מכתב לאירופאי הליברל

בבקשה, אל תעזור להם להרוג אותי

ה"צדק" שלהם אינו כמובנו הפשוט... [צילום: פלאש 90]

איגרת לאירופי הליברל



▪  ▪  ▪
שלום אירופי ליברל; 

תסלח לי שאני פונה אליך בצורה ישירה. אני מרגיש שיש לך עניין גדול במה שקורה לי ולכן אני מעז לבקש בקשה קטנה. אנא, אל תעזור לערבים להרוג אותי! האם זו בקשה מוגזמת? 

אמנם תמיד שנאת אותי, זה מובנה בתרבותך הבנויה על יסודות הדת הנוצרית. אולי פסיכיאטר יוכל לגלות איך זה קורה שאתה אוהב ומעריץ את ישו, היהודי שנתן לך את דתך, ושונא את כל היהודים האחרים. אך באמת, לי זה לא כל כך חשוב. איכשהו הצלחתי לחיות עם זה במשך שנים רבות, לפחות עד שבתחילת שנות ה-40 רצחת את בני משפחתי ורצית להרוג גם אותי, אז ברחתי לארץ מכורתי - ארץ ישראל. 

עכשיו שוב רוצים להרוג אותי. הפעם ה'פלשתינים' אימצו לעצמם את התחביב הזה. כאשר הם הבינו שקשה להרוג אותי, הם שינו טקטיקה. עכשיו הם מנסים לשכנע אותך לעזור להם בתחביב המוזר הזה. הם עושים זאת באמצעים שונים, בלשון חלקות, באיומים, בשקרים ואולי גם בשוחד נפט המועבר בשקט מכיס לכיס. 

אל תסכים!!! הרי אתה אוהב שלום, תומך ירוקים, עוזר לחלשים? בבקשה, אל תעזור להרוג אותי ואל תאמין להם. הנה העובדות שאתה יכול לבדוק בעצמך: 

בנובמבר 1947 הכירו עמי העולם בכך שהגיע הזמן לאפשר לי להקים מדינה בארץ ישראל. אתה זוכר את הכתוב בספרי הקודש שלך? זוכר? ארץ ישראל היא ארצו של עמי – עם ישראל? חבל ארץ שידע כובשים רבים מאז גירשו את עמי ממנו, אך לעולם לא הייתה ארצו של אף עם אחר, בוודאי לא ארצו של 'עם פלשתיני'. פשוט לא היה עם כזה. בארץ ישראל של 1947 כבר היו יהודים. למעשה 850 אלף מהם מול כ-500 אלף ערבים. אנחנו היהודים באנו בתחילת המאה העשרים והתחלנו להפריח את השממה ולייבש את הביצות. לפני שהגענו להתיישב בארץ, היה כאן מספר קטן של יהודים שעסקו בעיקר בלימוד תורה. היו גם כמה שבטי ערבים נודדים שישבו אז בחלקים שונים של הארץ אך לא טרחו לפתח אותה, כי זו לא הייתה ארצם. אף אחד לא רוצה להשקיע ברכוש של אחר. אנחנו, המתיישבים היהודים, כן טרחנו. זו ארצנו ואנו אוהבים לטפח אותה. 

כאשר הארץ התחילה לפרוח: שדות ירוקים, בתים מודרניים, תשתית תחבורה ובעיקר כלכלה חזקה - היא משכה אליה מהגרים ערבים מארצות הסביבה הנחשלות יותר. כן, אותם אלו הקוראים היום לעצמם 'פלשתינים' ותובעים את ארץ ישראל לעצמם. ממש אלו הרוצים להרוג אותי. בעצם, אולי הסדר היה הפוך, הם משתוקקים להרוג אותי, אך המדינה שהקמתי מפריעה להם לבצע זאת, אז הם עלו על רעיון גאוני. הם הכריזו על עצמם כעם התובע לעצמו את ארץ ישראל. בדרך זו הם מקווים, בשלב ראשון, להרוס את המדינה שלי ואז יוכלו בשלב שני להרוג אותי. הם קוראים לתוכנית הזו 'תורת השלבים'. תבדוק היטב ותיווכח שבעצם אין להם שום סממן של עם השונה מהאומה הערבית שבסביבה. לך הם אומרים שהם עם, בינם לבין עצמם הם מודים שעניין העם הוא רק גימיק כדי לממש את 'תורת השלבים' שלהם. כדאי שתיזהר במשמעות המילים שהם מנסים להכניס לך למוח. כאשר הם מדברים על ערכים כמו שלום, צדק ואמת, עליך לדעת שמשמעותם בתרבות המוסלמית שונה מהמשמעות שהם מייחסים להם. אתם (וגם אנחנו) מבינים 'שלום' לא כמשהו שצד אחד מוכן לתת תמורת שטחים, אלא כתוצאה טבעית, בעקבות הסכם, הרצויה לשני הצדדים. לפלשתינים השלום לא חשוב, הוא רק ויתור שהם דורשים תשלום עבורו. 

המשמעות של 'לעשות צדק', בלקסיקון שלהם, היא לא לתקן עוול שנעשה, אלא פשוט מילת קוד קצרה של הרעיון 'לזרוק את היהודים לים'. תבדוק לבד למה הם באמת מתכוונים ב'שלום צודק'. ל'אמת' אצלם אין קשר לעובדות. מותר להם, לא, הם חייבים לשקר, אם זה מה שעוזר להם. יש להם היתר מהדת לשקר ולחתום על הסכמים בידיעה שיפרו אותם ברגע שאפשר, כי כך נהג הנביא מוחמד עצמו. 

אל תיתן לכך יד. מה לך ולערבים המייצגים את כל מה שאתה מתנגד לו. אל תסתכל על נציגיהם שהתחפשו לאנשי תרבות המערב. מתחזים הלובשים חליפות, מתהדרים בצחות לשון ומשקרים ללא בושה. תבדוק בעצמך את התרבות הערבית, אך בבקשה ללא עיניים מצועפות בקסם המזרח, אלא בהיגיון מדעי של המערב. תבדוק אם אתה מסכים לרצח בגלל 'כבוד המשפחה', 'נקמת דם', וכל יתר המנהגים שנראים טוב בסרט נוסטלגי של 'לורנס איש ערב' אך בוודאי יגעילו אותך כאשר תבחן אותם מקרוב. 

זו התרבות הערבית האמיתית. אתה, ליברל אירופי שחשובה לו כל כך הסובלנות לאחר, בבקשה, קלף את קליפת הכנסת האורחים הלבבית המזויפת, ותמצא תחתיה את הערבי האמיתי. אדם בלי טיפת סובלנות או רחמים על ה'כופרים', שהם כל מי שלא מוסלמי כמוהו. כן, זה כולל אותך. את, ליברלית אירופית פמיניסטית, כדאי שתסתכלי על היחס שלהם לנשים, ותשאלי את עצמך אם אפשר להאמין לאנשים כאלו. 

הדחף הזה להרוג אותי מתחיל לעלות לי על העצבים. אני מאוד מקווה שאתה כבר נגמלת מזה. 

בבקשה, אל תעזור להם להרוג אותי.

No comments: