ועדת קבלה

 אל האולם הגדול מסביב לשולחן העגול הגיעו זיקני האלים. חלקם הגיעו בקבוצות קטנות וחלק מהם הגיעו לבד וישבו במקומם המסומן תוך שהנידו בראשם ליושב ראש התורן, אלוהי העברים.

על סדר היום – קבלת חברים חדשים למועדון האלים.

בחדר ההמתנה הסמוך ישבו במתח רב על ספסלים בלתי נוחים אלים חדשים המבקשים להתקבל למועדון. בידי כל אחד קלסר הכולל קורות חיים, טופסי בקשה מלאים ובעיקר המלצות מגורמים שונים.

הבעל, מלטף את זקנו התלחש עם עשתורת שישבה לימינו תוך שהוא פוזל לחמוקי גופה החשופים של ונוס שישבה מולו.

זאוס היטיב את משקפיו על עיניו תוך שהוא מדפדף בעותק הנתונים של המועמד החדש הבא.

הרה אשתו נטתה את ראשה עטור התלתלים וקראה יחד איתו.

הרמס השובב עף הנה וחזור באולם אך מיהר להתיישב לאחר שאלוהים זקר אליו מבט מחמיר.

אלוהים דפק בפטישו והמלמול הפסיק באחת וכל האלים התיישרו בכיסאותיהם.

אלוהים העביר את מבטו על פני השולחן "איפה מוחמד?”

כולם הביטו סביב "מוחמד מאחר כמו תמיד." העיר משה בשמץ של שמחה לאיד, והידק את הטלית שעל ראשו בענווה כדי לא לסנוור את הנוכחים מהאור הבוקע ממנו.

הדלת נפתחה בבעיטה ומוחמד נכנס מכניס את החרב המגואלת בדם לנדנה.

ישו נאנק בכאב פרקי ידיו מדממים.

“שב מוחמד אנחנו מתחילים. בפעם הבאה שתאחר לא תורשה להיכנס.”

מוחמד התיישב ממלמל תחת שפמו: "עוד נראה, עוד נראה מי ינהל את הישיבה הבאה.”

אלוהים הניד בראשו לגבריאל וזה קרא בקול: “הכניסו את המועמד הראשון."

הדלת נפתחה ובחורה חיוורת וצנומה נכנסה בהיסוס. לפני שהדלת נסגרה, נדחף אחריה גבר שמן וגס לבוש חליפת מעצבים, עניבה צהובה זועקת, ונעלי ספורט ששם המותג רשום עליהן בגדול.

אלוהים כירכם את פניו: "מי אתה ובאיזה רשות אתה נכנס יחד עם המועמדת?”

“האיש ענה בקול שמנוני מתרפס: "בכל הכבוד, אני היחצן של המועמדת. נדמה לי שלמועמדת הזכות לייצוג על ידי יחצן בנושא כל כך חשוב.”

אלוהים עפעף בעיניו בעצבנות, גבריאל המלאך התורן האדים מכעס ובהינף יד העלים את היחצן.

השטן שישב בקצה השולחן גיחך בחיוך אכזרי: "עוד בשר לקלחת הרותחת שלי."

אלוהים פנה עכשיו למועמדת עיניו הטובות מלטפות אותה ונוסכות בטחון מה בליבה שעדיין דפק בפראות מתוך התרגשות: “ילדתי נא הציגי את עצמך."

“אני חרות המחשבה...” אמרה בקול רועד, מוציאה כמה ניירות מתוך הקלסר: "הנה המלצות של מספר פילוסופים מובילים בכל הזמנים."

הבעל הוציא קול מזלזל "פווו, 'חרות מחשבה'! פילוסופים! אני רואה כאן בקורות החיים שלך, שאין לך מי יודע מה הצלחות.”

זאוס רכן לעברו, יורה ברק שפגע בשולחן ממש לפני הבעל כדי להסב את תשומת ליבו: “אל תחמיר עם הצעירה הזו, לא היה לה הרבה זמן להתפתח. למעשה אולי הזמן היחיד היה כאשר אנו היינו השליטים ביוון העתיקה.”

הבעל מרוגז התחיל לקום ממלמל שבועות וכשפים, אך עשתורת שמה את ידה עליו להרגיעו: “אל תדאג אני לא חושבת שיש לה סיכוי להתקבל כאן.”

קבוצת אלי יוון בראשם אפולו נדרכו מוכנים לעזור לזאוס בעימות הזה, מולם נראתה תכונה בקבוצת האלים העתיקים.

'בעל זבוב' עפעף באלפי העיניים שלו, רפרף בכנפיו ורעם בקולו טוען בהיגיון רב: “איך נקבל את 'חרות המחשבה' למועדון שאחד מהחוקים החשובים ביותר שלו הוא הטלת מרות שאינה ניתנת לערעור על המאמינים?”

אלוהים דפק שוב בפטישו מטיל דממה: “יש מי שחושב אחרת?”

השתרר שקט.

אלוהים פנה לזאוס ואמר בקול רך: "אפילו אתה זאוס מתרגז כאשר לא שומעים בקולך, תאר לעצמך שחרות המחשבה תכנס למועדון היוקרתי הזה ותערער את המשמעת!”

זאוס הרכין את ראשו. אלוהים דפק שוב בפטישו, נראה שהוא נהנה לעשות זאת: ”סוכם פה אחד. המועמדות נדחתה, הכניסו את המועמד הבא.”

המלאך גבריאל עפעף בכנפיו פעם ופעמיים, נעלם לרגע וחזר מניח על הרצפה את העותר הבא להתקבל למועדון תוך שהוא מושך בכתפיו בהתנצלות: "לא רציתי שעוד איזה יחצן ידחוף את עצמו פנימה." מה שהעלה חיוך על פני כל האלים.

“הצג את עצמך." רעם אלוהים בקול דממה.

המועמד הפסיק את פרפוריו ועמד שמוט כתפיים מלפני האלים.

" שמי הוא ליבר אלברט. אבי היהודי תעשיין שוקולד-ליבר, תרם את שם משפחתי ואימי היווניה קראה לי על שם העוף הגדול אלבטרוס, כך שאני צאצא של היהודים והיוונים ואת הערכים שלי קבלתי משניהם. המאמינים בי קוראים לי בחיבה ליבר אל, או בקיצור ליבראל.” ענה המועמד מקווה שייחוס אבות יעמוד לצידו.

מוחמד הוציא שבריה והבריק אותה בקצה הכאפייה שהשתלשלה מראשו: “שמעתי עליך, אתה נגד הדת.”

ליבראל מיהר למחות בקול מתחנף תוך שהוא קד לעבר מוחמד: "לא ולא אני סובלני לכל הדתות.”

מוחמד הרים את השברייה בוחן אותה מול האור והעיר בציניות: "אז למה אתה מפיץ קריקטורות מעליבות עלי?"

ליבראל נרעד: "לא אני..."

"מספיק!” רעם אלוהים קוטע את חילופי הדברים לפני שישפך דם: "למישהו אחר יש איזו שהיא הערה?"

אתנה הצביעה בנימוס וקבלה את רשות הדיבור: "יתכן שאתה סובלני לדתות, אך לא נראה לי שאתה אל של דת משלך.”

ליבראל מיהר לענות מעודד מהנימה הפייסנית של אתנה: "יש לי, כמו לכל הדתות, עדת מאמינים ההולכים אחרי ללא הרהור. הם קוראים עצמם ליברלים ולאמונתם ליברליזם, האם זה לא מגדיר דת?”

אם הידיים של ישו לא היו מקובעות לצלב הוא היה דופק על השולחן בכעס: "מאמינים זה לא המאפיין היחידי של דת, אצלי יש קדוש לכל יום בשנה, בני האדם מכבדים את הקדושים ומנציחים את שמם, האם בדת שלך יש קדושים?”

"בוודאי! רבים מועלים לדרגת קדושים, רבין למשל הוא קדוש יחסית חדש בישראל. אסור לדבר עליו רעות. וכמעט כל מקום חדש נקרא על שמו.”

ונוס חייכה לעברו בחיוך ממיס לבבות: "אז מה עיקרי האמונה בך?”

היה בה משהו שבלבל כל אל גברי, אפילו האלות היו מרותקות. המלמולים נפסקו.

נראה שרק ליבראל לא נאסר בקסמה של ונוס, אולי בגלל שהיה רגיל באהבה חופשית ואולי היה הומו, מי ידע? בשקט שהשתרר הוא התחיל למנות על אצבעות ידיו: “סובלנות ...”

הבעל חמום הראש התפרץ: “כבר נפסלת! אין דת המרשה סובלנות לדתות אחרות!”

ישו הראה את אופיו הסלחני: "תרשה לי לתקן אותך. אני ישו הנוצרי, בעד סליחה לכולם.”

"טוב סליחה זו לא סובלנות, בכל זאת אתה רוצה שכולם יהיו נוצרים. מחוץ לזאת אתה לא באמת מתכוון לכך נכון? אחרת לא היית מרשה לאינקוויזיציה לפעול בשמך.” לעג הבעל.

אלוהים דפק בפטישו: “מה עוד?”

"אני בעד זכויות אדם.”

עכשיו הסכים זאוס באופן נדיר עם הבעל, אפשר היה לראות שהוא מתרגז מתוך הדרך בה הוא מחזיק את הברק בידו עד שהלבינו הפרקים: “אתה צוחק עלינו? אתה בעד זכויות אדם ורוצה להצטרף למועדון האלים?”

ליבראל מיהר להפיס את דעתו: "בצחוק. זכויות אדם הם רק שם יפה להציק ליהודים.”

כאן הוא הסתבך: "אני לא רואה בעין יפה כשמציקים ליהודים.” עלה אלוהים לטונים גבוהים.

נראה היה שיש כאן חזית מאוחדת נדירה של התנגדות ושאפסו הסיכויים של ליבראל להיכנס לפנתיאון האלים.

ונוס הייתה היחידה שעמדה לצד המועמד יפה התואר: "כאילו איכפת לך. למה לא אמרת מילה בשואה?”

"טוב, הייתי עסוק במשהו אחר, אבל אחר כך עזרתי לכוחות הברית לנצח לא?” התנצל אלוהים

ליבראל שנבהל מחזית ההתנגדות חזר בו מיד: "בסדר, אני לא מציק רק ליהודים... למעשה היהודים הליברלים הם אלו שמציקים הכי הרבה ליהודים.”

ונוס גלגלה את עיניה, מראה לכולם שאם היא רוצה היא הקובעת וצייצה בקול מתוק: "נראה לי שאפשר לקבל אותו למועדון בתנאי שיעבור את המבחן.”

עכשיו ליבראל המופתע גמגם: "איזה מבחן? זה לא היה בפרסומים של המועדון?”

"כן, זה מבחן פתע. כדי להתקבל עליך להביא את כוכב השוטים." פסק יושב הראש.

ליבראל היה מיואש: "איפה אמצא אותו?”

עכשיו אתנה שכנראה גם ליבה הלך שבי אחר ליבראל היפה תרמה מחכמתה: "שמעתי שליברלים רבים מתייעצים עם הרב רנטגן היכול לראות למרחוק. לך אליו ואולי הוא יספר לך איך למצוא את כוכב השוטים.”

כך היה שליבראל מצא עצמו הולך אל רב הרנטגן.

והרב רנטגן שוכן בעיר שדרות הרחוקה מול שערי עזה.

אמנם שדרות רחוקה מהלך של שלושה ימים ושלושה לילות במדבר, אך רכוב על מרצדס המבהיקה שלו הגיע ליבראל תוך חצי שעה לשדרות, ועמד שלושה ימים ושלושה לילות בתור ללשכתו של הרב.

הרב הרים את עיניו הגדולות מהגמרה הגדולה שהייתה לפניו, הביט בו מעל למסגרת משקפיו ואמר בקול רך: "ברצון רב אנחה אותך בדרך למטרתך, אך דרוש לי זהב פרסום כדי להפעיל את עיני הרנטגן שלי."

הבריון השמן בפאותיו מסולסלות מאחורי אוזניו שם קערית פלסטיק משומשת לפני ליבראל: “תשים פה את הזהב."

הליברל הכניס ידו לכיס האזרחים ומשם הוציא זהב, פנה אל עדת השדרנים ונתן גם להם זהב תמורת פרסום הרב.

הרב שראה את הקערית מתמלאת, הביט בגמרה וכך הוא אמר: "אני רואה הרבה שוטים, אך איני יודע מי הוא כוכב השוטים."

"אויה, מה אעשה?"

"לך אל אייטולה השוכן במערת סתרים בהר קום. הוא יראה לך את הדרך."

לאחר כמה ימים פצוע וחבוט, הגיע ליבראל למערה מלאה באור זרקורים שהאירו סחרחורות עובדות ברעש מחריש אוזניים. באחד הכוכים מצא את אייטולה יושב רכון על ספר קוראן. עוקב אחר המילים שקרא בציפורניו הארוכות המזוהמות בדם.

תחילה התמלא ליבראל גועל אך עד מהרה חזר לעשתונותיו והבין שאינו יכול לדרוש מגזע מזרחי הדומה לחיה, את שהוא דורש מאדם מהיישוב. 'הם כמו כל החיות טורפים כי זה טבע החיה. צריך לרחם ..לא צריך לכבד את הטבע ולשמור שיצורים אלו לא יהיו זן נכחד' אמר בליבו.

הוא השתחווה אליו מעתיר מחמאות מתרפסות כמנהגו: "אנא אייטולה נחמד, הגידה לי החכם באדם, עזור לי אייטולה הטוב למצוא את כוכב השוטים."

אייטולה החזיק את אצבעו על המקום בו הפסיק לקרוא בקוראן, החליק את משקפיו במורד אפו הארוך והצר ונקב את ליבראל בעיניו הקשות: "ברצון הייתי עוזר לך. כן, אני יכול למצוא עבורך את מקום כוכב השוטים.” אמר בקולו הצווחני. "בין כה וכה עלי לצאת לכמה חודשים כדי להביא אורניום להשלמת הפצצה."

התקווה עלתה וחנקה את גרונו של ליבראל: "אנא ממך האומנם תעשה לי את הטובה הזו הוד רוממותך?”

"בוודאי!" אמר אייטולה בחיוך של נוכלים: "אסלאם היא דת של חסד, הקוראן מצווה עלינו לעזור לאנשים גם אם הם דומים לקופים וחזירים כמו היהודים, אבל יש לי בעיה, אני תקוע כאן.”

ליבו של ליבראל יצא אל הייצור הקטן שלפניו: "למה אתה לא יכול לצאת?”

"איני יכול להשאיר את הפצצה לבדה. השדים הציונים, חורשי הרע אויבי הפלשתינים, רוצים לחסלה."

"אל תדאג אייטולה נכבד. אני אשמור על הפצצה בשבילך. רק צא ותברר עבורי איך להגיע לכוכב השוטים."

שלושה חודשים ארוכים שמר הליברל בכל כוחו על הפצצה.

השדים הציונים ניסו שוב ושוב לפגוע בפצצה בתחבולות שונות.

ליבראל גייס לעזרתו את צבא העיתונאים שיקימו קול זעקה שהדפה את הציונים אחורה.

השדים הציונים טענו נגדו בחוצפה שהפצצה של אייטולה נועדה להרוג אותם.

כמובן שליבראל ידע כמו כל אחד אחר בעולם שהאסלאם היא דת של שלום ואייטולה לעולם לא ישתמש בפצצה, אפילו נגד שדים המאיימים על האנושות.

הוא דחה את הציונים ובני בריתם כוחות החושך, בהבטחות ובתירוצים שונים והרוויח זמן עד שאייטולה חזר.

אייטולה חזר עם כיסים מלאים באורניום זוהר ובישר: "כוכב השוטים נמצא בהוליווד עיר הסרטים."

שמח ומתרונן טס ליבראל להוליווד.

באולפנים המרווחים של הוליווד הסבירו לו בנועם שאת כוכב השוטים יכול לקבל רק סלב מוסמך.

“איך אני יכול להפוך לסלב מוסמך?”

“עליך להשתתף בתכנית ריאליטי. למזלך נפתחה תכנית ריאליטי חדשה.”

“מה עלי לעשות?”

“עליך רק לשהות בכלא עד סוף העונה.”

“להיות בכלא ללא משפט?” שאל מתפלא.

“ובכן," הסביר לו טכנאי בלחישה "המשתתפים אינם יודעים זאת, אך הם מקבלים כדורים הממריצים אותם לעשות דברים חריגים, כך שהצופים ירבו לצפות בתכנית לטובת אלוהי הרייטינג.”

“חשבתי שעצם הכנסת אדם לכלא ללא משפט, הוא מעשה חריג בפני עצמו.”

“איפה אתה חי? זה היה מעשה חריג בעונה הקודמת, היום כבר נחוץ משהו קיצוני יותר כדי לעניין את הקהל.”

חבריו לתכנית נשרו אחד אחר השני מהכלא. כנראה לא היו מורגלים בשלילת החירות כמו ליבראל. בסוף העונה הוא הוכרז ליבראל כסלב עליון.

"עכשיו שאני סלב ספר לי בבקשה איפה כוכב השוטים." פנה ליבראל למנחה התוכנית.

"אתה עוד לא הבנת? אתה עצמך כוכב השוטים." ענה המנחה והלך.

מאז ועד היום ליבראל שוכן באושר ובעושר בפנתיאון האלים.