מח"ע

קרערע כבר שלח את הציפורניים הארוכות לתפוש את עורקרע, כאשר העורב הגדול נחת עליו מעיף את קרערע הבלתי מוכן. עורקרע ניצל את ההזדמנות וברח לתוך החלון של המקלט.

יורם שהגיע בדיוק אז, מטאטא ביד, ראה שהמערכה הסתיימה, הלהקה השחורה ברחה בעקבות מנהיגה. הוא שאל את העורב הגדול בפליאה למה הוא בא לעזרת עורקרע שסולק מהלהקה.

“באתי לעזרת רותיקרע ולא לעזרת עורקרע.” הייתה התשובה המתחמקת. בזאת התרומם העורב הגדול ואחריו כל הלהקה. השמים נותרו נקיים מעורבים והחברים חזרו למקלט.

יורם העביר את עיניו על המקלט שלא הייתה לו הזדמנות לסקור אותו קודם לכן בצורה יסודית.

הוא שם לב למפת ישראל על הקיר, "לכל מפקדה המכבדת את עצמה יש מפה על הקיר, עליה מתכננים מבצעים. זו תהיה מפת המבצעים של מח"ע." הסביר משה בחיוך נבוך.

"מח"ע?" יורם הרים את גבותיו.

"כן, מח"ע – מפקדת חבורת עורבלידים."

יורם שיבח אותו על המחשבה והיוזמה: “ ואם כבר מדברים על יוזמה, בא ונבדוק את המחשב שסידרת..." הוא הפסיק באמצע המשפט למראה עורקרע שקיפץ מעלה ומטה מנסה להסב את תשומת ליבו: “מה אתה רוצה עורקרע?”

“פתח את החלון אני צריך להביא לך את המתנה.”

יורם פתח את החלון ועורקרע עף, וחזר לאחר מספר דקות ובפיו משהו כבד. הוא הפיל אותו על השולחן לפני יורם.

יורם הביט בארנק שעל השולחן בלי לגעת בו: “זו המתנה שלך? מאיפה גנבת אותה? אנחנו לא גנבים, תחזיר אותו מיד.”

עורקרע הרכין את ראשו בעצב, לא מבין למה יורם מתרגז עליו אחרי שהוא מביא לו מתנה תוך סיכון עצמי.

רותי ריחמה על העורב: “ אתה לא צריך להתרגז עליו, הוא התכוון לטובה.”

יורם הכיר בצדקתה, ופנה אל עורקרע מנסה לפייס אותו: “כן, אני יודע שהתכוונת לטובה. אני מודה לך על הכוונה, אני יודע שאצל העורבים גנבה לא נחשבת למשהו רע. אך אנחנו, בני האדם לא גונבים.”

רותיקרע התערבה נוצותיה מתחילות לסמור מכעס: “יוראקרע, אנחנו להקה מעורבת, עורבים ובני אדם, אסור לך להתנהג רק לפי החוקים של בני האדם.”

יורם הרהר מקמט את מצחו לבסוף החליט: “ טוב לפחות נפתח את הארנק ונראה למי הוא שייך.”

כולם הצטופפו סביבו כאשר פתח את הארנק: “ואוו, כמה כסף!” קראה רותי.

“זה לא כסף שלנו, אנחנו חייבים להחזירו.” טען משה בלהט.

יורם המשיך לבדוק את הארנק במטרה לראות למי הוא שייך.

מהארנק נשר פתק.

רותי סקרנית, מיהרה להרים אותו וקראה את הפתק בקול: “ 'מחמוד דרוויש היקר. אני שולח לך את המכתב הזה על ידי עורב מאולף שיהיה הבלדר שלנו. בדרך זו אפשר להתקשר בקלות בלי שהמוסד יגלה זאת ונוכל לתכנן את מה שהסכמנו עליו בוועידת זכויות אדם במדריד. שלח לי חזרה פתק עם אותו עורב, כדי שנדע שהתקשורת הזו עובדת. בברכת 'סאלם עליכום', פרופסור ניר.' “

השתררה שתיקה נדהמת: “נראה לי שאותו פרופסור ניר בוגד במדינה....” ביטא משה את דעת כל הילדים. “...כבר לא מתחשק לי להחזיר לו את הארנק.” המשיך.

יורם המשיך לחטט בארנק ומצא תעודה המעידה שאותו פרופסור ניר הוא דר' לזואולוגיה ומרצה באוניברסיטה. השם נראה לו מוכר אך הוא לא ידע למקם אותו.

הוא גלגל את הארנק בידיו שקוע במחשבות. תכנית החלה מתגבשת במוחו, ולבסוף הגיע לכלל החלטה: “אנחנו נחזיר את הארנק לפרופסור הזה.”

כולם הביעו מחאה. משה אמר שלא מגיע לאיש הזה שיחזירו לו את הארנק: "מוטב שנתקשר למשטרה ונספר על מה שהאיש הזה מתכונן לעשות.” אמר מעווה את פיו בגועל במילה 'האיש'.

“המשטרה לא תתייחס לכך. הוא לא עבר עדיין שום עברה. מי בכלל יתייחס לחשדות של ילדים מול פרופסור מכובד?” ענה לו יורם.

“איך שלא יהיה, לא מגיע לו שנחזיר את הארנק.” משה המשיך לטעון בלהט.

רותי הנהנה ושני העורבים שלא הבינו בדיוק על מה הוויכוח גם לאחר שיורם תרגם, חיקו את ההנהון, כך סתם בשביל להיות בעניינים.

יורם חזר ואמר שזו ההחלטה שלו כמפקד שיחזירו את הארנק: "יש לי תכנית." סתם ולא פירט.

כולם שתקו.

הוא פנה לעורקרע: “למה לקחת דווקא את הארנק הזה?”

עורקרע סיפר שהוא מכיר את המקום עוד מהימים שהיה בלהקה השחורה. אותו פרופסור תפס עורבים מהלהקה ועשה עליהם ניסויים. העורבים האחרים בלהקה רצו להתנקם בו, אך קרערע פקד עליהם לשתף פעולה: “אני חושב שזה חלק מהמזימה של קרערע, אך אני לא יודע הרבה.” והוסיף: "חוץ מזה שאני לא סובל את האיש הזה. לכן כאשר זכרתי שראיתי את הניירות שאתם קוראים להם 'כסף' אצלו, לקחתי את הארנק ממנו.”

משה הפטיר: “כל הכבוד.” מלטף את ראשו של עורקרע, מיד כאשר דבריו של עורקרע תורגמו.

יורם מהורהר נד בראשו: “זה מתאים.”

הוא פנה לעורקרע: “יש לי משימה עבורך.”

המשך                                                                                 הקודם