יושב
אני על ספסל בגן,
בערבו של יום.
שואף
שלווה לקרבי.
במעלה
השביל את הופעת, כמו
חלום.
צעדת
היישר לעברי.
מבעד
לענפי העץ המצל, השמש
חייכה,
כאשר
עצרת ליידי.
עלי
אז הבטת ישמרני האל,
וישבת בשתיקה,
לא
ידעתי נפשי.
כמו
כישוף חנק גרוני, חסם לי את הקול.
אז באו
לעזרי,
ציפורים
ממרום, במקומי
זימרו לך הכול.
ליטפת
את עורפי,
בליטוף
רך, והיה לי כל
כך חמים ונעים.
אז שמעתי את ה 'קליק',
וידעתי... עכשיו
אנחנו ממש מחוברים.
זכרתי
שהקליק המדליק,
בייננו
נוצר כשראיתיך לראשונה.
קשר
טוב, עמוק ועתיק,
של
אותו קליק בין איש לאישה.
אישרתי
לך כניסה, ללא
שום סיסמה,
ופתחתי
את מאגרי לבי לפניך,
אהובה.
No comments:
Post a Comment