באבולוציה) מחזק אותה. כך שמי שמעז לערער עליה או על חלקה נחשב לאדם פרימיטיבי השטוף בדעות קדומות – בקיצור דתי. אך האמנם אפשר להסביר כל תופעה ביולוגית בתורה זו? יתכן, שאפשר להסביר לפי תורה זו רבות, אך בו נעלה כמה שאלות שאי אפשר להסביר בעזרת העקרונות של תורת האבולוציה שפורטו למעלה.
   
4. אם מדובר על מנגנון המבוסס על עדיפות השורדים להגדיל את מספר צאצאיהם, למה יש גבול לאורך החיים? הגיוני היה שלא יתפתח מנגנון הזדקנות התאים (הקוצב את מספר הפעמים בהם הם יכולים להתחלק ולהתרבות). פרט בו יתפתח מנגנון כזה (כמו גם מנגנונים מעכבים רבים אחרים) ישרוד פחות מכזה שאין בו מנגנון מגביל כזה.
   
5. ישנה כמובן הבעיה של אלטרואיזם – התנהגות פרטים שמוותרים על השרידות שלהם לטובת שרידות של אחרים. התופעה הבולטת ביותר היא כמובן אהבת אם המוכנה למות כדי להגן על הצאצאים.
   
6. תופעה נרחבת לא פחות היא ויתור על שרידות אישית לטובת החברה/תרבות (ראה את תרבות האיסלאם).
   
7. תופעות אלו (לפחות תופעת 'אהבת אם') מוסברות במין טיעון דתי של רצון 'הפצת הגן' שאין בו היגיון 'שרידות המתאימים' הפרט המוותר על שרידות כמובן שורד פחות ולכן התכונה שלו תהיה פחות דומיננטית במין הספציפי.הסבר התפתחות המינים שבבסיסו רק נושא שרידות אינו יכול להסביר את השכלולים הקטנים הקיימים בגוף שאין להם כל קשר עם שרידות, אך בנושא זה לא נעסוק כאן (ראה מאמר על מנגנון אבולוציה מהירה).כל אלו מביאים אותי למחשבה שתורת האבולוציה אינה שלמה ויש להמשיך ולשכלל אותה. אחד מהכיוונים שכדאי לחקור הוא נושא האפשרות של דואליות - קיום כפרט מצד אחד וקיום כחלק מתוך ישות גדולה יותר – החברה/תרבות בה הוא חי. הזדקנות, כמו גם אלטרואיזם הם מנגנונים משוכללים המאפשרים שרידות טובה יותר של הישות הגדולה (המכילה הרבה ישויות קטנות יותר - פרטים) בדיוק באותה צורה שתא בודד בגוף מוותר על שרידותו במידה מסוימת כדי שהגוף כולו יתפקד כהלכה. הפרט (האדם הבודד – האינדיבידואל בדיון זה) מוותר במידה מסוימת על טובתו האישית, ובמקרים קיצוניים אפילו על שרידותו ויכולתו להמשיך את זרעו, לטובת החברה. בכך מאפשר חיזוק החברה לטובת כלל הפרטים בחברה.
   
8. ברמה של גוף אדם, תא סרטני מוכיח שתכונת אי הזדקנות של התא אפשרית. העובדה שזו תופעה פחות נפוצה מתאים נורמליים המזדקנים מוכיחה, שהתכונה הדומיננטית השורדת היא של הזדקנות התא לטובת שרידות הגוף כולו (מסרטן מתים!) הטענה שלי היא שבדומה לזה גם חברה לא תשרוד אם הפרטים בתוכה לא ימותו.
   

תורת האבולוציה של דרווין מתמקדת בהתפתחות הפרט הבודד בתוך כל מין, ובכללו המין האנושי.

מדעני האבולוציה פתחו תיאוריות המסבירות את התפתחות המין האנושי, מהאב הקדמון דרך סוגי אדם שונים עד הומו סאפיאנס שהוא האדם המודרני.

מכאן לקחו את המושכות ההיסטוריונים להסביר את התפתחות חברות האדם.

אבל התאוריה הזאת לא שלמה. כבר דרווין עצמו ציין שיש תופעות הסותרות את התיאוריה.

תופעות כמו אלטרואיזם, אפקט העדר ואפילו זקנה, לא ניתנות להסבר ברמת הפרט הבודד, אלא בהתייחסות אל הגוף הגדול יותר – החברה. הזקנה הכרחית לסלק אנשים המהווים חלקים במכונה הגדולה הנקראת חברה, שנשחקו עם הזמן כדי להחליפם בחלקים חדשים (ורעננים). נכון שהאבולוציה קבעה סף נמוך הרבה יותר למוות (סילוק החלקים השחוקים), בהתאם לתנאי החיים במשך רוב שנות האבולוציה. היום תנאי החיים טובים בהרבה (לאותו חלק של חלקים אנושיים הנמצאים במדינות המפותחות) ואין צורך לסלק אותם מוקדם כל כך, אך עדיין אנו מכוילים לפי התנאים בעבר. לפות חלק מהאבולוציה היא תהליך אטי.

הרופאים (וחברות התרופות) נוהגים לאזן את רמות הסוכר, הכולסטרול וכד' באופן מלאכותי על ידי כדורים. חייבים להיות זהירים במשחק הזה כי אלפי שנות אבולוציה קבעו ספים לכל התהליכים בגוף לא במקרה. כל פעם שנדמה לרופאים שעליהם לשנות את הרמות או שהגוף יוצר חומרים המזיקים לו ויש לסלקם מתברר שיש לחומרים האלו תפקיד ושאסור להגזים בשנוי הרמות.

המוח מאד גמיש ומסתגל לתנאים חדשים. זה הכוח שלו וזו גם הסכנה. התמכרות היא פן שלילי של הסתגלות המוח. אדם צעיר שהכריח את עצמו להתחיל לעשן למרות הגועל הטבעי הראשוני, בדרך כלל בלחץ חברתי, עלול להתמכר לעישון מזיק. המוח שהתנגד תחילה לעישון מתאים עצמו לניקוטין עד כדי תגובות נפשיות ופיזיות במקרה של הפסקת העישון. אותו דבר קורה עם כמויות הכדורים שהרופאים רושמים לנו, 'כדי להיות בטוח'.

כמו הפיזיקאים העמלים על התאוריה הכללית, כך גם הגיע הזמן שמדעני האבולוציה יציגו תאוריה כוללת של התפתחות המין האנושי (ומינים אחרים).

התאוריה של דואליות יכולה להשלים את תורת האבולוציה בכל הנוגע להתפתחות חברות ולפתור כמה מהסתירות האלו. תחום נוסף שכדאי לחקור הוא קיום אבולוציה מהירה – אבולוציה המתממשת באותו דור.

התאוריה של הדואליות האנושית מנסה להסביר את הדואליות בהתנהגות האדם.

מרכיבי התנהגות ייחודית לפרט הבודד ומרכיבים אחרים המסנכרנים אותו עם הסביבה החברתית שלו וגורמים להתנהגות שיכולה להיות שונה לחלוטין כאשר הוא חלק מההמון.

תכונות הפרט הבודד מוסברות היום על ידי הגנים הטבועים בו, למה שתכונותיו החברתיות לא יהיו טבועות בגנים גם כן?

גוף האדם (וכל חי וצומח) בנוי מתאים שבכל תא יש את האינפורמציה המלאה ליצור גוף מושלם אך בכל זאת האבולוציה שתלה בתאי 'תוכנה' המאלצת תאים 'לוותר' על קיום עצמאי ולהתמחות בתפקיד משני היוצר יחד עם תאים אחרים, אבר מהגוף.

הדואליות שאני מציע גורסת שגם בפרטים של המין האנושי האבולוציה שתלה 'תוכנה' דומה הגורמת לאדם יחד עם אנשים אחרים להיות רק חלק מגוף גדול יותר שנקרא לו חברה.

המנגנון הבסיסי שגורם להתפתחות המינים שהציע דרווין – הוא שבעלי התכונות המתאימים ביותר שורדים ומורישים את התכונות הטובות האלו הלאה.

מנגנון זה מקובל על אנשי המדע, אך מי שחושב על כך, תמה איך להסביר קיום תכונות הסותרות לכאורה עיקרון זה? למשל:

איך להסביר קיום אלטרואיזם של אדם שמקריב עצמו למען אחרים. תכונה זו אמורה להיעלם, כי אדם מת אינו יכול להעביר תכונה זו בתורשה לצאצאיו?

איך להסביר את תופעת ההזדהות של הפרט עם שאר הפרטים בחברה – תופעת העדר שפוגעת בתחרות בין הפרטים להורשת הגנים הפרטיים לצאצאים?

קשה להבין איך מדענים לא התייחסו במשך שנים רבות לתופעות רבות של סנכרון הפרט עם האחרים שעומד בבסיס אפקט העדר. כל מי ששמע מחיאות כפיים קצובות באולם קונצרטים, שראה איך אם עושה פעולות לעיסה כאשר היא נותנת אוכל לבנה, ראה המון מוסת יוצא ביום שישי מהמסגדים, או שמע דעות של בנים המסונכרנות עם דעות ההורים (או הסביבה). איך הסבירו מדענים את תופעת סנכרון ביוץ של סטודנטיות הגרות באותו קמפוס, ואולי אפילו את תופעת ההיפנוזה. העדויות הן בכל מקום.

ההסבר שנותנים כמה ממדעני האבולוציה הוא שאלטרואיזם ותופעת העדר, קיימות כי התארגנות בגוף גדול עוזרת לשרידות המין ובעקיפין שומרת על שרידות הפרטים השייכים לחברה. זה הסבר נכון אך לא ברור למה לא כולנו מתנהגים כנמלים בקן.

לכאורה שני המנגנונים האלו סותרים אחד את השני.

הזדהות עם העדר גוררת שמרנות שמתנגדת לחדשנות שיכולה לתרום לחברה ומביאה לניוון ולהחלשת החברה כולה.

ההסבר של תיאורית הדואליות הוא שההתאמה הטובה ביותר היא שרוב האנשים אכן יצייתו לחוקי העדר, בייחוד בזמני חירום (לא פלא שההזדהות עולה במצבי חירום), אך תמיד יהיו יוצאי דופן שיקדמו את האנושות בקפיצות. האיזון בין תופעת העדר לאגואיזם שונה ממין אחד לשני. בדרך כלל מינים נטרפים נוטים יותר להיות במצב עדרי כדי להתגבר על הטורפים. האדם ברוב ימי היסטוריה שלו היה טורף ונרדף כאחד ומכאן הדואליות.

תיאורית הדואליות מסבירה את כל התופעות הידועות. אישור לתקפות של תיאוריה בא בדרך כלל כאשר נצפית תופעה שלא הייתה ידועה קודם לכן כתוצאה מניבוי התיאוריה. כך היה כאשר נמצאה סטייה של אור כוכב העובר ליד השמש בדיוק כפי שהתיאוריה של איינשטיין צפתה.

אחד האישורים לכך נמצא במחקרים בנושא 'חכמת ההמונים'.

מחקרים אלו מצביעים על כך שכאשר משקללים החלטות בלתי תלויות של אנשים שאינם מומחים בנושא מסוים, אך מתנהגים בשוויוניות ובאמפתיה אחד לשני בקבוצה מגיעים לפתרונות העולים על פתרונות שמציעים מומחים באותו נושא.

9. כדאי לשים לב לשני אלמנטים שנמצאו תורמים לאיכות ההחלטות:
   
10. המחליטים חייבים להיות בלתי תלויים, כלומר בעלי מחשבה עצמאית שזה סימן ההיכר של אינדיבידואל, ומצד שני בעלי יכולת לעבודה טובה כקבוצה, שזה סימן היכר דווקא לתפקוד כעדר,
    
11. זו תמצית הסיבות להתפתחות המין האנושי בצורה דואלית. חשובה המחשבה העצמאית משולבת עם יכולת חיים בצוותא.
    
12. האיזון בין שני המרכיבים האלו הוא זה הנותן את היתרון הגדול ביותר למין האנושי. כאשר האיזון מופר לאחד הצדדים אנו מקבלים חברה חלשה יותר שאינה מתנהלת בצורה הטובה ביותר.
    
13. במשטרים דיקטטוריים בהם מדכאים את חופש המחשבה של הפרט לא תמצאו אינדיבידואלים פורצי דרך שיקדמו את הקבוצה ברעיונות ובהמצאות חדשות.
    
14. תרבויות בהן הפרט במרכז וערכים קבוצתיים חלשים נוטים להתפורר או להיות מוחלשים ומחוסלים על ידי תרבויות מלוכדות יותר מבחוץ.
    

כך יהיה אם נמצא שיש מנגנון אבולוציוני מהיר היכול לעשות שנוי התאמה לסביבה משתנה, ללא צורך בסינון של המתאימים בדורות רבים. מנגנון כזה שרמז לקיומו אפשר לראות למשל בדגים המשנים את מינם כאשר יש צורך בכך.

הסיבה לקיום אבולוציה מהירה, נובעת מכך שהיכולת לשנוי מהיר היא תכונה שעוזרת לשרידות בתנאים משתנים ואין סיבה שהטבע לא מצא פתרון לתכונה כזו. שינוי גנטי מקומי כזה יכול אולי גם לעבור גם לצאצאים. אם תימצא תכונה כזו המשנה את הגנים באותו דור הדבר יסביר הרבה תופעות אבולוציוניות.

ההצלחה הגדולה של המין האנושי נובעת בחלקה מתוך היכולת שלו לחיות בקבוצות גדולות למרות היכולת המוגבלת שלו לסנכרון. לשם כך פיתח האדם כללי התנהגות בחברה – תרבות, המורידים את החיכוך בין אנשים ומאפשרים לחיות בקבוצות גדולות. ככל שהכללים נוקשים יותר הקבוצה חזקה ומגובשת יותר. תרבויות, כמו בני אדם נולדות מתוך תרבויות קדומות יותר, מתגבשות ומתפתחות וצוברות כוח ועושר (נעשות אימפריות) עם העושר והכוח אין צורך רב בכללים נוקשים והחברה מתפרקת, נחלשת עד שבאה חברה אחרת רעבה ובעלת תרבות נוקשה – הברברים, ומנצחת אותה. אפשר לחזות בתופעה כזו היום כאשר רואים איך הברברים החדשים מהאסלאם המסונכרנים ובעלי כללים נוקשים, תוקפים את האימפריה המערבית שאיבדה יכולת הזדהות הפרטים עם החברה, במידה רבה.

הדגמתי עד כמה תורת האבולוציה מחוררת בשאלות שלו נחקרו מספיק, אך לצורך הנושא של ספר זה, אין הבדל מהותי אם ההתנהגות החברתית של האדם נובעת מתכונות הגנים שהאבולוציה טבעה בו או שזו תכונה נרכשת על ידי חינוך של הסביבה התרבותית. אפשר לנחש שיש כאן גם זאת וגם לא מעט מזאת.

בפרקים הבאים נראה איך התרבות מחזקת את הקשר החברתי ומשמשת כעין דבק הקושר אנשים ליצירת גוף גדול יותר – החברה. נעמוד על הצורך ביצירת תרבות ונחקור מעט את מחזור החיים של תרבויות והרבה את ההשפעה של כל תרבות על אורח המחשבה של אנשים וצורת הפעולה שלהם. שזה הנושא המרכזי בספר זה