סוכן סמוי

עילי הציג במילים קצרות את התכנית שעלתה במוחו: "האיש הוא פרופסור לזואולוגיה. הוא משתמש בידע שלו לאלף את העורבים השחורים לשמש כבלדרים. קרערע משתף אתו פעולה אלוהים יודע למה. לדעתי לפני שנתכנן פעולה עלינו לדעת יותר על המזימה של הפרופסור וגם על למה קרערע משתף פעולה.”

הוא הצביע על עורקרע: "עורקרע, אתה דומה מאד לעורבים השחורים ויש לך ניסיון בריגול. האם אתה מוכן לשמש כסוכן סמוי?”

עילי נקב במבטו את עורקרע יודע שהוא הטיל עליו משימה מסוכנת.

עורקרע הרים את ראשו ובעיניו ניצת  תחילה של עניין.

עילי הביט מסביב אל שאר העורבלידים, וראה שביב של הבנה.

מעודד הוא המשיך: "תחילה נארוב ליד המעבדה של הפרופסור כדי לראות לאן הוא שולח את הפתק. בינתיים עורקרע שהוא חכם יותר מכל העורבים השחורים, ינסה להניע את הפרופסור שיאלף אותו לשמש כבלדר."

עורקרע נראה מעוניין ומלא מרץ מחודש: “לא צריך לעקוב, אני יודע לאן הוא שולח את הפתק. הייתי עם הלהקה השחורה כאשר הפרופסור לקח אותנו להכיר את הדרך אל חברו שעל ראשו  הבד עם העיגול השחור על הראש.”

“הכפייה.” תיקן משה כאשר שמע את התרגום. “הוא מתכוון לערבי.” הוסיף את המובן מאליו.

"כנראה זה אותו 'חמיד' המוזכר בפתק.” מלמל עילי, וסיכם: "טוב, זה מקדם אותנו. עורקרע אתה חייב  להיות הבלדר הבא של הפרופסור. הנה אני שם את הפתק  חזרה בארנק שנחזיר לפרופסור.”

משה הביט בו בתמיהה: “למה אתה רוצה לעזור לפרופסור בבגידה שלו? זה עניין למשטרה או אולי לשב"כ”

גם כל האחרים הסתכלו על עילי ורטנו בהתחלה של מרד במנהיג החדש שלהם.

“לא הבנתם? אם עורקרע לא ימסור את הפתק, לא נוכל  לראות את התשובה ולא נדע מה קורה. בדרך שאני מציע עורקרע הבלדר ינחת כאן במח"ע ונוכל לקרוא את ההודעות ולתכנן את  פעולתנו.”

עילי הכניס את הפתק לארנק: “קדימה עורבלידים נלך לביתו של הפרופסור.”

כאשר שלושת הילדים הגיעו לביתו של הפרופסור הצטרפו אליהם שני העורבים שהגיע הרבה לפניהם: “ראיתם אם הפרופסור בבית?”

“כן. הוא ניכנס לא מזמן.”

“האם הוא לבד?”

“לא ראינו בינתיים אף עורב שחור בסביבה.”

“הנה התכנית. תמר ומשה אתם תכנסו אל הבית ותגידו שמצאתם את הארנק ליד פחי הזבל. הפרופסור יניח שהגנב לקח את הכסף וזרק את הארנק.” בזאת עילי הוציא את הכסף והכניס אותו לכיסו, ואמר בחיוך "תרומה של הפרופסור לעורבלידים.” הוא פנה אל תמר ומשה בהוראות אחרונות: "תשאירו את הדלת פתוחה כדי שעורקרע יוכל להיכנס.” עכשיו הוא פנה בעורבית אל עורקרע: “אתה תכנס דרך הדלת הפתוחה. אני משאיר לך את ההחלטה איך להניע את הפרופסור לשלוח אותו כבלדר.”

“ומה אני אעשה?” שאלה תמרקרע.

“את תפני אל העורב הגדול לעזרה אם זו תידרש. בינתיים תצפי מהעץ הכי גבוה. אם העורבים השחורים מגיעים תודיעי לי.”

עילי הסתתר ושני הילדים פנו לדלת הכניסה של בית הפרופסור.

הפרופסור פתח את הדלת: “אני כבר תרמתי במשרד.” אמר בטון קשוח כאשר ראה ילדים לפניו, מתחיל לסגור את הדלת חזרה.

משה החוויר ורצה לברוח אך תמר לחצה על ידו, הושיטה את הארנק לפרופסור: “אני חושבת שהארנק הזה הוא שלך.”

הפרופסור לקח את הארנק: “איפה מצאתם אותו?”

"ליד פח הזבל בשכונה שלנו.” ענתה תמר. הפרופסור שהחזיק ביד אחת את הדלת חצי פתוחה, עזב את הדלת שנפתחה לגמרי ופתח את הארנק. מיד שהוא גילה שהכסף נעלם הוא צעק על הילדים: “לקחתם את הכסף מהארנק!”

משה המפוחד כבר רצה להגיד לו שהוא יחזיר את הכסף אך תמר שמרה על קור רוח ואמרה: “כנראה שהגנב הוציא את הכסף וזרק את הארנק. שמעתי שגנבים שצורכים סמים לוקחים רק את הכסף.”

עורקרע ניצל את ההזדמנות שהדלת הייתה פתוחה ועף פנימה. הפרופסור מחזיק את הארנק בידו האחת רק עקב במבטו אחר העורב אך לא עשה כל תנועה לרדוף אחריו. נראה שהוא רוצה להיפטר מהילדים. הוא הפטיר: “טוב תודה, שלום." בקוצר רוח והתחיל לסגור את הדלת. התגובה הכעיסה את תמר. משה מצא את לשונו: “שמת לב שעורב נכנס אליך הביתה?”

“זה בסדר, אני חוקר עורבים וזה עורב שאני חוקר.” ובזאת טרק את הדלת בפניהם.

הילדים חזרו לעילי שהסתתר מאחורי גזע עץ. משה השתחרר מהפחד: “אדם גס רוח.”

“כן, ילדים מביאים לו את הארנק ואין לו אפילו מילה טובה להגיד להם, שלא לדבר על פרס.”

“טוב שלקחנו את הפרס בעצמנו.” אמר עילי.

לאחר כמה דקות ראו את עורקרע עף דרך חלון פתוח עושה סיבוב מעליהם להראות להם שלרגלו קשורה שקית שהכילה כנראה את הפתק לחמיד, נוסק ועף מזרחה.

"עכשיו צריך רק לחכות לשובו. בואו נחזור למח"ע.” אמר עילי.

“מתי אתה חוש שעורקרע יחזור?”

“לדעתי זה יכול לקחת לו יום שלם. כדאי שנעשה תור של משמרות כך שתמיד יהיה מישהו כאן כאשר יחזור.”

“אני יכולה להישאר כאן עד שיחזור" התנדבה תמר. “אתם צרכים לחזור הביתה. אני רק אלך לספריה לקחת כמה ספרים להעביר את הזמן.”

עילי הביט בה ובתמרקרע מהורהר: “אולי כדאי שתתחילי לכתוב את ספר הכשפים.”

“ספר הכשפים?”

“בעצם לא ספר אלא סרט וידאו. כך שעורבים יוכלו ללמוד ממנו כשפים.”

משה התלהב: “עכשיו שיש לנו כסף אפשר לקנות מצלמת מחשב ותמרקרע תדגים.”

“אני לא יודעת הרבה כשפים. למעשה אני יודעת לבצע רק קסם אחד כמו שצריך.”

“נתחיל עם הקסם הזה כדי להוכיח את הרעיון לעורב הגדול.”

בסופו של דבר כולם נשארו. והשתתפו בהכנת הווידאו כאשר הם זורקים מבטים מפעם לפעם לראות אם עורקרע חזר.

הם גמרו מזמן את הכנת הווידאו, לימדו את תמרקרע על איזה מקשים ללחוץ כדי להציג אותו.

עילי עייף מכל היום הגדול, נרדם על הרצפה בפינת המח"ע ותמר השיגה מזרן גומאוויר ושמיכה. תמרקרע חזרה ללהקה לשכנע את העורב הגדול לראות את הוידאו ושני הילדים האחרים קראו ספרים מחכים לעורקרע.

גברת ויינשקופ הספרנית דפקה בדלת: “ילדים אני חייבת לסגור את הספריה, כדאי שתלכו הביתה.”

עילי התעורר: “אני נשאר לישון כאן הלילה.”

"אתה לא יכול להישאר אני חייבת לנעול את הספריה.”

“זה בסדר, אני לא צריך לצאת עד שתגיעי מחר בבוקר.”

גברת ויינשקופ הספרנית טובת הלב נכנעה: “אביא לך פיזמה וכמה דברים ותוכל לישון כאן היום אך שלא תעשה את זה להרגל.”

תמר הבטיחה: “נגיע בבוקר ואביא לך ארוחת בוקר.”

“אני אביא אוכל לעורקרע שיהיה בוודאי רעב. אני גם אכין מקום שינה נח, כי הוא בוודאי יהיה עייף כאשר יגיע.” לחש משה. עילי הנהן בהערכה אם כי הוא לא היה משוכנע שמקום שינה נחוץ לעורב. מספיק להכניס את הראש מתחת לכנף ולישון.

עם הזריחה עילי התעורר כהרגלו, תחילה ניסה לפרוש כנפיים ואחר ניזכר שהוא כבר לא עורב.

עורקרע עדיין לא חזר.

הוא ידע שיש לו עוד הרבה זמן עד שהספריה תיפתח. הוא לקח את אחד הספרים שתמר הביאה מהספריה והתחיל לקרוא. תענוג שנמנע ממנו בכל הזמן שהוא היה עורב.

בשעה שמונה שמע צעדים. גברת ויינשקופ נכנסה פתחה את דלת הספריה וכמה דקות אחר כך הגיעה לחדר המח"ע והביאה לעילי ארוחת בוקר עם כוס שוקו חם מתוך תרמוס.

עילי נכנס לבית שימוש צחצח שיניים רענן עצמו במים וחזר למח"ע רק כדי לראות שיש לו עכשיו שתי ארוחות בוקר: “בוקר טוב" אמרו משה ותמר במקהלה. משה הכין בפינת החדר קן מרופד בצמר גפן שלקח מאימו ולידו שתי צלוחיות האחת צלוחית מלאה מים והשניה מלאה גרעינים: “עבור עורקרע" אמר בחיוך מבויש.

עילי הביט בשתי ארוחות הבוקר: “טוב עכשיו תעזור לי לחסל את האוכל.”

הם היו באמצע הארוחה כאשר שמעו את הנקישות של עורקרע בחלון.

שניהם מיהרו לפתוח את החלון. עורקרע נכנס ורבץ בעייפות על השולחן.

עילי מיהר להוציא את הפתק מרגלו, בעוד משה לוקח אותו בעדינות ומושיב אותו בקן שהכין מגיש לו את הקערות עם המים והגרעינים.

בעוד עורקרע משיב את נפשו, עילי קרא בקול את הפתק לכל הילדים המצטופפים סביבו: “אהלן וסהלן  פרופסור. המנהרה מתקדמת יפה ואני חושב שנגמור אותה עוד שבוע. בינתיים אנו מאמנים את השהידים הקטנים. יש לנו כבר שלושה שהידים כאלו. שלח לי את הפרטים של המטרות ותוכנית הפעולה. אינשאללה ביחד נחסל את הציונים. אללא אכבר.”

“הנה יש לנו הוכחה בא וניתן את זה למשטרה.” אמר משה.

“לא. אנחנו נמשיך כדי לדעת מהן המטרות  והתכנית של הפרופסור.”

הוא זרק מבט אל עורקרע שבינתיים נרדם בקן הנוח שלו: “כאשר עורקרע יתעורר נלך לבית של הפרופסור נבדוק אם אין אף עורב שחור בסביבה ואז עורקרע ימסור את הפתק לפרופסור.”

“אתה מפחד מהעורבים השחורים?” שאלה תמרקרע שחזרה גם היא.

“לא. אני רוצה  שהפרופסור ישתמש שוב בעורקרע ולא בשום עורב אחר.”

כדי לשנות את הנושא ולמנוע וויכוח נוסף, עילי שאל את תמרקרע: “האם  סיפרת לעורב הגדול על הוידאו?”

“כן הוא יבוא לכאן עוד מעט כדי לראות.”

“אם העורבים כל כך חכמים שהם יודעים לזהות בין המקשים השונים אז אפשר ללמד את העורבים גם לקרוא ולכתוב, במחשב. תארו לעצמכם איך זה יקדם את העורבים ויקרב בין העורבים לבני האדם. ” אמרה תמר תוך שהיא ניגשת למחשב.

פנתה לעילי ואמרה: "תגיד לתמרקרע להתקרב ונעשה ניסיון.”

משה מיהר לעצור את עילי מסמן לו לשתוק: "אני לא חושב שזה רעיון טוב. זה יכול לגרום לאיום של עורבים על בני האדם.”

תמר התריסה נגדו: “למה אתה חושב שבני האדם כל כך חלשים?”

“הרבה פעמים בהיסטוריה אימפריות נפלו כי זלזלו באויבים שלהן.”

“אנשים כמוך תמיד ימצאו סיבות לא לעזור לאחרים.”

“זה לא הוגן, אני בעד לעזור לאחרים, אך זה בתנאי שהעזרה הזו לא תביא חורבן עלינו.”

עילי היסס, מסתכל על שני החברים שלו שמתנצחים בטונים הולכים וגוברים.

הוא הבין יותר מתמיד את השתיקות הגדולות של העורב הגדול. כאשר יש לך אחריות של מנהיג אתה חייב לשקול היטב את כל ההשלכות של ההחלטה שלך אפילו אם היא נראית החלטה לא חשובה כמו ההחלטה אם לנסות ללמד את תמרקרע לקרוא ולכתוב.

תמר בעלת הלב הרחב רוצה לעזור לכולם, אך יש משהו מטריד באפשרות לתת לעורבים את מתנת היכולת לצבור ידע על ידי כתיבתו. זה הדבר שקידם את האנושות.

הוא ניזכר באגדה היוונית על פרומתיאוס שלימד את בני האדם להשתמש באש והאלים הענישו אותו. האם תמר היא הפרומתיאוס של העורבים?

הוא העיף מבט על תמרקרע שעמדה בצד תוהה על מה כל המהומה.

אולי באמת צדקו האלים.

ההחלטה גמלה בליבו: “מספיק לריב! למרות שזה נשמע לך לא מוסרי אני חושב שיש צדק בדברי משה. אנחנו הילדים לא יכולים להחליט על נושא שעלול להשפיע על כל האנושות. אני קובע שרק נלמד את העורבים להפעיל וידאו כדי לשמר את אמנות הכשפים. גם זה מסוכן מבחינת קידום העורבים ואמנות הכשפים שלהם, אך את זה הבטחתי לעורב הגדול ואי אפשר עכשיו לסגת מכך.”

תמרקרע התערבה: “על מה כל הריב הזה?”

“הם רבים על הדרך להפעיל את הווידאו.” שיקר עילי, מוריד את ראשו לרצפה. עילי לא אהב לשקר, אך מה הוא יכול לעשות?

“ומי לדעתך צודק?”

עילי הביט בשני החברים. משה עם חיוך ניצחון מהוסס מתחיל להסתמן על פניו, ותמר שפתיה לחוצות לפס דק בניסיון להתאפק מלבכות.

כן משה נראה המנצח: "אני חושב שמשה יודע טוב יותר איך להפעיל את המחשב והוא יראה לך ולעורב הגדול איך לעשות זאת.” עילי הרגיש נורא. לשקר במיוחד לחברה הטובה שלו לא עשה לו טוב.

העורב הגדול הגיע ומשה בשיניים חשוקות ללא חשק הראה להם איך להפעיל את המחשב.

המשך                                                                            הקודם